סיפורים קצרים על מפגשים בין-תרבותיים
ד"ר עפר גרוזברד | 10/5/2013 | הרשמו כמנויים
היום אשתף אתכם באופן אסוציאטיבי באוסף מקרים בעלי מאפיינים בין-תרבותיים שנקרו בדרכי לאורך שנות עבודתי.
1. תלמיד כיתה א' נהג לאחר באופן קבוע לכיתה משום שאביו הביא אותו בכל בוקר לבית הספר באיחור. המורה ניסתה לדבר עם האב ולהסביר לו שבנו מפסיד חומר ולאחר מכן לא יצליח בלימודים. לא עזר. בסוף כשאמרה לו "אנו, בבית הספר, מכבדים אותך. מדוע אתה אינך מכבד אותנו?!" נפל האסימון והאב החל להביא את בנו בזמן.
2. מרגלית צנעני סיפרה שכשהייתה בת 10 לערך הצטיינה בריקוד. המורה נהגה להציב אותה ראשונה בהופעות על הבמה. אמה שאלה אותה "למה את תמיד חייבת לצאת מהשורה?!". אז נזכרנו בשיר "רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי מכיר היטב את המסלול". לצעירים ביניכם שלא מכירים את השיר הנפלא הזה הוא מספר על קבוצת חיילים שצועדת בטקס סיום וחיימקה של אמא עושה הפוך מכל החיילים והולך לכיוון אחר מכולם. אמו, מתפעלת ממנו, ומניחה שרק הוא עושה נכון. כך שבחברות מסורתיות מחנכים את הילדים לא לצאת מהקבוצה, כדי לא לעורר תחרות וקנאה. ואילו בחברות מודרניות להיות מיוחד זה כמובן טוב.
3. ואם אנו מדברים על להיות יוצא דופן. אזי בגן של בני החברה המסורתית - קולקטיבית היה ילד אחד שהצטיין וידע תמיד להשיב על שאלות הגננת. כשכל הילדים בגן לא ידעו את התשובה ורק הוא הצביע הגננת לא נהגה לשאול אותו אלא לענות בעצמה. ההורים של אותו הילד, שכנראה היו בני החברה האינדיבידואלית, באו אל הגננת בטענות "לא בקשנו ממך לשאול אותו ראשון. אבל אם אף אחד לא יודע למה את לא שואלת אותו?" הגננת השיבה "בשביל מה לעשות לו צרות?!".
4. ואילו לי היה פעם תלמיד בדואי בכיתה שעשה עבודה מאוד יפה. שבחתי אותו לפני כל הכיתה. מאוחר יותר שמעתי מאחרים שהוא לא היה מרוצה מזה ולא הרגיש נוח. בקשתי סליחה ואמרתי לפני כל הכיתה כמה אותו בחור תרם לכולם בדרך שבה התמודד עם החומר. עכשיו ראיתי שרווח לו.
5. ולסיום סיפור שלא ייאמן. אני שמעתי אותו מפי סטודנטים ערבים שלי ואני מאמין לסיפור הזה משום שהוא עולה בקנה אחד עם הבנתי הבין-תרבותית. הורים יהודיים משום מה החליטו לשלוח את בנם לכיתה א' לבית ספר ערבי. הם טענו שהם רוצים שידע ערבית. הוא היה הילד היהודי היחיד בכיתה. המחנכת והמנהלת נתנו לו יחס מיוחד, הצמידו לו סייעת כדי שיתגבר על הקושי בשפה וטפחו אותו. לאט לאט הילדים בכיתה החלו לחקות אותו בכל מני דברים במקום שהוא יחקה אותם. ערבית הוא לא למד וככל שעבר הזמן הוא הפך ליותר ויותר מודל לחיקוי של יתר התלמידים בכיתה בעניינים שונים. לבסוף הוריו הוציאו אותו מבית הספר אבל אני משאיר לכם לנסות ולהבין מדוע כיתה שלמה התאימה עצמה אליו ולא הוא התאים את עצמו לכל הכיתה.
שבת שלום
עפר
קישור לספר:
http://www.bialik-publi...f6ddp42j7eq7
קישור לשני הפרקים הראשונים בספר:
http://www.hebpsy.net/a...?t=0&id=2941
