התשמע קולי - מ'ריפוי בדבור' ל'מ ג ע-ק ו ל י-מ נ ח ם'
ארנון רולניק | 25/5/2012 | הרשמו כמנויים
אהבת השמע
פוסט זה כותב על אהבה. אהבת השמע.
מרגע שהתחלתי לכתוב כאן אני מעוסק בשמיעה, בהקשבה ובחלק האודיטורי. וכך גם רעיון הבלוג (ששינה כעת את שמו ל"שמע פסיכולוג" - ראו בהמשך).
חשבו על כך - רוב זמננו אנו מקשיבים... פיתחנו חוש זה (או אולי באנו לעולם איתו ?) בצורה מיוחדת. המקצוע שלנו מתבסס על הקשבה, ברמות שונות, לדברי המטופל, וכן כמובן של המטופל לדברינו. אלא שהרבה מהספרות הפסיכולוגית עסקה בתוכן המילולי של הדיאלוג בטיפולי. בניתוח השמוש של המטופל במילה זו או אחרת. הרבה מהכתיבה הדינמית עוסקת באינטרפרטציה: בנסיון לתת משמעות לתוכן זה או אחר. אני אנסה להציע כאן הקשבה אחרת: הקשבה למנגינה, לאינטונציה, לפרוזודיה.
ממטפל התנהגותי העוסק בפסיכופיזיולוגיה - להורה השר שיר ערש
כבר בתחילת הקרירה שלי כפסיכולוג שגדל על הברכיים ההתנהגותיות, ולמד את כל שיטות הרגיעה שמתי לב כי עצם הקול האנושי של המטפל המועבר באינטונציה מרגיעה הוא בעל התרומה החשובה להשגת הרגיעה. . באיזשהו שלב התחלתי להבין שמה שחשוב בשיטות ההרפיה השונות איננו דווקא התוכן אלא המנגינה.
שנים לאח"כ כשהכנסתי גם את הביופידבק ככלי בטיפול, יכולתי לגלות כיצד דיבור מסויים של המטפל משפיע על התגובות הפיזיולוגיות של המטופל בעוד דיבור באינטונציה אחרת היה לו אפקט אחר על התגובות הגופניות.
כשאני מכשיר מטפלים היום, אני מפציר בהם לחשוב על לימוד טכניקות רגיעה לא כסט של הוראות מובנות, אלא כסוג של שיר. שיר ערש. אנו נשפיע טוב יותר על מטופלינו אם ברגעים מסויימים נהיה מוכנים לדמיין עצמנו מנענים אותם בעריסה....
Steven Porges פיתח תאוריה פוליווגאלית הוא אומר כי " קול, בנוסף להבעת פנים, יכול לשקף ולייצר מצבים פיזיולוגים. באופן דומה לקשר בין חיוך ורוגע, התבנית המלודית של הקול, כאשר אינו רועש או צווחני מספקת סימן למתבונן ומייצרת תחושת ביטחון יחסית.
דבר עימי - אל תצ'וטט איתי
אף שהשמוש באינטרנט ובטכנולוגיה הוא חלק מרכזי בשיטות אותן אני מציע לפסיכולוגים הלומדים אצלי – דווקא כאן מצאתי את עצמי בעמדה שמרנית – קונסרבטיבית מאוד. הרבה מעמיתי נוטים "לטיפול באמצעות התכתבות" כלומר שמטופל כותב למטפל כי קשה לו והמטפל כותב לו במייל או בצ'אט איזשהי תגובה "טיפולית". אני מרגיש כי בדרך זו אני מאבד מאיכויות הטיפול בשני אופנים: ראשית איני שומע את המטופל ובכך נמנעת ממני האינפורמציה שקשורה לטון ולמנגינה: לבכי החנוק, לטון המתגרה, לחדווה המעוגנת בקול וכו'. לא די שאין לי את אוזניי בשיטה זו – גרוע מכך אין לי את קולי. האפשרות שטקסט כתוב יעביר את המסר של הקשבה, הכלה, ובעיקר התענינות ולגיטימציה לחוויה – נראית לי כמעט בלתי אפשרית – לעומת זאת כשיש לי את קולי אני מרגיש שאני יכול כאילו לגעת במטופל בדרך שמרגישה נכונה באותו רגע.
מ"ריפוי בדיבור" ל"מגע קולי מנחם"
כבר כתבתי על תפקידו של הקול בטיפול כעת אני מתמקד בטענה כי עצם הקול האנושי של המטפל אשר מועבר באינטונציה מרגיעה הוא בעל תפקיד חשוב ביותר, לעיתים יותר מהתוכן עצמו.
