השימוש השנוי במחלוקת בקשירה במחלקות פסיכיאטריות עולה לדיון ציבורי
שפיות זמנית | 21/5/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
דיווח של קרן נויבך ברשת ב' על מצבה של מטופלת במחלקה פסיכיאטרית סגורה בבית החולים תל-השומר מעלה את סוגיית הקשירה של מטופלים, כמו גם תנאי טיפול נוספים, לסדר היום הציבורי. נויבך ראיינה את אחותה של מטופלת הסובלת מסכיזופרניה שעל-פי הדיווח מוחזקת קשורה בבידוד כבר 19 ימים ברצף, לאחר התנהגות אלימה. השערת המשפחה היא שהקשירה היא ענישה על אלימות שהפגינה המטופלת מול אחות במחלקה, אך הצוות במחלקה מתנגד להשערה זו. מתיאור השיחות שערכה המשפחה עם הצוות הפסיכיאטרי עולה כי הצוותים במחלקות פסיכיאטריות לנשים אינם ערוכים להתמודדות עם מצבי אלימות של נשים, בניגוד למחלקות ייעודיות לגברים אשר ערוכות יותר להתמודד לכך, ועלכן במחלקות הנשים קיימת לגיטימציה לשימוש מוגבר בקשירה.
מלבד המקרה החריג והקשה שבדיווח זה, קיימות עדויות רבות לקשירות שייתכן שהשיקולים מאחוריהן אינם בהכרח טיפוליים בלבד, אלא גם כוללים טעמי ענישה או לחילופין היעדר אמצעים טיפוליים מתאימים. חדרי קשירה קיימים בכל בתי החולים הפסיכיאטריים בארץ ומהווים דרך התמודדות שכיחה עם מטופלים פסיכיאטריים במצבי אלימות כאשר אין כלים מתאימים להתמודד עימם.
נושא השימוש בשיטות אלו מעורר גם שאלות לגבי יחסי הכוח במחלקות הפסיכיאטריות, אשר עשויים להשפיע הן על יצירת אווירה שיש בה סיכוי גבוה יותר להתנהגות אלימה מצד המטופלות/ים, והן על החלטות הצוות הרפואי אילו התנהגויות ייתפסו כאלימות. בהקשר זה פרסמה רילי ווילו באתר מקום הכי חם בגיהנום טור שעוסק בחוויית ההשתקה והיעדר השליטה של מטופלים במחלקות פסיכיאטריות מול הממסד הרפואי.
