אינטליגנציה גבוהה כמכשול לקבלת החלטות

שפיות זמנית | 25/6/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

ג'ונה לרר, בטורו Frontal cortex (תרגום מ"הארץ" כאן), כותב על אינטליגנציה גבוהה כמי שמביאה בתנאים מסוימים לקבלת גרועות יותר. הוא סוקר מספר מחקרים של זוכה פרס נובל' הפסיכולוג דניאל כהנמן ועמיתו עמוס טברסקי, ומראה כיצד אנשים רבים מצליחים לזהות שיבושים בקבלת החלטות של אחרים אך אינם מזהים את הטעויות בקבלת ההחלטות שלהם, לא כל שכן את הסיבות להן. הנושא מסתבך כאשר מוסיפים את האינטליגנציה כמשתנה, ובודקים עד כמה אנשים סומכים על הקוגניציה שלהם.
כך הוא כותב:
"יתכן שההטיה המסוכנת ביותר שלנו היא שאנו מניחים באופן טבעי כי כל השאר פגיעים יותר מאיתנו לשגיאות מחשבתיות, נטייה הנקראת "הטיית הכתם העיוור". "מטא-הטיה" זו נובעת מיכולתנו לזהות טעויות שיטתיות בהחלטותיהם של אחרים - אנחנו מצטיינים בזיהוי מגרעותיהם של חברינו - וחוסר יכולתנו לזהות את אותן טעויות במעשינו. אף על פי שהטיית הכתם העיוור אינה מושג חדש, מאמרו האחרון של ווסט מראה כי היא קשורה לכל הטיה מוקדמת שנבדקה, החל מהעיגון וכלה במה שמכונה "אפקט המסגור". בכל אחד מהמקרים, אנחנו מהירים לסלוח לתודעה שלנו עצמנו, בעודנו שופטים לחומרה את תודעתם של אחרים.
"וזהו הפאנץ'-ליין המטריד מכל: נראה שהאינטליגנציה רק מחמירה את המצב. המדענים נתנו לסטודנטים ארבעה מדדי "תחכום קוגניטיבי". כפי שהם מדווחים במאמרם, כל ארבעת המדדים הראו קורלציה חיובית "כך שהמתוחכמים קוגניטיבית הפגינו יותר הטיות כתם עיוור". תופעה זו היתה נכונה להטיות ספציפיות רבות נוספות, עובדה המצביעה על כך שאנשים חכמים יותר (לפחות לפי מדדים פסיכומטריים) נוטים להיות מעט יותר פגיעים בפני הטעויות השכליות הנפוצות."