מקורות

האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות הוקם ב-1999 על ידי קבוצה יוזמת של פסיכואנליטיקאים, פסיכולוגים קליניים ומטפלים בהכשרה פסיכואנליטית, כדי להוות מסגרת מקצועית וארגונית לטיפוחה ולהנחלתה של פסיכולוגיית העצמי מיסודו של היינץ קוהוט ושל ההתפתחויות הנובעות ממנה בפסיכואנליזה העכשווית.

 

אתר מינוסטרס מציע תוכנית לעזרה עצמית להתמודדות עם חרדת בחינות. האתר אינו עוד אתר מידע אודות חרדת בחינות ומאפייניה (אתרים רבים כאלו מצויים בארץ ובעולם), אלא אתר ייחודי המציע תוכנית הדרכה אינטראקטיבית: בתוכנית זו המודרך מאבחן את מאפייני חרדת הבחינות שלו, לומד להכיר את שורשי החרדה ודרך היווצרותה ומתרגל רפרטואר כלים רחב (הנשענים על תפיסה קוגניטיבית-רגשית-פיזיולוגית) להתמודדות עם חרדה זו. התוכנית מתקדמת עם המודרך שלב אחר שלב על פי צרכיו וסגנונו. במהלך התוכנית, המודרך מקיים קשר דרך האינטרנט עם מנחה המלווה אותו. התוכנית מיועדת לתלמידי תיכון וסטודנטים הסובלים מחרדת בחינות ומבקשים לעזור לעצמם, אך אינם רוצים או אינם יכולים לפנות לטיפול פרטני פנים אל פנים. התוכנית ניתנת בתקופה זו ללא תשלום להוציא תשלום סמלי של 30 ₪ עבור משלוח "ערכת אימון אישי" הכוללת תקליטור הדרכה ומד-חום (לצורך אימון במשוב ביולוגי פשוט להתמודדות עם לחץ), הנשלחת לביתו של המודרך. ארבעה אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש (קבוצת משב) חברו יחדיו למיזם זה ועומדים מאחריו: ד"ר דני חמיאל, זהבה לונטל, אודי גל וצימרמן יעקב (צימי).

 

המאמר כולל התיחסות לאופן העברת האבחון, התחומים הנבדקים, והמלצות לדרכי עבודה בהמשך. המאמר מתייחס הן לצד הדיאנוסטי והן לתהליך הרגשי.

 

"אם גם אתם שוקלים טיפול פסיכולוגי אבל הולכים לאיבוד בין השיטות השונות, לפניכם מדריך שיעזור לכם לעשות סדר בראש. אילו שיטות טיפול מציעה היום רפואת נפש, למה חשוב כל כך מי מטפל בכם ומתי עדיף לפנות לפסיכיאטר" כתבה מאת ד"ר איתי גל שהתפרסמה בידיעות אחרונות

 

הפרויקט נוצר לאור אוירה חברתית קשה בשכבת כיתות ו', אשר השפיעה לרעה על תפקוד המורים והתלמידים, בהיבט החברתי והלימודי. הפרוייקט הופעל ברמת צוות המורים, ברמת התלמידים וההורים. ההערכה היא כי הוא הוביל להישגים משמעותיים בכל אחד מהתחומים הנ"ל ולרווחים במעגלים ארגוניים בית ספריים וקהילתיים-חברתיים.

 

המאמר עוסק באוכלוסיית לקויי למידה בשלב לשכת הגיוס בצה"ל, שלבי המיון השונים הצפויים להם, מדיניות הצבא ביחס ללקויי למידה הן בקביעת נתונים אישיים והן בשיבוץ. כותבת המאמר פירסמה עבודת דוקטורט על הסתגלותם של לקויי הלמידה לשרות הצבאי ומסייעת ללקויי למידה להתכונן היטב לגיוס.

 

