עד כה כתבתי בטור שלי על נושאים פסיכולוגיים-טיפוליים בהשראת האקטואליה. משום שאני רואה חשיבות בעדכון הדיאלוג הטיפולי - אני פותחת את 'הסידרה הקלינית', אותה אקדיש לדיון בסוגיות טיפוליות ספציפיות, תוך תימוכין וקריאה ביקורתית של ספרות רלבנטית. בכוונתי לבחון מקרוב סוגיות טיפוליות שנידונות לעיתים קרובות באופן מקובע על פי נוסחאות מן הספרות המקובלת, תוך מודעות שנדרשת להן התאמה למציאות. נבחן כיצד להיתרם ממנה, כיצד להרהר אליה ולערער עליה.
הקוראים מוזמנים להגיב ולתרום מניסיונם.
דיון ראשון: כשאוגדן חלה בשפעת... או אחד ועוד אחד הם לא שלושה
הפעם ברצוני לדון בכשל טיפולי שבו הפסיכולוג, בהשראת מסורות גישת יחסי אובייקט, מתייחס לתופעות שקורות לו בטיפול – כאילו שהמטופל 'הפקידן' בידיו, והוא עושה לכאורה שרות למטופל בכך שהוא 'חולה' עבורו, 'ישן' עבורו, 'חולם' עבורו, 'כועס' את כעסו, מרגיש אשם במקומו - במקום לקחת בעלות על מצבים פיזיים ונפשיים שמתחוללים בו, או כל אפיון או תרומה אחרים שלו. מדובר בנורמת חשיבה מקובלת שלנו: מי לא רואה עצמו לפרקים כ'מיכל' של המטופל, כחלק ממנו ומגופו, ומתחיל להאמין שזה אכן כך. אלא שחיוני לבחון אותה.
דיון שני: המטופל שקשה להגיע אליו
ברשימה הנוכחית אדון כיצד להגיע אל מטופל שקשה להגיע אליו. המאמרים המוצעים בדיון הנוכחי מאפשרים לנו השראה בהתמודדות עם הקושי הטיפולי הנידון, תוך כדי הרחבת ההמלצה להתערבות המטפל והתאמתה למציאות בה אנו פועלים: כיצד לשמש למטופל אובייקט וסובייקט כאחד, בסיטואציה טיפולית רגישה. בפעם הבאה נעסוק במצפן הפנימי - הליבה הדרושה בהתנהלות הטיפולית.
דיון שלישי: המצפן הפנימי - ליבה חדשה להתנהלות הטיפולית, חלק א'
הפעם ברצוני להרחיב את היריעה: לבחון את מהות המעשה הטיפולי ובעיותיו – בלבול של מטפלים מחמת הגודש המושגי הקיים והסתמכות על מטפורות מן העבר, ולפרוש ליבה חדשה של עקרונות יסוד טיפוליים הרלוונטיים להווה. את פרישת הליבה אעשה בשני חלקים (דיון 3 ו-4), כשבחלק א' אציג שני עקרונות יסוד כליבה טיפולית המכוונת להווה ובחלק ב', שיופיע בסוף החודש הבא, אעבה אותם תוך זיהוי נקודות במרחב הפנימי-מקצועי להתנווט באמצעותן.
דיון רביעי: המצפן הפנימי - ליבה חדשה להתנהלות הטיפולית, חלק ב'
בחלק א' הצגתי את הצורך והמהות לליבה חדשה בהתנהלות הטיפולית. הצבעתי על הביסוס התיאורטי הגדוש, המבלבל והאנכרוניסטי הקיים בהכשרת מטפלים ועל אופיו וצרכיו של המטופל בן זמננו – המוצף אך המעודכן, הזקוק למצפן פנימי ולדיאלוג קשוב ומארגן. על בסיס זה הצעתי ליבה טיפולית חדשה המושתתת על שני כישורי יסוד למטפל: 1. על היכולת והנכונות להתבוננות עצמית. 2. על היכולת והנכונות להתנהלות דיאלוגית עם המטופל. הפעם ברצוני לעבות את הליבה הטיפולית, תוך כדי עיבוי כל אחד מן הכישורים הדרושים למטפל כדי שיפעל לטובת המטופל
דיון חמישי: השיח הטיפולי: מילים לחוויה ולא חוויה ממילים
ב'כנס ישראל לפסיכותרפיה ה-1', שהתקיים ב- 18-19/19-6 באוניברסיטת חיפה, נכחתי במושב שהדגים בעיני את המגמה הרווחת לשימוש במטפורות, כולל במטפורות מוות וחיים. מכיוון שאני סולדת מאופנה זו, אנסה להסביר מדוע לדעתי רצוי לנהוג זהירות בשימוש במטפורות הן בטיפול עצמו ובין בדיון אודותיו.
דיון שישי: טלטלה נפשית בין אובייקטים מופנמים (מהעבר) ובין אופציות (מההווה): פניו של קונפליקט עכשווי
הפעם ברצוני לשכלל את האופק הטיפולי שלנו על ידי הפנית תשומת הלב לאופים של הקונפליקט או הטלטלה הנפשית העכשווית. אנו חייבים להיות רלבנטיים ביכולתנו להתייחס למציאות החיצונית כחלק מן הארגון הפנימי והמצוקה של המטופל העכשווי, ולא לדבוק רק בניסיון לזהות את רישומן של הדמויות המופנמות שבנו ואת הקונפליקטים שלנו כמעשה פנימי ולא כקשיי הבנה ממשיים בין מה שהפנמנו ובין דרישות ואופציות שהמציאות הכלכלית-חברתית-תרבותית הנוכחית מציפה אותנו בהן.