ברויר ואחריו פרויד קראו לטיפול הפסיכותרפויטי "ריפוי בדיבור". אני חושב שהייתי משנה את השם ל"מגע קולי מנחם", שם המדגיש יותר את האינטראקציה הווקאלית, השמיעתית, לא רק המילולית, ואשר נותן משקל רב על השפעת קולו של המטפל על המטופל. אני מרגיש כי דרך קולי אני יכול לגעת במטופל בדרך שנראית לי נכונה באותו רגע, בהתאם לצורך שלו.
גם לקולו של המטופל משקל רב. דרך קולו הוא מאותת לנו ומעביר לנו מסרים כה רבים. על מצב רוחו, על התכנים עימם הוא מגיע היום לשיחה ועל מצבו הנפשי. כל אלה נותנים לנו אינדיקציה על ההתערבות הנכונה.
לפני לא מעט שנים הייתי עולה לרגל. עולה לירושלים. למכון. למכון הפסיכואנליטי (תוכנית הדברות).
חלק לא קטן מהזמן בילינו בניתוח "וורבטים". היה לי קשה עם זה, עם ההאחזות במילה זו או אחרת שזכרנו (או חשבנו שזכרנו )שהמטופל אמר. חלקים גדולים מהדיונים שלנו שם נסבו על הבנת המטופל דרך מילותיו. ואני רציתי שישמעו את קולו של המטופל והצעתי שאחרי קבלת אישור מהמטופל נביא הקלטה של חלקים מהפגישה וכך נוכל להאזין ביחד למה שהתרחש בשעה הטיפולית. הצעה זו שלי זכתה להרבה אינטרפרטציות ולהרבה התנגדות. חבל לי שלא שמעו בקולי ואת קולי.
קולו של הבלוג
ימים אלו חוגג בלוג זה שנה. ועכשיו כאשר הוא כבר עומד על הרגליים, הולך (ולא רק שוחה...) אני מרגיש שהגיע הזמן לבדוק אם יש שם המתאים לו יותר.
שמו הקודם, "דיאלוגים עם משקפת השחייה שלי", - שיקף עבורי את החוויה המעניינת של לשמוע הרצאות או סיפורים בעת שחייה. ואכן, כמה מרגעי ההתרגשות והיצירה הטובים עבורי החלו כאשר שמעתי ספרים או מאמרים בדרך זו. אלא שבינתיים השחייה הפכה רק לאחד מאופני השמיעה. כך למשל הרכיבה על אופניים מאפשרת שמיעה מצוינת תוך כדי ראיית הטבע והנוף. אני נוסע כעת בפארק אריאל שרון, הסמוך למקום מגוריי, ונהנה משלוב של מראות ותכנים מוקראים.
באותו אופן, אני שומע היום גם רבות באמצעות הקינדל שלי. קינדל הוא אותו קורא ספרים דיגיטלי של אמאזון. רבים לא יודעים כי הוא מסוגל להקריא כמעט כל ספר. וכך, אני רוחץ כלים כשהמכשיר מקריא לי הרצאות והולך לישון עם הקינדל שמקריא לי סיפורי לילה טוב.
אז היום - כשבלוג זה בן שנה - הוא משנה את שמו ל"שמע פסיכולוג - מחשבות בעת ההאזנה".
שמע פסיכולוג ודאי מתכתב עם התפילה "שמע ישראל". זה לא סוד שיש לי דיבור (קולי?) עם יהדות. מעניין המשקל שניתן ביהדות לשמע. "שמע ישראל", מדוע נאמרה אותה קריאה לעם ישראל דרך התייחסות אל חוש השמיעה ולא אל חוש הראייה?
פרשנות שמצאתי מציעה כי בקול יש מובנים ערטילאיים יותר, פחות מוחשיים. הקול יכול להקיף אותנו, מכל עבר, בשונה מראייה אשר אותה אנו רואים באופן חד וברור יותר. כך כאשר אנו שומעים רעם, הוא נשמע לנו מכל עבר, הקול יכול למלא את כל המרחב שלנו. ולכן נבחרה ההתייחסות לשמע כהכרה באלוקות, כמקיפה וסובבת אותנו בכל תחומי חיינו.
וכמובן ש"שמע פסיכולוג" מעלה עוד אסוציאציות....:
'שמע, פסיכולוג' על משקל hear me
'שמע, פסיכולוג' במובן של הקשב היטב
'שמע, פסיכולוג' במובן של auditory information
וכמובן ההקשר הלא מקרי לתפילת 'שמע ישראל'
מה דעתכם על השם החדש? אשמח לשמוע התייחסותכם.
ס
