פסיכותרפיה ללא העצמי? על ד"ר מארק אפשטיין המשלב עמדה בודהיסטית עם פסיכואנליזה
ארנון רולניק | 15/5/2013 | הרשמו כמנויים
שיחה עם דרור גרוניך על שלוב של עמדה בודהיסטית בפסיכותרפיה
פוסט זה עוסק בחשיבתו וכתיבתו של ד"ר מארק אפשטיין. פסיכיאטר העוסק כבר שנים בנקודות החיבור והשוני של בודהיזים וחשיבה פסיכואנליטית. הכותרת של הפוסט מבוססת על ספרו של אפשטיין שנקרא " psychotherapy without the self - a budhist prespective" . אבל קודם כל, כמו הרבה פוסטים כאן - הוא מבוסס על שיחה או ראיון עימן המתפרסמת באתר הפודקאסטים של ד"ר דייב עליו כתבנו כאן לאחרונה.
שיחות על שיחות
מתוך אותה אהבת השמע או ההנאה משמיעת פודקאסטים אנו יוצרים כאן תרבות של "שיחות על שיחות"
אנשי הקליניקה שלי וקולגות אחרים שומעים עימי שיחות וראיונות עם פסיכולוגים מרחבי העולם, ודנים בכך בינינו, מקליטים את השיחה שלנו - והרי לכם פודקאסט על פודקאסט או שיחות על שיחות.
הצעתי אם כן לקוראינו ושומעינו היא כדלקמן: האזינו לראיון המקורי עם אפשטיין או לחלופין קראו כאן את התקציר שכתב דרור גרוניך .אחר כך כנסו לפודקאסט שלנו בפסיכולוגיה עברית (ראו בדף הבית) או ישירות מכאן
כאן ניתן להקשיב לשיחתי עם דרור גרוניך
המשוחח הפעם - דרור גרוניך
דרור גרוניך, מומחה בטיפול בביופידבק העובד עימי בקליניקה מציג כאן את מארק אפשטיין ואת הראיון עימו. בהמשך - בלינק המצורף - תוכלו לשמוע את שיחתי עם דרור.
בראיון עם דרור אני מבטא את הצד הסקפטי יותר, המוטרד מהטרנד של "מיינדפולנס לכל דבר" - ודרור בדרכו הנעימה מציע לי לנהל חלק מהראיון אחרי תרגול מדיטציה שהוא עושה עימי. תקשיבו לראיון וכתבו לנו האם אנו נשמעים אחרת אחרי התרגול?
ד"ר מרק אפשטיין Mark Epstein MD
ד"ר מרק אפשטיין (נולד ב 1953) הוא פסיכיאטר מניו יורק המעיד על עצמו שהוא בעיקרו מטפל בשיטת הגשטאלט, בעל נסיון ורקע בבודהיזם ומפרסמם של מספר ספרים שמנסים לרקום חוטים המקשרים בין הפסיכולוגיה המערבית והגישה הבודהיסטית (פרטים מלאים בויקיפדיה):
● (1995). Thoughts Without a Thinker: Psychotherapy from a Buddhist Perspective.
● (1998). Going to Pieces Without Falling Apart
● (2005). Open to Desire: Embracing a Lust for Life Insights from Buddhism and Psychotherapy
● Psychotherapy Without the Self: A Buddhist Perspective
● (2008). Going on Being: Life at the Crossroads of Buddhism and Psychotherapy.
ד"ר אפשטיין הוא בוגר הארוורד קולג' ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד. יש לו קליניקה בניו יורק והוא פרופסור מן המניין לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק.עורך שותף בכמה מגזינים ועוסק רבות בהנחלה של ערכים ומסורות פילוסופיות מן המזרח אל התרבות המערבית.
סקירה זו נוגעת במספר נקודות מרכזיות שעלו בראיון ויכולות - כל אחת בפני עצמה - להוות נקודות פתיחה לדיונים מעניינים.
