מקורות

המחקר עסק בתחושת האושר ובתחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות לילד ראשון כשלושה חודשים לאחר הלידה. בכדי לספק הבנה רחבה ועשירה של מרכיבים מהותיים אלו בתהליך ההסתגלות של נשים לתפקיד ההורי נערכו שני מחקרים המשלבים מחקר איכותני וכמותי. מטרת המחקר האיכותני הייתה לתאר הן את תחושת האושר שאימהות חוות בכניסה להורות ואת האלמנטים ההוריים המסבים להן אושר, הנאה, סיפוק ושימחה והן את האלמנטים הגורמים להן לקשיים ואי נוחות. מטרתו העיקרית של המחקר הכמותי הייתה לבחון את תרומתם של שני משתנים קוגניטיביים: פער ציפיות רטרוספקטיבי ושינויים בתפיסת הידע ההורי, להבדלים בין אישיים בתחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות. בהתאם למודל "הציפיות המופרות" לפיו ציפיות הוריות בטרם הלידה אשר אינן מתגשמות לאחר הלידה מוסיפות גורם לחץ בכניסה להורות, שיערנו כי ככל שאימהות נכנסות לתפקיד ההורי עם ציפיות אופטימיות מדי ביחס לתמיכת בן הזוג, המשפחה הקרובה והחברים וביחס לקשיים בהורות כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן נמוכה יותר. כמו כן, בהתאם לחשיבות של התפתחות הידע ההורי בחודשים הראשונים לאחר הלידה, שיערנו כי ככל שתפיסתן העצמית של אימהות כסמכות ידע הורי גוברת לאחר הלידה כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן גבוהה יותר. על מנת לבחון את תחושת האושר של האימהות גויסו למחקר שני מדגמים של אימהות. המדגם הראשון גויס דרך תחנות טיפת חלב באזור תל אביב ובאמצעות שיטת כדור השלג והוא כלל 40 אימהות. המדגם השני גויס דרך מחלקת יולדות בבית החולים איכילוב והוא כלל 34 אימהות. תוצאות המחקר הצביעו על כך שכשלושה חודשים לאחר הלידה מרבית האימהות חוו תחושות של אושר, שימחה וסיפוק בתפקידן ההורי, כאשר מרביתן עברו תקופת הסתגלות פיזית ונפשית בטרם החלה הנאה זו. תחושת האושר והשמחה בתפקיד ההורי נבעה בעיקר מהאינטראקציה עם הילד, מההתבוננות בהתפתחות של הילד ומההתבוננות בילד באופן כללי ומהחוויה הכוללנית של גידול הילד. לצד רגשות חיוביים אלו, אימהות דיווחו על חרדה ודאגה בנוגע לבריאותו, התפתחותו ורווחתו של הילד ובנוגע למסוגלות ההורית שלהן וכן על תחושות של תסכול וכעס שנבעו מהגבלת חופש הפעולה, ההכבדה על זמנן ואובדן העצמאות והספונטאניות שלהן וכן מספקנותן לגבי המיומנות ההורית והידע ההורי שלהן. מהראיונות עם האימהות ניתן היה לזהות שלושה פרופילים של אימהות הנבדלות בתחושת האושר שלהן ובמידת הסתגלותן לתפקיד ההורי. מתוך פרופילים אלו, נראה כי אימהות המשתייכות לפרופיל האמא הפסימית הן הזקוקות ביותר לתמיכה רגשית והדרכה הורית כמו זו הניתנת באמצעות ביקורי בית סדירים של אנשי מקצוע בתחום. בנוסף, תוצאות המחקר תמכו חלקית במודל הציפיות המופרות. לציפיות אופטימיות מדי היה קשר שלילי רק עם היבטים מסוימים של תחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות, דהיינו מידת סיפוקן מהחיים, בעוד שלציפיות אלו היה דווקא קשר חיובי עם מצבן הרגשי. לעומת זאת, הקשיים שאימהות חוו בכניסה להורות, סמכות הידע שהן ייחסו לעצמן לאחר הלידה, הלחץ ההורי שחוו ואיכות הזוגיות שלהן היו קשורים באופן משמעותי יותר עם מצוקתן הרגשית בכיוונים הצפויים. מתוך אתר הגיל הרך