בריאות הנפש בישראל עומדת לעבור רפורמה, אשר עיקרה העברת התחום מאחריותו של משרד הבריאות לאחריותן של קופות-החולים, בדומה לנעשה בתחומי הרפואה האחרים, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מזה מספר שנים מתריעים גורמים על האפשרות שהעברה כזו תגרום לירידה בהיקף ובאיכות של הטיפול בתחום בריאות הנפש שציבור המבוטחים יקבל, וזאת בעיקר משום שקופות-החולים תשתדלנה, באופן טבעי, לחסוך במידת האפשר בהוצאותיהן על בריאות נפש: כל מה שלא יהיה הכרחי יקוצץ, והגדרת ה"הכרחי" תותאם לרמת טיפול מיזערית. הדבר צפוי כי תקציב הבריאות הכללי הוא מטיבעו מוגבל, ובריאות הנפש תתחרה בתחומים חיוניים לא פחות של תחומי הבריאות האחרים. בארצות-הברית מנוהל תחום הבריאות בעיקר על-ידי גורמים מבטחים, ובזאת משקף במידה רבה את המצב הצפוי בישראל לאחר הרפורמה המתוכננת. עיון בדיווחים מהסיפרות האמריקאית מלמד על מציאות עגומה, שבה גורמים מבטחים מצמצמים במידה המרבית את הטיפול הנפשי שהם מאפשרים למבוטחיהן, ומגבילים את הנגישות והזמינות שלו. בסופו של דבר נראה כי שיקולים כלכליים מכריעים יותר משיקולים מקצועיים. מאמר זה נועד להתריע על מציאות אפשרית זו, ומזמין למחשבה נוספת על הכיוון שבו צועדת המדיניות בתחום בריאות הנפש בישראל. התפרסם "הרפואה" כרך 144, חוברת ו' >> יוני 2005 >> ומופיע באתר הר"י.

 

מתילפנידאט, הפסיכוסטימולנט המוכר בשמו המסחרי הנפוץ ריטלין, הוא התרופה העיקרית הניתנת כטיפול בהפרעת קשב וריכוז (הק"ר). מתילפנידאט הוכח במחקרים רבים לאורך עשרות שנים כתרופה יעילה ובטוחה. למרות זאת, רבים, הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב המטפלים מהתחומים השונים, הנרתעים מנטילת תרופה זו. בנוסף, חלק מהילדים שאינם מגיבים לטיפול במתילפנידאט, חלק מהמטופלים לוקים בהפרעות-לוואי הגורמות להפסקת הטיפול, וחלק מהמטופלים נזקקים לטיפול בתרופות למשך שעות רבות, בעוד שתרופות הריטלין הנפוצות הן קצרות-טווח יחסית. סיבות אלה הביאו לצורך במציאת חלופות לריטלין. עד לאחרונה החלופות הזמינות לא נימנו עם קו הטיפול הראשון בהפרעה, ולא נתנו מענה מספק לבעיות שפורטו. לאחרונה, הוחל בשיווקן של תרופות חדשות המהוות חלופה הולמת לריטלין. במאמר זה נסקרות התרופות החדשות העיקריות וחלק מהתרופות הוותיקות יותר. נדון בפסיכוסטימולנטים החדשים קונצרטה, שהיא מתילפנידאט ארוך-טווח במיוחד, אדרל, שהיא תערובת של נגזרות אמפטמינים, ודקסדרין (דקסאמפטמין). נציג את המידע המחקרי העדכני לגבי התרופות החדשות, יתרונותיהן וחסרונותיהן. נזכיר את הסיילרט (פמולין, ניתאן), פסיכוסטימולנט שהיה עד כה אחת החלופות העיקריות, אולם בעייתי הן מבחינת השפעות-הלוואי הקשות שנגרמו מנטילתו והן מבחינת ההשפעה הטיפולית. כן נדון בתרופה חדשה נוספת, שאינה נמנית עם הפסיכוסטימולנטים – סטרטרה (אטומוקסטין), ונדווח בקצרה על תרופות נוספות שהועלו לאורך השנים כחלופה טיפולית לריטלין. התרופות החדשות לא זו בלבד שאינן יעילות ובטוחות כמו ריטלין, אלא שמעצם היותן "לא ריטלין" מפיגות חלק מן ההתנגדות הבסיסית לטיפול בתרופות בהק"ר, התנגדות שעיקרה מכוון לריטלין עצמו. בנוסף, תרופות אלה מספקות מענה לאותם פלחי אוכלוסייה שאינם מגיבים לריטלין או שלקו בהשפעות-לוואי מהטיפול. התפרסם ב"הרפואה", כרך 144, חוברת ח' >> אוגוסט 2005 >> ומופיע באתר הר"י

 

