למי נאמין?
פרופ. עמיה ליבליך | 16/2/2022 | הרשמו כמנויים
אמון לעומת חוסר אמון הוא אחד העניינים שעולים בלי הרף בשיחות הקבוצות שאני מקיימת במסגרות שונות. למי להאמין בנוגע לתפיסת המציאות בה אנו חיים, ואת עצתו של מי לקבל או לדחות. לפעמים נדמה לי כי זה האיפיון המרכזי של העידן בו אנו חיים – חיים נוחים למדי, כל אחד לעצמו, ללא אמון במה שנעשה סביבנו.
אין ספק כי עידן הקורונה העלה נושא זה לתודעה הפרטית והציבורית. האם יש מחלה כזו, או שמא זוהי המצאה, קונספירציה או דיווח, טיוח או הסחת דעת ממשהו חשוב יותר? האם זו איננה אלא שפעת מזן קצת אחר? האם יש ערך לחיסונים או שמא הם מביאים נזק ואולי מהווים עילה להשתלטות חיצונית על הפרט המאמין? האם יש לקבל את הסטטיסטיקה על החולים, המאומתים, המתים ומה עוד כפשוטה, הרי כולנו מכירים עד כמה ניתן לרמות באמצעות סטטיסטיקה. ומה בנוגע לתחושה שיש אנשים חולים ומדביקים שאינם מסתגרים מאיתנו, שאינם בודקים את עצמם אפילו, והם מפיצים את המחלה באוטובוסים, ברכבות, בחנויות ובכיתות הלימודים?
גם בימים אלה, כשהרוחות נרגעו מעט בעניין זה, בכל מוצאי שבת, מתקיימת בכיכר התרבות בתל אביב הפגנה רועשת של חבורת המתמרדים נגד הקורונה ו/או נגד חובת החיסון, התו הירוק (ז"ל) וכל הכרוך בכך. אלה טוענים בשכנוע רב כי הנושא כולו אינו רפואי אלא פוליטי, ולהם נימוקים משלהם. האמת שלא פעם הפחידו אותי, כשעמדתי כאזרחית ממושמעת בכניסה להיכל התרבות במסכה, עם התו הירוק מוכן על צג הטלפון שבידי – ואחד המפגינים ניגש קרוב אלי, בלא מסכה כמובן, נושף ושואף בכוונה ובקול, וצועק מולי שאני אזרחית תמימה שהולכת שולל אחרי מנהיגים מושחתים. (אין לי סםק כי חלקם ממפגיני בלפור, שמצאו עצמם חסרי ריגושים מאז שהסתיימו אותן הפגנות בכל רחבי הארץ...)
על אלה התווספה שערוריית המעקב הטלפוני. הרי איש מאיתנו אינו יכול לוותר על הטלפון החכם שלו. אך האם אפשר לדבר, לכתוב ולקרוא בטלפון החכם בחופשיות, ומי עוד 'האח הגדול' שמצטרף אלי במעשה יומיומי זה? ומדוע זה איכפת לי בעצם, האם ברור שאני מסתירה משהו – מהו, מפני מי? מה זו פרטיות? מי לא מסתיר משהו? וכמה מצחיק שאנשים רוכשים טלפונים ממהדורות ישנות, משום שאלה אינם כל כך נגישים לתוכניות העיקוב כנראה? ריגול או רוגלה, אפילו מילים חדשים המציאו עבור כל זה.
ומדוע זה לא מרגיש כל כך מאיים כשאמזון או נטפליקס מכירות בהעדפותי וממליצות לי בחוכמה על ספרים או תכניות לצפייה? מי מרויח מההבנה המפתיעה לטעמי הספרותי? ומדוע זה מפריע לי שבימי הקור חשבתי להזמין מגפיים שמצאו חן בעיני באינטרנט, נמלכתי בדעתי וויתרתי לפני שסיימתי את ההזמנה - ומרגע זה לא הירפו ממני כל ספקי המגפיים מסין ועד כוש ובכלל שאקנה, שאזמין, במחיר שהולך ויורד מרגע לרגע...
הרחוב שלי מלא מצלמות. האם זה מפריע לי, או אולי נותן ביטחון? נדמה לי כי אנשים המחוברים לרשתות החברתיות לסוגיהן (אני לא!) הכי מבולבלים; על כל ידיעה או דעה שהם קוראים, מיד צצות ידיעות ודעות סותרות ומנוגדות, וכולן מגובות ממקורות בעלי סמכות לכאורה. אולי לצעירים זה לא כל כך מפריע, ורק אנשים 'סולידיים' כמוני ובגילי מתקשים במעבר לעולם בלי אמין שכזה, כמו ללכת על קרקע מתנדנדת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, בלי הרף.
ואם כן, לא לדעת זה יותר טוב???
אינני בטוחה שאני יכולה לנסח את המכנה המשותף לכל מה שכתבתי כאן. אבל נראה לי שבמתאם שלילי מלא עם צמיחת אמצעי התקשורת ווההתקשרות – ירד האימון שלנו במסרים המתקבלים מבחוץ. ואימון, כידוע מאז אריקסון, הוא הבסיס לכל התיפקוד הנפשי של האדם. אז חבל.