 

בעבודה מתוארים מאפייני מחלת האלצהיימר והשפעתה על המטפלים מקרב המשפחה הקרובה. כן נסקרים בעבודה מחקרים הבודקים השפעת קבוצות תמיכה על המשתתפים.

 

נושאים מרכזיים במאמר: אבחנה בין צל ורוע, מעגלים: צל, קומפלקסים משפחתיים ותרבותיים, מפלצות קולקטיביות באזורנו, מלחמה ועמידה מול הרוע, הדחקה לעומת אינטגרציה, צל ורוע בשדה הטיפולי, השלכה הזדהותית, היבלעות, המסע לגיזת הזהב- יאסון ומדיאה – כמסע לארץ הברברים הפנימית שלנו. הצגת מקרה קצר המדגים את המעגלים השונים. ניתן במסגרת יום עיון של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה "על טבעו של הרוע" אפריל 2008. מופיע באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

 

המלצות למטפלים ורופאים לזיהוי וסיוע ראשוני במקרים של אלימות במשפחה. מתוך אתר הבית של יששכר עשת

 

תקציר הפרק השלישי מתוך ספרה של ד"ר אורניה יפה ינאי "לכל אדם יש שביל". "אמא מעולם לא הפסיקה לדבר עליו. ככל שחלפו השנים, הלכה דמותו של סבא שלה, והפכה למיתוס משפחתי שאין מערערים על אמיתותו. ברוך מנדל-קרוק היה שייך לעולם הולך ונעלם. על פי הסיפורים, הוא היה סוחר עצים עשיר בפולין, רוח המשיט גזעי עצים במורד נהר הוויסלה, ועוטף את בני משפחתו בכל טוב, בזמן שיהודי העיירה התחבטו מדי יום, מאין יביאו את לחמם. ברוך מנדל היה כמו סלע שעליו אפשר להישען בביטחון ובשלווה. יותר מזה, הוא היה ההבטחה. הוא היה "סוחר ממולח", ולכולם היה ברור כי בדרך זו ילכו בניו ובני-בניו. כך, בשנות העשרים של אירופה המשגשגת והפורחת, נראתה שושלת "שר-קרוק" בטוחה מתמיד. אבל איפה שהוא במהלך הדרך, השתבשו הדברים."

 

פוריות, פריון, טיפולי פריון-מילים שיכולות להפוך כל כך טעונות. נשים הסובלות מבעיות פריון מכונות לעיתים בספרות הרפואית כ"המיעוט הנשכח והשותק". נראה לפעמים שבתוך כל הפרטים הטכניים של הבדיקות, האבחונים, והטיפולים- האישה כאדם שלם, ובן הזוג שלה הולכים לאיבוד. מה קורה בעולמה הרגשי של אישה הסובלת מבעיות פריון, ולמה הנושא כל כך חשוב?

 

ההשפעות של סדר הלידה במשפחה ידועות כבר שנים. נראה שאלפרד אדלר היה מהראשונים שעמד על ההבדלים הללו. אבל רק ב-30 השנה האחרונות, הרבה בזכות פיתוחים סטטיסטיים חדשים ומחשבים רבי עוצמה הדרושים לניתוחים הללו, הנושא צבר תאוצה. אחים בכורים מרוויחים בזה שאין להם שום מתחרים על המשאבים שההורים מספקים. זה יכול להתבטא באוכל אבל גם במשאבים אחרים. ההורים מקדישים לבן הבכור את כל הזמן שיש להם מכיוון שאין אף אחד אחר שצריך להקדיש לו תשומת לב. המאמר דן בחשיבות סדר הלידה במשפחה, על היתרונות והחסרונות שיש לילדים צעירים ולילדים בכורים.