תפקידה של המילה "ללא" בשמות הספרים כפועל יוצא של הצורך לקשר בין שתי שיטות המחשבה - הפסיכואנליטית והבודהיזם
● מחשבות ללא חושב
● פרוק למרכיבים ללא התפרקות
פסיכותרפיה ללא העצמי
ד"ר אפשטיין ממקד את הצורך לשאוף לחיים ללא ההתמקדות בערכים שליליים כמו התפרקות, בדידות, ללא התפישה ש"משהו לא בסדר", הקטנת העצמי ע"י תפישות עצמיות שליליות ושינאה עצמית, ללא אותם ערכים המדברים עם חוסר שביעות רצון מתמיד מהקיים. תפישה שקיימת מתחת לפני השטח אצל כל כך הרבה אנשים. ברגע מצחיק בראיון שואל ד"ר ואן נייס את ד"ר אפשטיין אם המילה "ללא" קשורה גם לרעיון הבודהיסטי של "ריקות" וד"ר אפשטיין עונה: "למה את המתכוון כשאתה אומר "ריקות" "? כמובן שהמראיין מחזיר את השאלה אל המרואיין בתערובת רגשות של הפתעה ומבוכה ואז מסביר ד"ר אפשטיין בשפה חופשית שהבודהיזם רומז שבני אדם לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות. להבנתו, אין הכוונה שכל הקיום הוא למראית עין בלבד, אלא לכך שאנו חושבים את עצמנו ליותר אמיתיים ממה שאנו באמת. מתוך חשיבות עצמית מוגזמת אנו יוצרים גם תחושה מוגזמת של "עצמי" וזה מזמין צרות. למעשה למילה בסנסקריט ל"ריקות" יש דווקא שורש שמשמעותו "רחם הריונית" והכוונה היא לפוטנציאל למלא את הריק בתוכן חדש שניצור. בהקשר זה הודגשה היצירתיות כמוטיב מרכזי במחשבה ההתפתחותית הבודהיסטית והוזכרו פילוסופים ופסיכואנאליסטים שהתחילו את חיבור הבודהיזם לפסיכולוגיה המערבית בשנות ה 50 של המאה הקודמת כשעקבו אחרי משנתו של D.T.Suzuki, פילוסוף זן יפני שהגיע ללמד אז באוניברסיטת קולומביה.
ההקשבה: הקשר בין אסוציאציות חופשיות בפסיכואנליזה - ומדיטציה
ד"ר אפשטיין מתאר אחת מהעבודות המעטות של פרויד בהן הוא משיא הצעות פרקטיות מתוך העבודה שלו עצמו ומציע לתלמידיו איך כדאי להקשיב לפציינט, מהי "עמדת ההקשבה" הרצויה כשאמר:
"הפסיכואנליסט צריך להשהות כל שיפוט ולתת תשומת לב בלתי מוטה לכל דבר שניתן להתבונן בו". וגם:
"הפסיכואנליסטים צריכים פשוט להקשיב ולא להיות מוטרדים בשאלה אם הם מעכלים את מה ששמעו (keeping anything in mind)"
לפי ד"ר אפשטיין, פרויד, בעקבות ניסיונותיו עם החולים שלו וגם התנסות עצמית במצבי תודעה שונים, פיתח טכניקת הקשבה דומה אם לא זהה לזו של הבודהיסטים 2,000 שנה לפניו. הוא קרא לזה "תשומת לב בהשהייה אחידה" (Evenly-Suspended Attention) שמשמעותה לתת חשיבות שווה לכל הדברים שנשמעים וע"י כך לעודד את המספר לתת חשיבות דומה לפרטים שהוא מוסר, ללא ביקורת או הגזמה.בשיטה זו פרויד קורא להתמקדות בהקשבה "חלומית" גם בסוג ההקשבה וגם בסוג החשיבות לדברי המספר, איכות שכל טכניקת רישום או נסיון זכירה במובן הרגיל של המילה נוגדת אותה.
תלמידיו של פרויד שינו בהמשך את המושג ל Freely Floating Attention ובכך גם שינו לפי ד"ר אפשטיין גם את צורת ההקשבה עצמה והעבירו את הדגש למניעת אינטרפרטציה ופחות לאיכות ההקשבה.
ד"ר אפשטיין מציין שהחוויה שאישית שלו היא שהבודהיזם והעבודה היומיומית הקשורה בו, מזינה את איכויות ההקשבה שלו כמטפל.
CBT ו מיינדפולנס - האם מערב ומזרח נפגשים?
