שאלות של מקום – על מקומות, טיפול וביבליותרפיה
ד"ר ליאור גרנות | 10/5/2013 | הרשמו כמנויים
"מאיזה מקום זה בא?"; "אני אומרת את זה ממקום של..."; "אני מודה שהתגובה שלי הפעם לא היתה במקום"; "מוכרחים להעמיד אותו במקומו", "זה לא המקום לדבר על כך", "אני מצטערת, כבר אין מקומות" ...
אני חושבת על הביטויים הרבים בחיינו שקשורים למילה "מקום" ועל המשמעות העצומה של "מקום" בחיי כולנו: המקום הגיאוגרפי שבו אנו נמצאים, המקומות הנפשיים לנו, המאבק על מקום – מקום לעצמי בחברה, בעבודה, בעולם. מקומות ביום-יום: "סליחה, הכיסא הזה פנוי? יש מקום?"; "תעשי לי מקום בבקשה".... אני חושבת עד כמה הצורך שלנו במקום הוא צורך בסיסי כל כך: לדעת מהם גבולות המרחב שלי, לדעת מהו אותו בסיס קבוע אליו אני חוזרת, הצורך בקרקע, בשטח, ובגבול שיתחום ויגדיר את השטח הזה.
למילון אבן שושן יש חמש הגדרות ל"מקום"; אחת מהן היא השטח או הנפח שכל גוף תופס או שיכול לתפוס; ההגדרה השניה מתמקדת במיקום קונקרטי, פיזי: ישוב, שטח כפרי או עירוני למושב בני אדם; ההגדרה השלישית עוסקת במקום כשטח ישיבה לאדם אחד; ההגדרה הרביעית מגדירה מקום כרווח, חלל להיות בו או לעמוד עליו (למשל המקום שנותר בגיליון נייר לשורות אחדות); ההגדרה החמישית מתייחסת למקום בממד הנפשי. בנוסף, מציין המילון את הביטוי "המקום" ככינוי לאלוהים.
אני חושבת על ריבוי ההגדרות האלו ועל האופן שבו הן מתקיימות בטיפול: המטופל מגיע אל המקום הקונקרטי שלנו; קליניקה שממוקמת במושב או בעיר, בבניין קומות או בבית פרטי, משותפת לכמה מטפלים שחולקים אותה או שייכת למטפל יחיד. כיצד נראה המקום הזה? מה הוא מכיל בתוכו? איזה נוף נשקף מחלונותיו? מה צבעה של התאורה בו? מה מונח על השולחן?
מלבד הפריטים הדוממים שבחדר – ישנם בו כמובן האנשים שבו: המטפל והמטופל; כל אחד מהם תופס שטח או נפח במקום. כל אחד מהם מגדיר את המקום שלו: את המרחב שלו ואת גבולותיו. המטופלת מתיישבת בכיסא, המטפלת ישובה מולה. כל אחת מהן תופסת מקום. המטופלת מקרבת לפתע את הכיסא אל כסאה של המטפלת, המרחק בין הכיסאות נראה לה רב מדי; גבולות המקום מוגדרים מחדש. וישנו המרווח – אותו חלל שבין המטופלת למטפלת; גם זה מקום. הכיסאות מתקרבים עוד יותר: יש עכשיו פחות מקום? ואולי יותר מקום? – פחות מקום במרווח הפיזי ביניהן, אבל אולי יותר מקום לדבר על גבולות, לדבר על קרבה ומה מגדיר קרבה. "היום את כבר במקום אחר", אומרת המטפלת פתאום. מקום. "באיזה מקום אני?", שואלת המטופלת. הן מנסות לתת לזה שמות; למקום הקודם, למקום החדש, לתנועה בין המקומות.
וישנו גם המקום במובן האלוהי; האלוהי שנוכח בחיבורים בין תחושות ומלים, בין תחושות מסוימות לאחרות, בין נפש לנפש, בין נפש לבין עצמה, על חלקיה השונים.
וכשאני חושבת על טיפול באמצעות ביבליותרפיה, אני לא יכולה שלא לחשוב על מקומו של הטקסט בתוך הטיפול. רחל צורן דיברה על ה"קול השלישי" כקולו של הטקסט הספרותי שהוא קול עצמאי המצטרף לקולותיהם של המטפל והמטופל ונושא איכויות טיפוליות משל עצמו.
אני חושבת לא רק על הקול של הטקסט אלא על המקום שהוא תופס בחדר; על האופן שבו הוא נכנס אל החדר ומתיישב לו בכורסא נוספת, לעתים מתיישב בחופשיות על השטיח, פעמים אחרות רץ ומשתולל בכל החדר, מטיח גופו בקירות. איפה המקום של הטקסט הזה? האם הוא נמצא בינינו – ביני ובין המטופלת? ברווח הזה, במקום שמצוי בין הכורסאות של שתינו? האם הוא נדחק שם לרווח הזה? ואולי הוא נמצא מאחורי, עומד שם ומדבר מעל לראשי? ואולי הטקסט מדלג לו ממני אליה ובחזרה? או ממנה אלי? ולעתים הטקסט נמצא בחיקו של המטופל והוא מערסל אותו בידיו, עוטף אותו בשמיכות, מרגיש שעוד מוקדם מדי לחשוף אותו לעיני.
"האם זה במקום להביא לה כעת את הטקסט הזה?" – אני שואלת את עצמי; אולי זה מוקדם מדי, אולי זה יחשוף משהו שעדיין מבקש להיחבא? ואולי היא זקוקה דווקא לדחיפונת הזאת, לאמירת "קדימה, את יכולה"? וגם: "מאיזה מקום אני עצמי מתחברת לטקסט הזה?" – אולי זה טקסט שנוגע בי במקומות שעדיין לא עובדו לגמרי, אולי לכן לא כדאי להביא אותו למטופל? זה במקום? לא במקום?
ואם יוצאים לרגע מהמקום של חדר הטיפולים אל מקום רחב יותר – עולם הטיפול: מהו המקום של הביבליותרפיה בתוכו? באיזה מקום היא יושבת? כיצד נראה הכיסא שלה? אולי כורסא? אולי פוף שניתן לשקוע לתוכו כמו בספריית הילדים בבית אריאלה? כיצד מרגיש המושב של הכיסא, אם זה אכן כיסא? מה מידת הרכות שבו? כיצד מעוצבות הידיות? ואם עושים שוב זום אִין למקום מאד פרטי: מה הוא מקומה של הביבליותרפיה בעולם שלי, בתנועה הזאת בין הכתיבה האישית שלי ובין המפגש והנגיעות בנפשם של אחרים? ומה הוא המקום הטיפולי של הטקסט? המקום שבו הטקסט הופך להיות מטפל בעצמו? המקום הזה מוכרח להיות בתוך משהו נוסע: לפעמים רכבת, לפעמים מטוס, לפעמים עגלת משא, לעתים אופניים או סקטבורד.
ביקשתי ליצור מקום במרחב האינטרנטי לביבליותרפיה, לביבליותרפיה שלי, למחשבות והרהורים שלי על ביבליותרפיה. מקום. אתר. אשמח אם תבקרו במקום הזה, אם תשתהו בו:
ואני מקווה שבאמצעות הביקור במקום שלי יזדמן לכם לבקר במקומות בתוככם; מקומות מוכרים וידועים וגם כאלו חדשים, מסקרנים, בלתי ידועים עדיין.
