סליחה, אפשר לצאת לסופ"ש?

טל סער | 30/12/2012 | הרשמו כמנויים

בסוף מפגש שעבר כשיצאנו מהקליניקה אמרתי לה בחושך "עוד מעט יש לנו שנה"

והיא שאלה בתמימות "יופי. נחגוג סופ"ש?"

נשבעת שרציתי לדקור אותה.

אבל לא עשיתי את זה

לא נעים יש לה ילדים.

אז היא חייכה... וגם אני הבלעתי רוק ממש מר

זה היה כואב מצד אחד וכל כך פאני מצד שני

מה, לכל הרוחות, חשבתי, שנחגוג שנה בצימר בגליל לאור נרות?

שנעשה אהבה בג'קוזי?

שנאכל מאותה צלחת?

שנעשה ביחד ילדים?

כן, יש לנו שנה .

האמת , המטפלת שלי קוראת את הבלוג

רגע,למה אני מוודאת תמיד שהיא קוראת? ולמה אני עושה לה מבחנוני ידע ?

האמת מישהו צריך להמציא מילון לשפה העברית הפרטית שלי ,

או שמישהו כבר, למען ה' יעזור לי להבין את עצמי

אם למשל, לדוגמא, היא לא ידעה מהבלוג שלי לעולם, יכלתי לספר פה הרבה סודות

שהיא לא יודעת

הבעיה שאין משהו שהיא לא יודעת,

כי אם אני לא מספרת היא משתמשת בזימי האינטואיציה שלה. וחבל.

לא שזה לא עובד, זה פועל טוב מידי, וזה מביך , כן, מאוד

הנה למשל קחו לדוגמא את התקפי החרדה שלי, אני לא יודעת איך זה נשמע בעיניכם

אבל היא ציינה שבהתקף האחרון שלי היה משהו "חושני"

זה מרטיט לי את כריות האצבע על המקלדת, באמת הייתי לרגע חושנית בעיניה?

או שהנשימות המהירות והפיתולים הגליים שלי היו ספוגים באדי קונוטציה מינית....?

או שאני סתם בחורה מאוד סקסית

לא. בחורות סקסיות לא סובלות ככה.

ואחרי ההתקף היא סיפרה לי מה היא מרגישה לגבי הסצנות הרגשניות שלי שאני

" מגיעה להתקפים במצבים שבהם אני מתקשה לשאת את הטעויות שלי,

ואז הריסוק שבהתקף בעצם אומר לה - תרחמי עלי, אני זקוקה להגנה,

אני קטנה, אני חפה מפשע"

עמוק. באמת חכמה.

יודעת מה? עמוק לא עמוק... מאז אין לי התקפים .

יש לי משהו חדש שטרם החלטתי אם הוא יעיל או עדיף מהקודם

אני לא מזהה את עצמי . בכלל. אפילו לא במראה.

איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות
שמח להודיע על השקת מחזור ד' של תכנית 'רוח אדם'

אבל זה רק כמה דקות ביום, אל תדאגו. מיד אני חוזרת אלי, לצלקות ולמחשבות האובססיביות

אז מה עדיף? להיות כלום כלום מגולחת מזהות? או בחורה סקסית ומצולקת? .......

אני מודה שלא בא לי לשתף בזה אף אחד אבל אני כועסת עליה. עכשיו עכשיו

מה קורה לי כשאני מגיעה כעוסה למפגש?

צונאמי וצרחות או דממת קברים.

או סתם דקות שמתקתקות לאורך המבטים המשותפים שלנו.

עד שהיא מנסה להרוס לי את השתיקה

ואז אני מלטפת סביב החגורה את הסכין שהשחזתי בבית

לפעמים אני סתם רוצה להניף את היד על הלחי שלה, לשמוע פליק ולראות את העיניים

הבהירות שלה מהמומות ממש , ואת עצמי מתמוטטת למוות

דרמטי זה...

אני רוצה להתעלף כדי שהקול שלה ירכן מעלי כשאהיה עצומת עיניים

היא תנסה להרים אותי? או להעיר אותי במים?

אה, שניה, למה אני כועסת?

בדיוק את זה אני הולכת לברר, חוזרת עוד דקה