מיומנו של פסיכובלוג
עמית פכלר | 15/11/2010 | הרשמו כמנויים
יום א: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, בדקתי כמה כניסות היו מאז הלילה. עליה של 2 כניסות. אם לא כוללים את הכניסה שלי, זה רק 1. מילא, זה רק לילה אחד, בטח כולם יפתחו היום בשעות העבודה.
יום ב: קמתי, התרחצתי, בדקתי כמה כניסות, התלבשתי. 3 כניסות נוספות. טוב, זה החגים.
יום ג: קמתי, בדקתי כניסות, או! 9 כניסות נוספות. לאנשים יש טעם. התרחצתי, התלבשתי.
יום ג בלילה: קמתי בלי סיבה. בדקתי כניסות. בכל זאת עם סיבה. כלום. ואין גם טוקבק. שממה. ברור. צריך נושא סנסציוני, למי אכפת מה ראיתי בלונדון?!
יום ד: בדקתי כניסות, קמתי, התרחצתי, התלבשתי. עדיין 0 כניסות – אין שינוי מאז שלוש בבוקר. זה הזמן לבדוק מה המצב אצל שכניי לבלוג. עברו כבר את האלף. מה החוכמה, מפרסמים את זה ביום שמערכת פסיכולוגיה עברית שולחת את הדף החודשי ואז כולם נכנסים. מפרגן, בטח. יש מקום לכולם. קנאת סופרים תרבה חוכמה. עאלק.
יום ה: 22 כניסות נוספות! לא שהיו לי ספקות. אני וקישון כותבים נורא דומה, ההומור, הפאנץ', המבט המשועשע על האנושיות... ולי אפילו אין מבטא הונגרי. הבה נשוטטה ברחבי הבלוגוספירה. דה מארקר קפה. הממ... די חוזרים על עצמם. 'האספרסו של הבוקר שיקף את הלך-הרוח שלי: מריר עד כדי קצף'... 'התעוררתי בצהריים וחשבתי אם מישהו בכלל קורא אותי'... 'הלכתי לשירותים, תיכף אשוב'. מביך. כולם מסתובבים סביב הפופיק של עצמם. לא כמוני, אני מצמצם את האני שלי לטובת נגיעה באמיתות אוניברסליות. בחזרה מהשיטוט, עדכון נוסף: יוק. ומה עם תגובות? נאדה. נו, אצל האחרים זה חברים שלהם (באמת שכחתי להוסיף לרשימת התפוצה את גילה מהיסודי). מתי ימציאו אפליקציה שמודיעה על כניסה חדשה? זה יכול לחסוך הרבה טרחה. אבל אולי לא עוגמת נפש.
יום ו: חלמתי שהבלוג שלי הופך לסרט מצליח. כמו בסרט ג'ולי וג'וליה, שם הבלוגרית מדווחת מדי יום על ניסיונותיה הקולינריים לבשל מתכון של ג'וליה צ'יילד, ישראל אהרוני של אמריקה. אז הסרט על הבלוג שלי יתבסס על שיטה טיפולית שונה בכל יום בשנה, החל מינואר הקרוב. נתחיל:
1.1 קלייניאנית ("אתה רוצה לרוקן את השד הטוב שלי ולמלא אותו בחרא שלך"); 2.1 קוהוטיאנית ("קשה לגדול אצל אמא שראתה רק את עצמה ולא אותך"); 3.1 פרוידיאנית-קלאסית (" "); 4.1 פרוידיאנית-מודרנית ("אמהממ"); 5.1 התייחסותית ("את פוחדת מהאפשרות שגברים כמוני יכולים להימשך אלייך") 6.1 קוגניטיבית-התנהגותית ("השבוע נבדוק אם האמונה שלך שאתה מונע אסון בכך שאתה קופץ על רגל אחת ושורק בכל פעם שעובר אוטובוס, היא מחשבה רציונאלית"); 7.1 מנטאליזציה ("כשאת צועקת עלי ככה אני לא יכול לשמוע את עצמי חושב. האם זה מה שאת חווה בתוכך?") 8.1 התנהגותית-דיאלקטית ("ועכשיו תנשמי עמוק ותדמייני שאת בשדה ירוק ביום אביב. האם הבוס עדיין מרגיז כל כך?") 9.1 סכמה תרפיה ("בואי נזמין לכאן את הילד הנטוש שבתוכך. מה הוא מספר לנו?") 10.1 mindfulness ("התמקדי לרגע בתחושת אצבעות הרגליים בנעל. תני למחשבות לבוא וללכת, התבונני בהן מהצד") 11.1 קומוניקטיבית ("האסוציאציה שלך למורה שפלרטט איתך בפתקים עולה כי במהלך השבוע את ואני התכתבנו באס.אם.אסים") 12.1 לקאניאנית ("הפגישה נגמרה. אני יודע שעברו רק שש דקות מאז שהתחלנו, אבל הלא-מודע שלך גרם לך להגיד את מילת המפתח ואת צריכה לחשוב עליה").
אוף, 365 ימים לא יספיקו. מזל שמחר שבת. אפשר לנוח.
שבת: רק הצצונת. 7 כניסות. מה זה, כולם שומרי שבת? בטח במוצ"ש המצב ישתפר.
מוצ"ש: 2 כניסות... אפשר לקבוע בצער שזה לא זה. טוב, צריך לשנס מותניים לטור הבא. משהו שימשוך את כולם להיכנס כבר מהפיסקה הראשונה, זאת שנחתכת בשורה השלישית. נושא סקסי. משהו שמכסה טפח ומגלה טפחיים. יש! כותרת: השפעות הוסרליאניות על המטאפסיכולוגיה הפרוידיאנית. זה הולך להיות שוס...
