מֵאֲחוֹרַי חֵיל פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וּלְפָנַי הַמִּדְבָּר וְאוּלַי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. זֶה מֶשֶׁך
עלון פסיכולוגיה עברית | 6/4/2025 | הרשמו כמנויים
בתווך הזה אנחנו נמצאים – מאחורינו תופת גדולה שהדיה לא מפסיקים להחריש את אזננו. מעבר לגדר מה שאיננו רואים – דם ואש ותמרות עשן (ואם יראו – נביט?). ומתחת לאדמה החרוכה, במנהרות החנוקות – עבדים היינו, חטופים הננו, בימים ההם בזמן הזה. אנחנו צועדים בעומק המדבר, צמאים, נחושים, מבקשים לגלות ארץ אחרת, בארצנו שהפכה לא מוכרת. זהו תווך מערער ומעורר – אחרי הטראומה אבל גם בעיצומה, בתוך ה'פוסט' - אבל גם לפניו, אחרי שחרור של חטופים וחטופות עזי לב, אבל כשעוד עשרות מחטופנו בסכנת חיים, מחכים לחירותם. לפני הארץ המובטחת, אולי. זה משך חיינו.
בתוך כך, נאחל לכולכם חג חירות טוב. אנחנו יוצאים להפוגת חג, ונפגש מהעבר השני של חג הפסח.
המונח "Dementia Grief" מתייחס לתחושות של אבל ואובדן שחווים בני משפחה של אנשים החיים עם דמנציה – גם בטרם יקיריהם נפטרו. מהלכה הניווני של המחלה – הנוגסת פיסה אחר פיסה בתפקודו ואישיותו של האדם כפי שהם הכירו בעבר – נחווה כמעין "מוות" פסיכולוגי הדרגתי, שאינו מסונכרן עם המוות הפיזי. יגון מסוג זה נמצא כגורם סיכון מובהק לקשיים רגשיים העשויים לגרום למצוקה ולפגיעה משמעותית בתפקוד היום-יומי. בעוד שבעבר הספרות המקצועית שעסקה בבני משפחה של אנשים החיים עם דמנציה הדגישה את חוויות העול, הדחק והדיכאון של בני המשפחה, בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית בהיקף ההתעניינות וההכרה המדעית בחקר תגובות היגון ובחוויה של אובדנים שאינם כתוצאה ממוות, אלא ממצבים עמומים יותר. מטרת מאמרו של ד"ר אלכסנדר מנביץ היא לסקור את הידע המדעי שהצטבר עד כה בנושא ההתמודדות של אנשים שאהוביהם חיים עם דמנציה, תוך הפניית הזרקור לתהליכי עיבוד האבל והאובדן וסקירת אפשרויות טיפול מבוססות ראיות עבור בני המשפחה המטפלים בכלל ולפסיכותרפיה ממוקדת יגון במצבי דמנציה בפרט.
במדור הספרים – 'בין פרויד לפורנו: תשע פנטזיות על אהבה' מאת עמוס פריבס - מיניות מעצבת בדרכים סמויות וגלויות היבטים רבים מאוד בתפיסת המציאות שלנו, והיא שלובה באזורים רבים בתוכנו. הספר מציע התבוננות פסיכולוגית במיניות, במטרה להעשיר בצורות שונות את הרשת האסוציאטיבית שהקורא טווה סביב מיניות. בנוסף, הספר דן בדילמות מיניות בהן הסופר נתקל בקליניקה, ואף מציע פתרונות. פרק מסקרן מתוך הספר זמין לקריאתכם – 'הפנטזיה האדיפלית, בין קנאה רכושנית לסקס עם זרים מסתוריים'
ובפסיכובלוגיה -
רות נצר לוקחת אותנו לטיול היסטורי פסיכואנליטי מרתק בעקבות ספרה 'קרל גוסטב יונג – הלא-מודע הקולקטיבי, והמיתולוגיה הגרמנית בצל הנאציזם'.
"בנוסף לכך היתה בו תמימות פוליטית, ואי ההבחנה ברוע המוחלט הנאצי בתחילת שנות השלושים וגם האמין שיש בלא-מודע הגרמני פוטנציאל חיובי. ולמרות שכל הזמן התריע נגד הסכנות של הלא מודע הגרמני, בו בזמן גם טען שאין אפשרות לעמוד בפני כוחו האלים ולהתנגד לו. מה שמאזן את כשליו הרי זו העזרה הממשית של יונג לתרפיסטים היהודים בגרמניה ולפליטים בשוויץ, המהפך החיובי שחל בנפשו ביחסו אל היהדות, תמיכתו ברעיון הציוני ושירותו כסוכן של האמריקאים נגד היטלר. נראה שבתרומתו זו יונג פעל לתיקון וכפרה של כשליו הקודמים ובטא אחריות בפועל לחברה. בכל אלה אני רואה גם היבט של עשיית כפרה וריפוי עצמי."
וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי / יהודה עמיחי
וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי. אֲנִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם
וְיַם סוּף נִבְקַע לִשְׁנַיִם וַאֲנִי עוֹבֵר בֶּחָרָבָה
וּשְׁתֵּי חוֹמוֹת מַיִם מִיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי.
מֵאֲחוֹרַי חֵיל פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וּלְפָנַי הַמִּדְבָּר
וְאוּלַי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. זֶה מֶשֶׁךְ חַיַּי.
Photo by Europeana on Unsplash