יכולת ההתמודדות של חולי הנפש עם מצבי חיים שונים מוגבלת עקב מחלתם הנפשית. הדבר קשה שבעתיים בהתמודדות עם מחלות גופניות קשות, כגון אי-ספיקת כליות, צורך בדיאליזה, או השתלת כיליה. בעבר, חולי נפש הלוקים בתחלואה נפשית רבא (Major illness) או במחלות פסיכוטיות ממושכות כסכיזופרניה, לא נכללו במועמדים לקבל טיפול בדיאליזה, בדומה ללוקים במחלות גופניות קשות אחרות. כיום אין הורית-נגד כזו, אך עדיין קיים חשש שחולי הנפש, בהיותם מתקשים בשיתוף-פעולה לאורך זמן בטיפול, לא ימלאו בקפדנות אחר ההוריות ולא יצליחו לשרוד בדיאליזה לאורך זמן, ובחולים שעברו השתלת כיליה עלול השתל במצב כזה להידחות. מדווח במאמר זה על חמישה חולים הלוקים באי-ספיקת כליות במצב סופני, ופרשות אלה מייצגות את הדילמות בנושא הטיפול בדיאליזה והשתלה בחולי נפש. יש צורך בשיתוף פעולה הדוק בין צוותי הפסיכיאטרים והנפרולוגים, כדי לנסות ולהביא לתוצאות המקוות. המאמר מאת יובל מלמד, אוסנת קליין, ג'ורג'ינה בזורה, בוריס פינקל, אבי בלייך וג'ק ברנהיים, התפרסם ב"הרפואה", כרך 144, חוברת ה' >> מאי 2005 >> מופיע כעת באתר הר"י.

 

אי-פוריות מדווחת בסיפרות הרפואית כאירוע משבר. הלוקה באי-פוריות עשוי לחוות אובדן מסוגים שונים: אובדן של בריאות, מיניות, מעמד, ערך עצמי, אובדן ביטחון תעסוקתי, כלכלי וחברתי, ואובדן הורות ביולוגית. טיפולי-פוריות מעוררים תקווה לפיתרון הבעיה, אך בו בזמן מטילים נטל קשה על משאבי בני-הזוג. שיטות ההפריה העוקפות את בעיית הפוריות אינן חפות מסיכונים לבריאות האישה והעובר, ומהשלכות פסיכו-חברתיות שליליות על בני-הזוג. מאידך, נראה כי זוגות רבים הלוקים באי-פוריות אינם מודעים לסיכונים ולהשלכות של טיפולים אלה, ובוחרים במקום זאת להתכחש לכך או להתעלם מכך בשאיפתם להגיע ל"משפחה המיידית" (הורות ליותר מילד אחד) בנתיב הישיר (בתוך הריון אחד). כמובן שאין להתעלם מהילדים הבריאים שנולדו לאחר טיפולי עזר לפוריות, אולם על הצוות הרפואי מוטלת החובה ליידע את בני-הזוג לגבי השלכות וסיכונים גופניים ופסיכולוגיים כאחד הקשורים בנתיב הישיר למשפחה מיידית, על-מנת שיוכלו לקבל החלטה והסכמה באופן מושכל בכל הקשור לטיפול. המאמר מאת ליאורה באור, יצחק בליקשטיין, הופיע בכתב העת "הרפואה" כרך 144, חוברת ה' >> מאי 2005 >>ומוצג כעת באתר הר"י.

 

קביעת אבחנה של ליקוי התפתחותי קשה (פיגור שיכלי, אוטיזם/PDD, שיתוק מוחין או תיסמונות גנטיות) היא סוגיה מאתגרת ושכיחה בעבודת הצוות במכון להתפתחות הילד. מסירת אבחנה קשה להורים מעוררת חששות והתלבטויות בקרב הצוות המטפל לנוכח התפיסה, כי שיחה זו עלולה להוות אירוע משברי משמעותי עבור חלק ניכר מההורים. מחקר זה נועד לבדוק נושא שטרם נחקר בישראל: חוויות הורים, צורכיהם והעדפותיהם בעת קבלת אבחנה קשה. התפרסם בעיתון "הרפואה", כרך 144, חוברת ה' >> מאי 2005 >> מופיע כעת באתר הר"י.

 

התפתחות מצב של דה-פרסונליזציה בזמן צריכת קנביס (Intoxication) היא תופעה שכיחה, אולם היא פחות מוכרת לאחר הפסקת הצריכה של סם זה והגמילה ממנו. במאמר הנוכחי נסקרת הסיפרות המקצועית בנושא דה-פרסונליזציה לאחר גמילה מקנביס, ומדווח על שלוש פרשות חולים המדגימות את חומרת הבעיה. מתוארים היבטים קליניים נפשיים, ומדווח על הפגיעה באיכות-החיים ואופייה הממושך של הפרעה נפשית זו. כמו-כן, מדווח על הגישה הטיפולית לכל חולה. המאמר הופיע ב "הרפואה" – כרך 144, חוב' ד', אפריל 2005, מוצג באתר הר"י.