מקורות

המחקר הנוכחי התמקד בבחינת דימוי הגוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער אובדניים, תוך בחינה רב-ממדית ונרחבת של דימוי הגוף. בנוסף נעשה ניסיון להתחקות אחרי הקשר הראשוני עם האם ולבחון נתיבים אפשריים של העברה בין-דורית של הנטייה האובדנית ודימוי הגוף. למחקר היו שלוש מטרות עיקריות : 1. בחינת דימוי הגוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין דימוי הגוף ובין נטיות ההתאבדות עבור כלל המדגם . 2. בחינת הקשר הראשוני עם האם בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין הקשר הראשוני ובין נטיות ההתאבדות ודימוי הגוף עבור כלל המדגם. 3. בחינת קיומו של קשר בין-דורי בנטיות ההתאבדות, דימוי הגוף והדיכאון והחרדה. השערות המחקר צפו קשרים מובהקים בין בני הנוער ואימותיהם במשתנים הנ"ל.

 

הסתכלות דרך העדשות של חווית הפגיעה המינית, מקרינה על אווירה ייחודית בחדר הטיפול. אעסוק במאמר בשתיקה המהולה ומונחית על ידי הסוד. ממנה אעבור לשאלת הגבולות אשר באה לידי ביטוי במשאלה לקרבה הנמצאת בקונפליקט עם הפחד מחודרנות ומבטאת צורך במרחק. הבושה והאשמה נוגעות בליקוי מייסר של תפיסת המציאות של הקורבן, ואילו זיכרונות הגוף מבטאים את שלא ניתן לומר במילים. לבסוף אתייחס לניתוק (דיסוציאציה), אשר מאפשר חיים אבל פוגע בחיוּת.

 

באתר יכולים מטפלים לעבור בחינם קורס להכשרה בפרוטוקול של טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד בטראומה. האתר ידידותי למשתמש ומצעיד את המטפל צעד צעד, תוך שימוש בהדגמות דרך סירטי וידאו. המודל הטיפולי הינו מודל מבוסס- אמפירית, המיועד לטיפול בילדים שעברו ניצול מיני או אירועים טראומטיים אחרים. הוא פותח ונבחן על ידי ד"ר אסתר דבלינגר, ד"ר ג'ודי כהן וד"ר אנטוני מאנארינו, ונמצא יעיל בטיפול בילדים עם בעיות הקשורות בטראומה ומשפחותיהם. הטיפול נבחן בילדים נפגעי טראומה מינית ותוצאותיו החיוביות נמצאו יציבות במחקרים עד שנתיים לאחר תום הטיפול

 

מאמר זה מציג את המשגת העיסוק בזנות כטראומה ומפרט את השלכותיה של המשגה זו הן על ההיבט החברתי והן על העוסקות בזנות עצמן.

 

סימפטומים דומים יכולים לנבוע ממקורות שונים, בעיקר ככל שהילד צעיר יותר. לכן חשובה האבחנה מה המקור העיקרי להופעתם של סימפטומים כגון התנהגויות מיניות חריגות, כדי לכוון את החשיבה הטיפולית. מצגת וסיכום הרצאתה של גב' רנית ים בכנס "אבחנה מבדלת" מנוכה 2006, חיפה.

 

חשיפת גילוי עריות בין אחאים, עלולה להפר את האיזון האישי והמשפחתי. ההורים מתקשים להכיל את ילדיהם האהובים, שנושאים מעתה תארים קשים של תוקף וקורבן, פוגע ונפגע. לרגע ואף יותר נשללת מהם היכולת הטבעית לתמוך בכל ילדיהם, והם ניצבים מול דילמת בחירה בלתי אפשרית. הטראומה כה קשה ומשתקת, עד שחוויית ההורות "הכול-יכולה" נסדקת ומתערערת. ראייתם כָּמטפלים הראשונים והעיקריים של ילדיהם, מובילה להכרה בצורך בריפוי ההורות שלהם, כחלק בלתי נפרד מתהליך ריפוי הטראומה של ילדיהם.