המראיין מציע ששתי גישות אלה מבקשות מהמטופל לעקוב אחרי מחשבותיו - האם זוהי נקודה בה גישת הטיפול המערבית (CBT) פוגשת את פילוסופיית המחשבה הבודהיסטית - דרך המיינדפולנס?
האבחנה המרכזית שעושה כאן ד"ר אפשטיין היא שהמיינדפולנס לא קורא למעקב אחרי מחשבות דווקא. המיינדפולנס היא פרקטיקה מדיטטיבית שעובדת דרך תופעות גשמיות יותר כמו תחושות גופניות (מעקב אחרי הנשימה או כאב מסוים, אכילה, תחושות בזמן הליכה) אחריהן קצת קל יותר לעקוב - ואולי רק "פחות קשה". ה CBT אכן מתרכז במעקב אחרי תבניות מחשבה אך גם מדגיש את ההתייחסות הבלתי שיפוטית שהבודהיזם מטפח באמצעות מיינדפולנס.
האם אנחנו בעיצומה של בועת מיינדפולנס - בדומה לבועת המשכנתאות בארה"ב?
השימוש במושג מיינדפולנס הפך נפוץ מאוד והמראיין שואל אם המושג לא שומש עד כדי השחתה. ד"ר אפשטיין העלה על נס את עבודתו של ג'ון קאבוט זיין (המבקר בימים אלה בישראל - ד.ג. אפריל-מאי 2013) שיצר בעצם את המושג הזה בשנות השמונים על מנת להפוך את המושגים שהוא חשב שהם יעילים כל כך טיפולית מתוך הבודהיזם, לזמינים גם למטופליו בקליניקה באוניברסיטת מסצ'וסטס. הוא לקח לקליניקה שלו את המטופלים הקשים ביותר מכל מטפלי הקליניקה ועבד איתם גם על הגוף באמצעות יוגה.
מדיטציה בשרות הטיפול? יש גם מכשלות!
המכשלה העיקרית כפי שרואה אותה ד"ר אפשטיין היא ההיקשרות אל עבודת המדיטציה - כפי שאנשים מתקשרים לכל דבר (Attachmnent). הם מתחילים לתרגל מדיטציה ומפתחים גאווה בקשר לזה - והכוונה בעיקר למטפלים שמכבירים על עצמם תארים. "לא רק שאני פסיכואנליסט - אני גם פסיכואנליסט עם אורינטציה בודהיסטית" וואו. הגיוס הנרציסיטי של ההשגיות לתוך חדר הטיפולים הוא מכשלה עמוקה בפני הגישה אל האמת הדרושה בחדר.
אילו בעיות עלולות להיווצר עם מדיטציה בחדר הטיפולים?
ד"ר אפשטיין ציין במיוחד מצבים בהם מטופלים מתקשים להכנס למצב מדיטטיבי ומצבים בהם המדיטציה אף מגבירה חרדה. בהקשר זה צויינה עבודתה של ד"ר מרשה לינהן ותאוריית ה DBT (Dialectical behavior therapy). מרשה היתה סטודנטית של זן בודהיזם וגם בהביוריסטית. הייתה לה אבחנה לגבי מטופלים גבוליים (boarderline) מאושפזים עם נטיות אובדניות שמהם הפסיכיאטרים חששו יותר מכל, ונתפשו כ"יותר מדי רגשיים" כלומר שאינם מסוגלים לנהל את רגשותיהם. האבחנה הייתה שמטופלים אלה פוחדים למעשה מרגשותיהם שלהם וע"י כך מעצימים את התופעות השליליות הקשורות לרגשותיהם או האירועים המחוללים רגשות אלה. ד"ר לינהן מיצתה מתוך המדיטציה את הרעיון שניתן להתבונן ברגשות, להכיר בהם (וכאן מגיע ה"ללא" המפורסם או במקרה זה ה"מבלי") מבלי להעצים את החשיבות שנותנים להם בד"כ. במקום זאת ד"ר לינהן הציעה למטופלים תהליך של הכרות מפורטת עם הרגשות המדוברים, תהליך שמחולל דה-סנסיטיזציה לרגש המפחיד.
מדיטציה ותרופות - האם בודהיזם הוא תרופה לכל בעיה?
לא אמור להיות! אומר ד"ר אפשטיין שהכיר בעצמו מורה-מאסטר לזן בודהיזם שלא יכול היה להסתפק במדיטציה כשלקה בדיכאון ונעזר בתרופות פסיכיאטיריות. הוא מתאר את חווית הגילוי שלו שאהבה למטופלים ורצון עז שיחלימו, לעיתים קרובות אינה מספיקה ויש מקרים שתרופות פסיכיאטריות הם הדבר היחיד שעוזר.
הארה
ההארה היא מצב שכדאי מאוד לשאוף אליו משום שהוא מניח שהתודעה יכולה להתקיים ללא סבל,שינאה ואשליה. חופשיה מהשתוקקות. ד"ר אפשטיין מצטט אז לימוד מהמסורת הטיבטית על המורה הטיבטי שהיה ממנהיגי המסדר של הדלאי למה במאה ה 15 שברגע שחווה הארה הבין כי כל דרך שחשב בה על הארה עד אותו רגע - הייתה שגוייה. באותו רגע אמר: "הו! זה בדיוק ההפך מכל מה שחשבתי!".
על כן מציע ד"ר אפשטיין שכל זמן שלא חווינו הארה, כדאי להמשיך ולחשוב על הארה ואז לנסות ולדמיין מה יהיה ההפך המוחלט של מחשבה זו ….
מה - גם וויניקוט???
ד"ר אפשטיין מתאר את רעיונותיו של וויניקוט כ"המועילים ביותר לעבודתו עם מטופלים". וויניקוט דיבר באופן מופלא ופואטי על סוג תשומת הלב שילדים צעירים זקוקים להם מהוריהם. ויניקוט דיבר על "אמא טובה מספיק" שיודעת להכיל את התוקפנות של ילדה ולא תשיב התקפה על תוקפנות זו. יש השקה בין סוג זה של תשומת לב ובין סוג תשומת הלב שמטופח במדיטציה בודהיסטית.
וויניקוט גם דן במגפה של תחושת שיקריות (falseness) שמלווה בני אדם המסתובבים בעולם בתחושה שאינם אמיתיים מספיק. וויניקוט מספק הסבר לגבי אנשים מסויימים שבילדותם הראשונים נאלצו לנהל סביבה הורית לא "מספיק טובה". סביבה בה ההורים מדוכאים, או זועמים, או אולי מכורים לאכוהול או סמים, או מודאגים מאוד. הילד הזה מפתח מגיל צעיר מידי גישת אחריות (care-taker) על המצב וצורך לפתור אותו בכוחותיו המעטים. זהו הרגע שבו הילד מפתח אגו שמתאים לצרכי הוריו וזהו ה False Self. בניגוד לכך, יש הורות שהיא נוכחת מצד אחד - הילד תמיד יודע שההורה מעבר לקיר - אבל יש לו את החרות לזרום אל תוך הפנטזיות והדמיון שלו - ההורות הנוכחת מאפשרת את זה. תחת המטריה הזו - ההורים נותנים לילד מעין אגו מורחב - יכול הילד להרגע לתוך העצמי הפנימי שלו ולהכיר ולהתאחד עם העצמי הפנימי שלו כפי שהוא: זהו ה - True Self. ספרו של אפשטיין Falling to pieces without falling apart נוגע ביכולת הזו להניח את השומר המוטרד בצד ולהרגע אל תוך התחושה שאינך יודע מי תהיה בעוד רגע.
לשאלה איך ירגיש הזבוב על קיר חדר הטיפולים שלך שיש לך אורינטציה בודהיסטית ענה ד"ר אפשטיין: תלוי על איזה קירות אחרים הסתובבת בתור זבוב - אבל אולי תבחין ביותר צחוק בקליניקה שלי.
לשאלה "האם יש משהו נוסף שמעסיק אותך כרגע בחזית הרעיונות החדשים" עונה ד"ר אפשטיין:
"אה לא - בשלב זה בחיי אני עוסק אך ורק במחשבה מחדש על רעיונותיי הישנים"
ניתן לראות את ד"ר אפשטיין גם בוידאו:
● הסרט לצפייה ישירה בחינם The Budha - PBS program - By David Grubin
● העונה השלישת של "The L word" - בפקר 2 משחק בתפקיד עצמו כשאחת מגיבורות הסדרה מחפשת התפתחות רוחנית ונפגשת איתו.
