מקורות

מצחיק, לשים רמקולים

 

לפני שאת שוב מרגישה רע עם עצמך על כך שאת זוחלת למיטה מותשת ב-9 בערב למרות שהוא מתעצבן על עוד ערב מבוזבז, ממלמלת "אולי מחר" ומרגישה כל כך כמו סבתא של עצמך או פרודיה על הדרמות בטלוויזיה שהיא אומרת לו "כואב לי הראש", הנה מחקר נחמד שיכול לבוא לעזרך. ועוד כמה סודות מחדר המיטות... עיניים פקוחות - מבט מפוכך על זהות, הורות וזוגיות

 

דרך הקדמה למתכון , בכתיבה קלילה אך שנונה, מעלה הכותבת אבחנות פסיכולוגיות דקות ומלאות הומור על הנוסח המודרני, הניו אייג'י, של האמא הפולנייה, כשהיא מציגה זאת מזווית של להיות בת של אמא כזו.

 

השימוש בהומור במצבי משבר וחרדה הנו אחד הכלים המשמעותיים והחזקים מבחינת יכולת הריפוי והסטת נקודת המבט על הקשיים . לעתים השימוש בהומור בשעת משבר נתפס ונחווה על ידי אנשים כמזיק ואפילו מסוכן. מה מבדיל אם כן הומור בריא ותומך במצבי משבר מהומור מסוכן ומזיק? התגובה להומור תלויה במגוון התגובות שלנו כבני אדם בשעת משבר. השימוש בהומור במצבי משבר משמש ל2 מטרות :1.הרחקה מבחינת נקודת המבט על המשבר.2.התמודדות עם בלבול רגשי. הגורם העיקרי המאפשר קבלת ההומור במצב משברי הנו הריחוק הרגשי. ריחוק מהחוויה המשברית יכול להיות : קיצוני, זמני ורגשי. המטפלים חייבים להשתמש בהומור ברגישות ולהיות מודעים לפוטנציאל החיובי והשלילי של השימוש בהומור במצבים אילו. אנו חייבים להיות מוכנים גם לתקן נזקים במידת הצורך למרות רצוננו להקל על האדם במצב המשבר באמצעות ההומור.

 

מהפסיכותרפיסט שלנו, בין אם הוא פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או בעל מקצוע אחר אנחנו מצפים למקצועיות ומקצוענות, שלא לדבר על עמידה בסטנדרטים אחרים מכל בן אדם אחר שאנחנו מכירים. מצד שני, גם הפסיכיאטרים או הפסיכולוגים האלו הם בני אדם בסופו של דבר. לבני האדם האלו יש חיים מחוץ לחדר הטיפולים, ולפעמים יש להם כל מני הרגלים רעים שהם גוררים לתוך הטיפול שלנו, המשפיעים לרעה על הטיפול. מתוך האתר של ד"ר ירדן לוינסקי

 

מאמר לקראת פורים מתוך אתר הבית של ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com. מבט שני על 'העמדת פנים בחיי יום-יום' - מאמר שנכתב ע"י המחבר לכבוד פורים לפני שלוש שנים - כולל תגובות לשאלות שהופנו אל המחבר מאז הופעת המאמר המקורי.

 

סרטון קצר מחייו של סטודנט המנסה להתקבל ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה ומתמודד עם התשובה השלילית

 

בסקירה זו, השתדלנו להעביר משהו מטעמו של הארוע המרגש שקיים האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי סביב ההצגה "הרטיטי את לבי" של חנוך לוין. כמו כן מופיעים כאן קישורים לדבריהם של קלאודיה קוגן, ד"ר רענן קולקה וד"ר ארז בנאי שנישאו באירוע וכן מאמר ביקורת על ההצגה מאת מיכאל הנדלזלץ.

 

One of the basic tenets of prescriptive eclecticism in psychotherapy is that the psychotherapist must be able to draw upon a vast array of techniques and not be bound by a single approach to therapy (Dimond et a1., 1978). Or as Maslow (1966) has put it in cautioning therapists against operating from a single orientation, "If the only tool you have is a hammer, you tend to treat everything as if it was a nail." As a veteran psychotherapist and tennis player, I have over the years become gradually impressed with the similarities between my vocation and avocation. The following are some of my reflections regarding these sim¬ilarities.

 

אל תיתנו לדיאגנוזה להרוס לכם את החיים, כותבים בעלי האתר, הצטרפו למהפיכה והילחמו בעזרת אחת מחולצות ההפרעה המצחיקות שלנו ... האלטרנטיבה האמיתית היחידה לתרופות!!! בתודה לקולקטיב (עלון אימייל שבועי מבית קונספציה) על הקישור.

 

במאמר זה, אתאר את הדמות המיתולוגית, שהבדיחות אוהבות לקרוא לה "האמא הפולניה" או "האמא היהודיה". נפגוש חלק מאלפי בדיחות בז'אנר הזה, ונשאל - מהי תופעה זו? האם פולניוּת היא עניין של גיאוגרפיה או מצב נפשי? האם הפולניוּת היא נחלתן של נשים בלבד או שגם גברים לוקים בה? ואת מי זה בכלל מצחיק?

 

עם איזה פסיכולוג/ פסיכיאטר הייתם מעדיפים לדבר על זה? סקר ושירשור תגובות באתר עין הדג (ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע).