מקורות

המאמר מנתח בגישה פסיכואליטית את סיפורו של השופט יפתח התנכ"י (ספר שופטים, פרקים יא'-יב'), המתחיל באמא זונה, באמצעו פליטת פה פטאלית, וסיומו ברצח בת יחידה. בהושיבו את יפתח על ספת המטפל, יוצר מאמרה של שרון רוטשילד חיבור מקורי ומעניין בין תחום התוכן התנכ"י-עברי לבין עולם הפסיכואנליזה.

 

THE ‘BLUEBEARD’ DREAM – THE AFFINITY BETWEEN FEMALE DREAM NARRATIVES AND FAIRY TALES This article presents the affinity existing between the female dream narrative and the fairy tale genre.

 

סדרת הספרים של הארי פוטר, שספרה הראשון "הארי פוטר ואבן החכמים" פורסם ב-1997, הפכה לאחת הסדרות החשובות ביותר בתרבות המערבית המודרנית. מההיבט הפסיכולוגי נשאלת השאלה מהו סוד כוחה של סדרת הארי פוטר וכיצד הצליחה המחברת לבנות עולם של "פנטזיה מציאותית" שהלהיבה את ליבותיהם של מאות מיליוני קוראים מגילאים שונים המתפרשים בקשת גילית רחבה המתחילה בגיל החביון ומסתיימת בבגרות המאוחרת (ואף מעבר לכך). מה ניתן למצוא בטקסט שמעביר את הקורא לעולם דמיוני ועם זאת מציאותי לחלוטין ומאפשר הזדהות עם הדמויות על כוחותיהן וחולשותיהן? לשאלות אלו מנסה הרצאה זו למצוא מענה. התפרסם באתר החברה היונגיאנית

 

"המרחב הטיפולי, שנוצר בין החיה הפצועה, המטפל והמטופל, הוא נקודת המפגש של הכאב והפגיעה- אבל גם של כוחות הריפוי". הפסיכולוגית שרית לב-בן דב מסבירה כיצד באה סוגיית "המטפל הפצוע" של יונג לידי ביטוי בטיפול הנעזר בבעלי חיים, וכיצד המשולש הייחודי מטפל-מטופל-בעל חיים פגוע מאפשר ריפוי הדדי.

 

מאמר לקראת פורים מתוך אתר הבית של ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com. מבט שני על 'העמדת פנים בחיי יום-יום' - מאמר שנכתב ע"י המחבר לכבוד פורים לפני שלוש שנים - כולל תגובות לשאלות שהופנו אל המחבר מאז הופעת המאמר המקורי.

 

ניתוח המיתוס האורפאי בכלים יונגיאניים. מתוך אתר 'החברה היונגיאנית הישראלית החדשה'

 

נושאים מרכזיים במאמר: אבחנה בין צל ורוע, מעגלים: צל, קומפלקסים משפחתיים ותרבותיים, מפלצות קולקטיביות באזורנו, מלחמה ועמידה מול הרוע, הדחקה לעומת אינטגרציה, צל ורוע בשדה הטיפולי, השלכה הזדהותית, היבלעות, המסע לגיזת הזהב- יאסון ומדיאה – כמסע לארץ הברברים הפנימית שלנו. הצגת מקרה קצר המדגים את המעגלים השונים. ניתן במסגרת יום עיון של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה "על טבעו של הרוע" אפריל 2008. מופיע באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

 

טולקין יצר בספרו "ההוביט" עולם נטול נשים כמעט לחלוטין. קיימים בטקסט כחמישה אזכורים לנשים וגם הן אינן בין החיים. הבולטת ביניהן היא אימו של בילבו בגינס, ההוביט, היחידה המוזכרת בשמה והשאר מוזכרות במינן בלבד. הרצאה שניתנה בכנס פנטסיה ומציאות: ייצוגים של עבר הווה ועתיד אשר התקיים באוניברסיטת חיפה, מרץ 2008. מצגת נלווית: http://lib.haifa.ac.il/...entation.pdf

 

"היה היה, לפני ימים רבים מאוד, מלך כביר ורב חסד. ולמלך ערים ומדינות, עבדים ושפחות, ארמון של כסף וארמון של זהב. ובן יחיד היה לו, חביב מכל. בן המלך היה נבון ואמיץ לב. את רוב זמנו בילה בטיולים ובחקר סודות הממלכה. הנער הפך לעלם, וכל שביקש בלבו לא נמנע ממנו." הסיפור לקוח מ: יונדב קפלון, על-פי סיפורי חסידים, מתוך שבת מוזרה ביער, בתוך מחזור לראש השנה, סדרת עם הספר.

 

המעשייה "מעשה בשבעה קבצנים", עוסקת בתהליכי שבירה, תיקון וגאולה, המתחוללים הדדית בנפש האדם כמו גם בתוך עולם האלוהות. המעשייה אינה מביאה את סיפורו של הקבצן השביעי-הפיסח, שכשרונו המיוחד והפרדוכסלי הוא הריקוד ואשר בו תלויה השלמת תהליך הריפוי והגאולה של האדם והעולם. המאמר הנדון מנסה לעמוד על המשמעויות הטיפוליות הנובעות מהעובדה שסיפורו של הקבצן הפיסח נותר חסר, ושריקודו נשאר בגדר פוטנציאל לא ממומש- ריקוד שלא נרקד. לצורך כך, מתבונן המאמר בדמות הקבצן הפיסח דרך ארכיטיפ הגואל הפצוע וכן עומד על מאפייני תורת הריקוד אצל רבי נחמן מברסלב, שבאמצעות המחול, מתעל את האנרגיות המתעוררות באדם לעבר חלקיו הדכאוניים ומעוררי המחלוקת בנפשו פנימה. במקביל מפגיש המאמר בין עבודת המחול הייחודית לקבצן הפיסח, לבין תהליכים תנועתיים-נפשיים המתהווים בחדר הטיפולים, שם אנו עשויים לפגוש בריק, בשיתוק ובכאוס, כמו גם באפשרות לפרום, לרקום ולרקוד מחדש את סיפורי חיינו, בדרך לחוללות עצמית.

 

הפרק "The Hero" מתוך הספר Enemy, Cripple and Beggar: Shadows in the Hero's Path מאת ד"ר אראל שליט http://www.hebpsy.net/s...uct&typ=1275

 

Bibliotherapy is a therapeutic method in the field of Art therapy, which suggests focusing the therapeutic dialogue on a literary text, either written or read. This text functions within the therapeutic dialogue as a "third voice", in addition to the voices of the patient and the therapist, and takes part in the dialogue as an autonomous interlocutor. The idea of such a "third voice" is based on the assumption that a literary text has therapeutic qualities of its own, which can be applied in therapeutic processes and can contribute to their progress.