מקורות

הנושא עולה על סדר היום המקצועי בתל-אביב-יפו במתכונת של "שולחן עגול" בו משתתפים רפרנטים מגופים מקצועיים האמונים על סוגיה זו: השירות הפסיכולוגי-חינוכי (שפ"ח), הפיקוח על הייעוץ החינוכי בחינוך העל-יסודי בעיר תל-אביב-יפו, משרד החינוך, גורמי רווחה וארגונים של הקהילה הגאה – "חוש"ן", "איגי" והמרכז העירוני לקהילה הגאה בתל-אביב. סקירת ספרות זו היא בגדר ניסיון ראשון למפות את שדה המחקר באשר לחוויה הבית-ספרית של מורים ומורות להט"ב. החלק הארי של המחקרים בנושא זה נערך בשלוש מדינות מערביות: אוסטרליה, ארה"ב וקנדה, בעוד שבישראל, נערך מחקר אחד בלבד ברמת התזה, בביה"ס לחינוך, באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2005, אולם המחקר לא פורסם במאגר הספריות אלא בכתבה בעיתון הארץ. הקורפוס המחקרי אודות החוויה הבית-ספרית של מורים ומורות להט"ב, מצריך ראייה רחבה, ורב-מימדית המאפיינת יותר מכל את המודל המערכתי-אקולוגי של ברונפנברנר. ע"פ מודל זה, מצבו של האינדיבידואל –הפיזי, הרגשי, המנטאלי, ההתנהגותי והכלכלי, נגזר מיחסי הגומלין בינו לבין הסביבה על כל היבטיה. לבד מזאת, מחקרים מראים כי בהתייחס לאוכלוסייה הלהט"בית, ראייה הוליסטית ואינטגרטיבית על בית הספר כישות ארגונית ייחודית, הינה קריטית לשם הבנת גורמי הסיכון וגורמי החוסן המשעתקים ומעודדים את תופעת הלהט"בפוביה או לחילופין מפחיתים אותה/ מאמר זה כלול שלוש מערכות, החל מרמת המקרו-סיסטם –חוקים ומדיניות כלפי אוכלוסייה הלהט"ב בכלל ובהתייחס למורים ולמורות להט"ב בפרט. עבור, לרמת המזו-סיסטם:– מערכת החינוך ובתוך כך, בתי-הספר וכלה ברמת המיקרו-סיסטם – ליבת הדילמה בחוויה של מורים להט"ב –לצאת או לא לצאת מהארון בפני מעגלים שונים בבית-הספר, לרבות תהליכים תוך-אישיים ובין-אישיים עם משלימי התפקיד.

 

למרות הסקרים המראים שהגזענות של יהודים כלפי ערבים מעמיקה, בגן שומרון ברמלה, זוכה פרס הסתדרות המורים לדו-קיום, רואים תמונה אחרת: ילדים יהודים, מוסלמים ונוצרים, עולים וותיקים, לומדים יחד ומפנימים ערכים של רב-תרבותיות בלי להרגיש. מומחים אומרים שעוד לא הגענו לאידיאל הדו-קיום, אבל אפשר להתנחם גם בהפחתה של סטריאוטיפים. גן אופטימי

 

מאמר לקראת פורים מתוך אתר הבית של ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com. מבט שני על 'העמדת פנים בחיי יום-יום' - מאמר שנכתב ע"י המחבר לכבוד פורים לפני שלוש שנים - כולל תגובות לשאלות שהופנו אל המחבר מאז הופעת המאמר המקורי.

 

המאמר מתאר את המערכות החינוכיות והבית-ספריות בחברה הבדואית, נוכח המעבר מחיי חברה מסורתית לחיי חברה מודרנית. מתוך אתר השירות הפסיכולוגי הייעוצי (פורסם לראשונה ב'פסיכואקטואליה' באוקטובר 2008).

 

חלומות הם אירועים פרטיים אשר מעולם לא תועדו בשעת התרחשותם. לעומתם – דיווחי חלומות הם אירועים ציבוריים אשר נגישים לחוקרים. השינוי הגדול שחל במתודולוגיה החברתית תרבותית בהקשר זה, היא מעבר משיטת ראיון חולמים "לא מערביים" שמטרתו איסוף מידע סטטיסטי על חלומות, לשיטה בה אנתרופולוגיים מסתמכים יותר על צפייה פעילה, בה הם לוקחים חלק בשיתוף החלומות, בייצוגם, ובפרשנותם. בסיטואציה כזו, טבעי לחלוטין ואולי אף צפוי שהאנתרופולוג עצמו יחלוק את חלומו עם הסביבה. השינוי המתודולוגי הזה הביא לידי פרסום ניתוח מגוון ועשיר של תיאורי חלומות, ייצוגם ופרשנותם. לאחרונה, אנתרופולוגיים פתחו מיומנות בחשיפת התגובות הלא-מודעות שלהם, לתרבויות אותן הם חוקרים. בחלוף הזמן, אולי יידמו האנתרופולוגים לפסיכולוגיים באמצעות היכולת שלהם להקשיב לשיחות על חלומות ובדיקת תגובתם לכך.

 

קישור לשני פרקים מתוך הספר "דיאלוג", האוסף יחדיו סדרת דיונים שהתרחשו במציאות, במסגרת קורס ייחודי שהעביר המחבר, במכללה האקדמית ערבית לחינוך בישראל. הסטודנטים הציגו בעיות שמקורן בחברה המסורתית הישראלית על שלל גווניה ובשיעור התפתח דיאלוג רב-תרבותי העוסק בבעיה הנידונה, בו הציעו המשתתפים את הפתרונות המוכרים להם מתרבותם הם, בעוד המחבר הוסיף את ההיבט המערבי של הפסיכולוגיה הקלינית.

 

המאמר פורסם באתר החברה היונגיאנית הישראלית.