 

המשפחה מספקת קשר חברתי חזק ועוצמתה הרבה מורגשת לאורך מעגל החיים כולו. מתוך הקשרים המשפחתיים, הקשר האחאי הוא קשר ייחודי, משום שהוא משלב בתוכו בו זמנית מרכיבים של קשר משפחתי וקשר חברי. הופעתה של מחלת נפש אצל אחד מילדי המשפחה חושפת את בני המשפחה למצב דחק שמפר את האיזון, מאיים על הלכידות והתפקוד הקיימים, ומשבש את מעגל החיים הנורמטיבי של הפרט ושל היחידה המשפחתית. המאמר יסקור את השפעותיה של מחלת הנפש של אח/ות על אחיו/תיו הבריאים ויציע דרכים להתמודדות יעילה.

 

"איך הייתי כשהייתי קטן? של מי הייתם אמא ואבא לפני שנולדתי? איך יכול להיות שדוד שמואל הוא גם אח של אבא?" שאלות כאלו מעסיקות מאד ילדים בתקופת חיים מסוימת. ילדים בוגרים יותר מסוגלים לבטא אותן בצורה טובה וברורה יותר, אבל אפילו ילדים בגיל הרך מביעים שאלות כאלו ודומות בדרכים לא מילוליות ובהתייחסות לתמונות משפחתיות. בשורש השאלות האלו עומד החיפוש אחר "מי אני" בהקשר הרחב, "מאיפה באתי, ומה מקומי בשרשרת המשפחתית". הבנת המקום הייחודי של הילד או הילדה בתוך ההקשר המשפחתי הוא אמצעי נוסף בגיבוש התפיסה העצמית והעולם הרגשי והבין אישי של ילדים.

 

תקציר. המאמר מתאר את החוויה, המצוקה וההפרעה של ילדים שגדלו ללא מקום בנפשם של ההורים, ואת ניסיונותיהם המודעים והלא מודעים לפצות על חסר זה. ילדים אלה, להבנתנו, נושאים את כאב החסר לחייהם הבוגרים עם הרגשה שתמיד חסר בהם משהו ביכולת לדאוג לעצמם, להרגיש בטחון, סיפוק ושייכות. בהיותם בלתי נראים, לא כלולים או לא מוכלים, הם חווים חסך רגשי ובדידות בתוכה הם נאבקים לבדם להרכיב תצריף עם חלקים חסרים ומתנסים בחרדה, דיכאון, זעם, מחשבות או ניסיונות התאבדות. ניתן לראות ילדים אלה דרך הפריזמה של התפיסה המערכתית כנשאים המשפחתיים של המקום שאיננו, של הפגיעה הנרקסיסטית של אחד ההורים או של שניהם.

 

האתר של ד"ר ליאת הולר הררי, פסיכיאטרית מומחית ופסיכותרפיסטית, כולל מידע ומאמרים על דיכאון אחרי לידה, ההבטים הרגשיים של טיפולי פריון, סיפורי אימהות הקשורים לחווית האימהות, ופורום לתגובות ושאלות.

 

המאמר עוסק בתיאור מורכבותו של המשבר הפוקד בני משפחה שאחד מחבריה חלה במחלה נפשית. נשאלת השאלה מה מבדיל בין משפחות שנכנסות למשבר ו"תקיעות" לבין משפחות שמצליחות לצאת מהמשבר, להתמודד עימו ולחולל שינוי. כדי לסייע למשפחה לחולל שינוי, עלינו כמטפלים להעריך את השלב ואת רמת התפקוד של המשפחה כאשר היא פונה לטיפול. הערכה זו נותנת אינדיקציה בנוגע למרכיבי השינוי, קצב ואופי השינוי איתו תוכל המשפחה להתמודד.