חופשה בלא נחת
אורי ניצן | 2/9/2012 | הרשמו כמנויים
נפלה בחלקי זכות לבלות מספר ימים בבית-מלון בכרתים, על צלע הר הגולש אל הים האגאי. גיבורי המיתולוגיה היוונית והתרבות המינאית התחלפו בעובדים מחברת טבע שנשלחו לחופשה השנתית ובמקבץ של משפחות עליזות מכל רחבי אירופה. כנהוג במלונות מהסוג הזה המזון מצוי בשפע, גם אם בטעם מעט ירוד, החדרים מרווחים במידה, מראות רבות תלויות על הקירות (מאפשר לנופש להביט שוב בשוב באושרו), כולל אחת באמבטיה שגם מגדילה באופן מבהיל את בבואת הפנים, מסך הטלוויזיה קטן מהמקובל, האמבטיה נבנתה לאורכו של ננס, והמיטה הזוגית מנוסרת לשניים. אם נניח שחדר השינה הוא השלד של החופשה במלון, וחדר האוכל הלב, הרי שמערכת העצבים היא מתקני המים הרבים הפזורים במלון ובראשם הבריכה! לאורך רוב שעות היום הבריכה שוקקת פעילויות ביזאריות לילדים ולמבוגרים כאחד; ירי בחץ וקשת במים, התעמלות במים (לצלילי מוסיקת טרנס), התעמלות מחוץ למים (לצלילי מוסיקת טרנס), דיסקו במים (טרנס), משחקי מים, בינגו במים, פיתוח גוף במים, מסאז' במים, פוקר במים, וכו'. המלון שוקק חיים, בליל של שפות, צעקות, צחקוקים, פלירטוטים, שמחת חיים ועליצות בלתי רגילים.
לשאלה מדוע בני-אדם זקוקים לחופשה יש תשובות ברורות. לשאלה מדוע אנחנו בוחרים לנפוש בבית מלון ביוון, עם עוד 500 או 1000 אנשים שאנחנו לא מכירים, ועם לו"ז צפוף של פעילויות אינפנטיליות היא שאלה סבוכה יותר.
במחשבה ראשונה נדמה שהמניע האינטואיטיבי ליציאה לנופש מהסוג הזה הם הילדים. הקייטנות הסתיימו, הלימודים טרם החלו, ולהישאר אתם בבית זו פצצת מתקתקת, אז יוצאים לתעסוקה באיי הפלופונס. משחקי המים והפעילויות מותאמות לכאורה לילדים, אבל במבט נוסף מתברר שגם המבוגרים נוטלים חלק בפעילויות, מתרוצצים בהתלהבות אין קץ בין ערמות המזון, מתנועעים בבריכה בהיסטריה, זוחלים על המדשאות... הרגשתי שאנחנו מנצלים את החופשה כדי לשוב אל חלקים ילדיים שהתכסו באבק האחריות והמשימתיות של החיים הבוגרים; שיבה אל משחקיות שאין לה קיום בשגרה.
כחלק מאותה משחקיות, או אולי כתנאי להתממשותה, קיים גם הצורך לטפל בעצמי שלנו ולטפח אותו; כל השנה אני מכין אוכל, בימי הנופש השף של המלון יבשל עבורי; כל השנה הבוס אומר לי מה לעשות, השבוע אנשים מתמקדים בבקשות שלי; כל השנה אני מגרד לעצמי את הגב, היום זה מסאז' בספא של המלון. מדובר בסיפוק הצורך העמוק שלנו ב HANDLING. בכמיהה לאותו טיפול מסור בצרכי הגוף שמסופק לנו בינקות על-ידי האם, ובהמשך החיים נלקח מאיתנו בצורתו הטהורה ועובר לידיים המוניות יותר; את מקומה של החלפת חיתול מלוכלך תופסים אנשי פינוי האשפה ומכוניות הזבל הגדולות, ההמתנה הקצרצרה לבקבוק החלב מתחלפת בתהליך ארוך שבו אנחנו או הקרובים לנו קונים אוכל ומכינים ארוחה, והטמפרטורה המדויקת של החדר מתחלפת בהזעות לילה, התאמת פיג'מה, מזגן, עד כדי שינה בגינה או על הגג בתרבויות מסוימות. מעל לכל אלה מרחף המעבר מהעניין האמיתי של הדמות ההורית בצרכים שלנו למבט האדיש יחסית של הרופא, האחות, המורה, הפקיד, וכו'.
לשבירת שגרת החיים והנסיעה לחופשה אפשר להתייחס גם כאל יציאה אל מרחב המעברי. ההשתקעות נטולת הדאגות בפעילויות של צוות הווי-ובידור של המלון, המנוחה על החול מול הים, הבהייה בגלים ובאופק, כל אלה הם חלק מהיציאה שלנו למרחב מעברי שעשויה לייצר חוויה רגעית של UNINTEGRATION; שיתוק החשיבה והרפלקציה והתמסרות מענגת לזרם התודעה, לפעימה של רגע ללא עול ההכרה ברגע שקדם לו וברגע שיבוא אחריו. הזדמנות להתמסר להווה שאין בו חרדה.
האנרגיה הרבה שמייצרת קבוצת הנופשים במלון היא עוד דבר שבולט לעין. כולם בתנועה ללא הפסקה, מדברים, צוחקים, אוכלים, שותים, כמעין מנוע ענק המונע מאנרגיית החיים המתגלגלת של קהל הנופשים ומייצר עבורם כוחות אגו לשנה שתבוא. במרוצת השגרה אנחנו נשחקים, מאגרי הליבידו מדלדלים, החיוניות פוחתת, והמיכל התלת-ממדי שבתוכנו מאבד מנפחו. כך שמניע נוסף שלנו ליציאה לחופש הוא אולי הצורך לחזור ולהתמלא בכוחות, לחזור לחיוניות שלנו, ומשהו מהשהייה בתוך אנרגיית החיים הסוחפת של מאות אנשים מאפשר זאת.
בטיסה חזרה מצאתי את עצמי ממלמל לאשתי: "כשנחזור אני צריך חופש שאחרי החופש...". באותו רגע התכוונתי למנוחה מהאינטנסיביות הכרוכה בשהייה עם הילדים במלון, אך שמא נזקקתי למנוחה מהעבודה הנפשית שתוארה לעיל ושבה איני מורגל ביומיום?
