המלחמה בשעמום כתכלית הקיום

שפיות זמנית | 21/5/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

אפשר להניח שרוב אנשי הטיפול יסכימו כי לפילוסופיה יש לא מעט לתרום לעולם בריאות הנפש. אך כשקוראים פילוסופיה בתור אנשי טיפול, לא תמיד קל (והרבה פעמים אפילו קשה מאוד) לגזור מתוכה מסקנות ברורות לעולם הטיפולי. מה אפשר להסיק מתוך "כה אמר זרתוסטרא" לניטשה אודות העמדה הטיפולית הנכונה למטפלת? מה תפיסת העצם של אפלטון מספרת לנו על היכולות לשנות סכמות חשיבה? אם ההוויה מעצבת את התודעה, להיכן אנחנו צריכים לכוון את השינוי בקליניקה?
יחד עם זאת ישנם הוגים מסויימים שהאפשרות לשלב את תפיסתם לתוך העולם הטיפולי נראית אפשרית יותר. סרן קירקגור הוא אחד מהם. שני מאמרים (של תמי אילת יגורי ושל יעקב גולומב) שפורסמו במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" שהוקדש ליום הולדתו ה-200, סוקרים חלקים מעבודתו, ומצביעים על כך שהחומרים הפעילים בנפש, אלו אשר מעסיקים את בני האדם, לא בהכרח השתנו במאתיים השנים האחרונות. קריאה מומלצת.

"משהו נפלא אירע לי. הסיעו אותי לרקיע השביעי. שם ישבו מכונסים כל האלים. בהיתר מיוחד נעשתה לי טובה להביע משאלה. 'מה אתה רוצה', שאל האל מרקור. 'האם אתה רוצה נעורים, יופי, רוח, חיים ארוכים, את הנערה היפה ביותר, או משהו אחר מתוך הדברים המפוארים המצוים בתוך תיבת האוצר? בחר, אך רק דבר אחד'. לרגע הייתי נבוך; ואז פניתי אל האלים ואמרתי: 'בני זמני המכובדים, אני בוחר בדבר אחד – יהיה הצחוק לצדי תמיד'. אף אחד מן האלים לא אמר מלה; במקום זאת התחילו כולם לצחוק. מכך הסקתי כי משאלתי ניתנה לי והחלטתי שהאלים ידעו להתבטא בטעם טוב. הרי לא היה זה נכון לו השיבו לי בחגיגיות 'משאלתך ניתנת לך'" ("או־או", בתרגום מרים איתן, הוצאת כרמל, 1996, כרך א', עמ' 62).