 

התאטרון מעלה הצגות בנושאים שהינם צו השעה כגון: מניעת פגיעות מיניות ("יעל לומדת לשמור על גופה"), מניעת אלימות בין ילדים, חינוך לבריאות ועוד. כל ההצגות נכתבו ע"י יעל פדר ושרונה אריאל (עובדות סוציאליות) בשיתוף אנשי מקצוע מהתחומים הרלוונטיים. באתר מידע על הצגות התאטרון וכן קישורים נבחרים לחומר מקצועי בנושאים השונים. לפרטים: שרונה 052-2745084

 

המאמר מתאר סוגיות טיפוליות בעבודה קבוצתית עם גברים נפגעי תקיפה מינית. אחד מכל שבעה גברים עובר תקיפה מינית במהלך חייו, ועם זאת גברים שעברו תקיפה מינית כמעט ולא זוכים למענה טיפולי, ומקורות הידע המקצועי בתחום זה מועטים מאד. אשמה, בושה וטאבו חברתי מונעים מגברים להודות בכך שעברו פגיעה מינית ולבקש עזרה נפשית. הקבוצות המתוארות במאמר זה הן היחידות מסוגן בארץ, והן פועלות במסגרת של המרכז לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

 

סיכום סדנא בנושא התערבות בשעת משבר של פגיעה מינית. הסדנא הועברה על ידי רן לוי לקהל אנשי הטיפול במסגרות הקליטה של הסוכנות היהודית. רציונל: ילדים, ילדות וכן נערות נערים ומבוגרים, לפגיעות מיניות שונות במהלך שהותם במסגרת כלשהי ומחוצה לה. מסגרות גדולות כגון פנימיות, בתי ספר, מרכזי קליטה וצבא מתפקדות לצורך העניין כגוף מאתר ממיין ומפנה לטיפול בקהילה. עקב מאפיינים פסיכולוגים שונים הקשורים בפגיעה מינית קיים קושי הן באיתור והן בטיפול בנוער נפגע תקיפה מינית. בושה, תחושת סוד, איומים ותחושת חוסר אונים מונעים מנפגעות רביות לפנות לעזרה. מופיע באתרו של רן לוי: http://www.yassan.com/ranylevy

 

נפגעות אונס כותבות ללא צנזורה על האונס שעברו בבלוגים אישיים ויוצרות קהילת תמיכה וירטואלית אנונימית, אקטיביזם והעצמה באמצעות הרשת.

 

העיסוק במין למטרות מסחריות הוא נושא בעל השלכות רפואיות רבות. בשנים האחרונות, התפרסמו מאמרים רבים על זנות, בספרות הרפואית והחברתית. אולם בעיון מחודש במאמרים אלה, מתברר כי מרביתם עוסקים בדעות ולא בידיעות המבוססות על עבודה ניסויית בשטח. מסתבר, לדוגמה, כי בעולם המערבי, הזונות אינן המקור העיקרי להפצת מחלות-מין בכלל, ולתיסמונת כשל חיסוני נרכש (AIDS) בפרט, כפי שמקובל לטעון. עוד מסתבר כי הכרת דרכי עבודת המין הממוסחר חשובה, היות ויש לכך השלכות בריאותיות, לדוגמה: הכרת הנוהג של קיום מין פומי (אוראלי) ללא שימוש בקונדום, עשוי להיות חשוב לרופאים מקבלי החלטות בתחום בריאות הציבור. בעבודת שטח נמצא כי רבות מהעוסקות במין ממוסחר אינן חולות נפש או מכורות לסם, חלקן, כך מסתבר, רואות בעיסוקן עבודה לגיטימית, שהגיעו אליה בשל בעיות כלכליות, על רקע מצבן המשפחתי ו/או האישי. קיומו של מין ממוסחר שלא במסגרת החוק, הוא בעל משמעויות רפואיות, הן מבחינה טיפולית והן מבחינה מחקרית. כך לדוגמה, נמצא כי נשים העוסקות במין ממוסחר לוקות בקשיים נפשיים ובבעיות רפואיות והן אינן פונות לקבלת טיפול. כדי להקיף את הנושא, כפי שנחקר עד כה, יובא בסקירה זו סיכום העבודות שנערכו בתחום תעשיית המין, לרבות עבודתנו האחרונה בנושא, שבוצעה בישראל. מאת יצחק (צחי) בן-ציון, בלה צודקוב, ג’ולי צוויקל וחיים בלמייקר. מתוך "הרפואה" כרך 143, חוב' א' >> ינואר 2004 >>

 

הרצאתו של מאיר פרלוב בפאנל שעסק ב"מהסיפור האישי לסיפור הציבורי" ביום העיון "התשמע קולי" של איגוד מרכזי הסיוע שהתקיים בנובמבר 2005. המאמר מופיע באתר איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל.