על עוגנים, גמישות ותנועה במציאות מטלטלת - הסיפור של תחום הגנים באלו"ט לאחר ה-7/10
שפיות זמנית | 14/11/2024 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
כתבו: עידית גורן, אודיה כהן, טל מימון ורונית שוסל
שנה חלפה מאז אותו בוקר שבת גורלי, שבו השתנו חיינו בן רגע. תקופה ארוכה מאוד, ובאותה נשימה – כאילו חלפה כהרף עין. רק עתה נדמה לנו כי אנו מתחילים לעכל את סיפור ההתמודדות המורכבת שאליה נדרשנו אז, ולהעלותו על הכתב.
במאמר זה נפרוש בפניכם את סיפור ההתמודדות של אלו"ט – האגודה הלאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם, ובפרט את פעילות תחום הגנים בימים הקשים שלאחר ה-7/10. מאמר זה נכתב מתוך הוקרה עמוקה למקורות החוסן שלנו לאורך תקופה זו: הצוותים שהתגייסו לפעולה במסירות אין קץ, רשת הביטחון שסיפקו העמותה ומנהליה, ותשתית העבודה הטיפולית-חינוכית ארוכת השנים שעמדה למבחן באחת השעות הקשות שידענו – כפרטים, כחברה וכמדינה.
רקע: על הקשר בין אוטיזם לטראומה
המחקר מלמד אותנו כי ילדים אוטיסטים פגיעים במיוחד להשלכות של אירועים טראומטיים. הם נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ולעתים קרובות מתקשים בשל השונות הנוירוביולוגית שלהם להבין ולעבד את החוויות הקשות שעוברות עליהם (Dodds, 2020; Kerns et al., 2015). גם הוריהם, שהם מקור התמיכה העיקרי עבורם, חווים רמות גבוהות יותר של חרדה, דחק ודיכאון (Rusu, 2020; Enea, 2020).
אזור הדרום בישראל היה חשוף לאיומים מתמשכים במשך שנים רבות, עוד לפני המלחמה הנוכחית, וסיפק מצע מחקרי רחב לבחינת ההשפעות הכרוניות של מצב לחץ מתמשך על ילדים. במחקרים קודמים שנעשו בקרב תושבי האזור, בלטה בבירור עוצמת התגובה הגבוהה יותר של ילדים אוטיסטים בהשוואה לילדים נוירוטיפיים (Feldman et al., 2013; Shechory Bitton & Laufer, 2018). הידע אודות האתגרים הייחודיים של ילדים אוטיסטים ושל הוריהם עמד לרשותנו ושימש אותנו בהתמודדות עם מצבי טראומה שונים בעבר. עם זאת, לא שיערנו את היקף ועומק השימוש שנצטרך לעשות בידע ובניסיון שנצבר אצלנו, לנוכח סערת האירועים שפקדה אותנו מאז אירועי אוקטובר לפני שנה.
להיסחף בעין הסערה
בוקר שבת, ה-7 באוקטובר 2023. מדינת ישראל מתעוררת לגל אירועים מבעית שסוחף ומטלטל את כל הציבור. צוותי הניהול וההדרכה של תחום הגנים באלו"ט מוצאים את עצמם בעין הסערה, מתמודדים עם מציאות שלא חוו מעולם, אפופים בהלה ודאגה קולקטיבית – לגורל המדינה, לשלמותם הפיזית והנפשית של חברים ובני משפחה.
בד בבד, מחלחלת גם דאגה עמוקה לצוותים ולילדי הגנים ומשפחותיהם, המתגוררים באזורי הסכנה וחשופים לאותם אירועים נוראיים. בתוך הכאוס הזה, מפונים תושבי שדרות, יישובי העוטף ויישובי הצפון למלונות בים המלח ולעשרות מוקדים נוספים ברחבי הארץ. ביניהם, גם למעלה מ-50 ילדים אוטיסטים ומשפחותיהם, הלומדים בגנים בהם אלו"ט מספקת טיפול.
משפחות אלו עוברות טלטלה כפולה – לא רק טראומת התופת הישירה שספגו שעות ארוכות, אלא גם ניתוק חד מסביבה מוכרת של בית, קהילה, וודאות חינוכית ותעסוקתית.
להושיט יד מבעד לערפל: מענה ראשוני
בתוך המציאות הכאוטית של הימים הראשונים, נדרשה פעולה מהירה, יצירתית וגמישה לבניית מערכת תמיכה חדשה. הצעד הראשון היה לכאורה פשוט, אך קריטי – יצירת קשר. צוותי אלו"ט התגייסו למשימה המורכבת של איתור המשפחות המפונות. הם חתרו לחיבור עם כל משפחה שניתן היה להשיג, במטרה לספק תחושת מוכרות וביטחון ראשונית ולהבטיח המשכיות טיפולית, גם אם מרחוק.
תוך כדי יצירת הקשר, החל גם תהליך של איסוף וניתוח נתונים כדי לקבל החלטות מושכלות להמשך פעולה: היכן נמצאות המשפחות? מהם הצרכים המיידיים? אילו קשיים בולטים? ומהם הכוחות העומדים לרשותן?
שיחות הטלפון חשפו מציאות מורכבת. המשפחות סיפרו על שעות שהייה ארוכות בממ"ד, ועל רגעי אימה שבהם נאלצו הורים לכסות את פיהם של ילדיהם כדי שהמחבלים לא ישמעו אותם. בהיעדר תיווך, כוונתה המיטיבה של פעולה זו עשויה להיחרט בזיכרונם ובנפשם של הילדים כחודרנית ומאיימת. לא מעט הורים תיארו כיצד התנהלותם באותן שעות בשבת השפיעה על תגובות הילדים כלפיהם בימים שלאחר מכן.
סיפורים נוספים העידו על רבים שאיבדו קרובי משפחה, על משפחות שנמלטו בבהילות מביתן, ועל קשייהם של הילדים להבין את מה שקורה להם וסביבם – זאת בשל העדר משאבים או כלים מתאימים לתיווך האירועים עבורם. תחושות של חוסר אונים, בלבול ובדידות עלו בכל שיחה, ומנעד תגובות המצוקה של הילדים וההורים היה רחב.
רמת המצוקה שעלתה מהסיפורים הללו אוששה במחקר שנערך בדיעבד, אשר בחן את חוויתם של ילדים אוטיסטים תושבי הדרום והוריהם בחודש הראשון לאחר פרוץ המלחמה. ממצאיו העידו על ביטויי דחק בקרב הילדים, ועל רמות חרדה ודיכאון בקרב הוריהם, בשיעור הגבוה פי 2-4 יותר בהשוואה לרמות החרדה והדיכאון ששררו באוכלוסייה זו טרם המלחמה (Rozenblat, S. et al., 2024).
לבנות גשר מעל התהום: התערבויות ממוקדות
המציאות לא אפשרה תנאים אידיאליים ליצירת מענה מתאים. המשפחות המפונות פוזרו במיקומים שונים ברחבי הארץ, ללא מרחבי טיפול מצוידים ומותאמים עבור ילדים בכלל, ועבור ילדים אוטיסטים בפרט. בנוסף, מציאות המלחמה חייבה התמודדות עם שינויים תכופים בכוח אדם, דלות במשאבים, וקושי בתכנון לוגיסטי בין יום אחד למשנהו.
על אף שלא הייתה זו הפעם הראשונה בה נדרשה העמותה להגמיש את מודל העבודה שלה – אם בעקבות שינוי דרישות ממסדיות, מחסור בכוח אדם מקצועי, מבצעים צבאיים או מגפה עולמית – נדמה היה שהפעם מדובר באתגר ברמת קושי שונה לחלוטין. אתגר שלרגעים אף נחווה כבלתי אפשרי.
אולם, לא ניתן היה להתעלם מהמצוקה של ההורים סביב השינויים שהתגלו בהתנהגות ילדיהם: רבים מהם חזרו להרטיב או צמצמו עוד יותר את מגוון המזון שלהם, אחרים נצמדו למסכים כמפלט, והיו גם כאלו שמצוקתם התבטאה בתוקפנות כלפי הסביבה או כלפי עצמם. שינויים אלו ברמת עוררות, קשב וריתמוס ביולוגי ידועים כתגובת מערכת העצבים למצב של סכנה, ומוכרים כביטויי טראומה בקרב ילדים שלא קיבלו מילים או פשר לחוויות הקשות שעברו עליהם (דוד, 2018).
הבנה זו הדגישה את הצורך בהתערבויות מיידיות לעיבוד החוויות הטראומטיות. לכן, נשות המקצוע שהגיעו למלונות המפונים עברו הכשרה ממוקדת, בהתבסס על עקרונות של התערבויות הורה-ילד והתערבויות משפחתיות מבוססות התקשרות, שהוכחו כיעילות במצבי טראומה בילדים (Hughes, 2007; Lieberman & Van Horn, 2011).
המטרה הייתה לעזור להורים להבין את תגובות ילדיהם, לארגן את החוויה הטראומטית ולדבר עמם על האירועים הקשים שעברו, שאותם התקשו להסביר עד כה. שיח זה נועד לסייע לילדים להבין מה קרה להם, ובו בזמן להגביר את תחושת הביטחון בהורים ולחזק את הקשר עימם. ההורים, שבעצמם היו במצוקה, קיבלו תמיכה וכלים להמשך ההתמודדות.
זאת ועוד, עקרונות ההתערבות עברו הרחבה והתאמות ייחודיות, עם דגש על שילוב הידע אודות האופנים שבהם טראומה נחוות, מעובדת ומתבטאת אצל ילדים אוטיסטים (Stack & Lucyshyn, 2019). על אף שההתערבויות נעשו במרחבים מאולתרים ומשתנים ברחבי המלון, כל מקרה זכה להתייחסות רגישה ומהירה. בעזרת ההורים, למדו המטפלות את פרופיל ההתפתחות הייחודי של כל ילד, והתאימו את השיח ודרכי המענה לגיל הילד, לצרכי התמיכה שלו, למאפייני עיבוד המידע שלו ולתמיכות החזותיות והעזרים הנוספים להם נזקק.
מתחם הספא לאחר שהוסב לגן ילדים. צילום: קרן זמסקי
מתחם הספא לפני. תמונה מתוך www.goarad.co.il
ממקלט ארעי לחוף מבטחים: הקמת מסגרות טיפוליות
ככל שחלפו הימים, התחדדה ההבנה כי המענה הפרטני והזמני אינו מספיק. הילדים נזקקו למסגרת יציבה יותר, למקום שיכול לשמש עבורם עוגן בתוך סערת חייהם ולהבטיח את המשך הטיפולים הקבועים, אשר יסייעו בהתמודדות עם אתגרי ההתפתחות השונים. ההורים, מצידם, נזקקו למרחב, זמן ופניות גבוהה יותר על מנת להתאושש ולהסתגל לשינויים שנדרשו מהם ברמה האישית והמשפחתית.
עקרונות העבודה המוכרים לנו מהעבודה הרבת-שנים בגנים – מענה אינטנסיבי במסגרת טיפולים קבועה, יציבה וחזרתית, שותפות ההורים בתהליך הטיפול, והכללת הילדים בקהילה בדרכים מגוונות (Klinger et al., 2020; Shi B. et al., 2021) – עמדו למבחן משמעותי נוכח אתגרי המציאות.
חלק מהילדים השתלבו בגני תקשורת בערים אחרות בארץ, אליהם פונו עם משפחותיהם. באותם גנים, עובה המערך החינוכי והטיפולי הקבוע מטעם משרד החינוך, הרשות המקומית ואלו"ט, בצוותי מטפלים נוספים, ששילבו בתוכם תוכניות התערבות קבועות.
לאחר מספר שבועות נפתחו גם שני גני תקשורת במתחם המלונות בים המלח. לגנים אלה גויסו צוותים טיפוליים, שחלקם היו מפונים בעצמם וחלקם הגיעו במיוחד ממקומות אחרים בארץ. המתחם שהוקצה לטובת הגנים שימש במקור כמכון טיפולי ספא ומרכז למכירת מוצרי ים המלח. על אף אתגר ההנגשה של מרחב זה, הצוותים גילו יצירתיות יוצאת דופן, ויישמו בהצלחה עקרונות של עיצוב סביבה חינוכית-טיפולית מותאמת לילדים אוטיסטים (Tola et al., 2021). כך, מדפי קוסמטיקה הפכו לארונות משחקים, הג'קוזי הוסב לפינת שקט ורגיעה, וחדרי עיסוי שינו את ייעודם לחדרי טיפול עבור הילדים.
במתחם הותקנו שערים ומחיצות בטיחות, נמצאו פתרונות אקוסטיים, והותאמו מענים להנגשה בהתאם לצרכים של כל ילד, כמו אוזניות מווסתות רעש ומערכות תקשורת תומכת.
תמונות ממתחם הגנים של אלו"ט במלונות ים המלח. צילום: קרן זמסקי
לצעוד יחד בתוך הסערה: טיפול על אף מציאות לא אפשרית
בהדרגה, ובשלל אתגרים שנכפו על הצוותים, כולל מציאות מתמשכת של מלחמה, קטיעות רבות ברצף הטיפולי, חוסר יציבות בעקבות עזיבת צוותים וילדים והמולת מבוגרים במתחם (החל מאורחים וכלה בתורמים), העבודה במתחם המלונות הפכה בהדרגה לדומה יותר לעבודה הנעשית במסגרת גנית רגילה. הצוותים השקיעו מאמץ רב ביצירת תשתית מווסתת ובחיזוק הקשר עם ההורים ועם ילדיהם, במטרה לספק סביבה חינוכית-טיפולית יציבה.
הילדים קיבלו טיפול התפתחותי מקצועי ואיכותי, המשלב בין ידע מעמיק בהתפתחות ילדים בכלל וילדים אוטיסטים בפרט, לבין הבנה של מאפייני התפתחות בצל טראומה. נבנו תוכניות התערבות אישיות, אשר טיפלו בסוגיות התפתחותיות מגוונות כמו גמילה, אכילה, מיומנויות ויסות רגש והתנהגות, ועוד. הטיפולים התקיימו הן באופן פרטני והן בקבוצות, תוך התאמה מתמדת של אופן ההתערבות למציאות המשתנה.
תגובות ההורים לא איחרו לבוא. אחת האמהות אמרה בדמעות: "אתם כמו דבש על הלב שלי". הורה אחר הודה: "אתם התמיכה הנפשית של הילדים שלנו, אתם כמו אוויר לנשימה". אך העדות הטובה ביותר להצלחה ולתגמול האמיתי לעבודה המאומצת היו החיוכים על פניהם של הילדים.
לנווט קדימה
מתוך האתגר העצום אליו נדרשה העמותה בתקופה זו צמחו מספר תובנות חשובות, אשר מצד אחד מספקות כלים להמשך ההתמודדות, ומצד שני מבססות תשתית להמשך חיזוק החוסן האישי והארגוני:
כוחו של ידע – הידע שנצבר לאורך השנים בעבודה טיפולית עם ילדים אוטיסטים בכלל וילדים אוטיסטים שחוו טראומה בפרט, הוכיח את עצמו כחיוני ביותר גם בתנאי קיצון. ההתנסות במצבים הקשים ובהיקפים הגדולים אפשרה לדייק את עקרונות ההתערבויות המוכרות של "ילד-הורה" ולהתנסות בתמיכה בחוויה ההורית במצבי טראומה מורכבים.
חשיבות ההשקעה המתמשכת באבני הבניין של חוסן ארגוני – הגמישות בהתאמת מודלים קיימים למציאות חדשה ומאתגרת, תוך שימוש יצירתי במשאבים הקיימים (Burnard et al., 2018); היכולת לניתוח מידע מהיר לצורך קבלת החלטות מושכלות ומתן מענה חיוני גם בהעדר התשתיות הרגילות (Linnenluecke, 2017); החדשנות בבניית מענים (Mafabi et al., 2015); תרבות הלמידה המתעדכנת (Vogus & Sutcliffe, 2007); וההשקעה המתמדת בהון אנושי (Lengnick-Hall et al., 2011) – כל המשתנים הללו, המאפיינים ארגונים שצולחים משברים ושינויים, קיבלו משנה תוקף בתהליך המתואר ואיפשרו את הצלחתו.
מעבר מתיאוריה לפרקטיקה – החטיבה לפיתוח ידע באלו"ט חברה לתחום הגנים, והניסיון שנצבר בשטח, יחד עם הידע המחקרי המוכח בספרות, תורגמו לפרוטוקול התערבות ייחודי ולקורסי התערבות פורצי דרך ביישומי "טיפול ילד-הורה מבוסס טראומה והתקשרות" עבור ילדים אוטיסטים שחוו טראומה ועבור משפחותיהם. הכשרות אלו הועברו לאנשי מקצוע רבים בתוך העמותה ומחוצה לה.
סיכום: לאורו של מגדלור
סיפורו של תחום הגנים באלו"ט הוא עדות לכוחם של אנשים להתמודד בעת משבר ולחשיבותו של חוסן ברמת הפרט וברמת הארגון. מתוך השבר העמוק שפקד אותנו, ובזמן שבו המערכת לא הייתה מסודרת והמשאבים היו מוגבלים, צוותי הטיפול בגנים נעזרו בעוגנים המוכרים להם: עקרונות הטיפול בילדים אוטיסטים בכלל, ובמצבי טראומה בפרט; עקרונות בניית סביבה חינוכית; ושילוב העבודה הטיפולית עם הילדים יחד עם מענה טיפולי למשפחותיהם. כל אלו, בשילוב מקורות התמיכה הארגוניים והערכים המשותפים לכלל העובדים בעמותה – שותפות עמוקה ומחויבות לילדים ולמשפחותיהם – איפשרו לצוותי הגנים להחזיק את הקשר, לשמור על תקווה, ולהתאים את המענים בצורה גמישה ומדויקת. הם הצליחו להטלטל בסערה מבלי להישבר, ואף לצמוח מתוך המשבר.
אין לנו אלא לקוות שהטוב שפגש את המשפחות ברגעי החושך יישאר בליבותיהם כזיכרון חם, מיטיב ומחזק.
סיכום זה נכתב כשתם ולא נשלם. מדינת ישראל עדיין בעיצומה של מערכה קשה, החטופים עדיין בשבי, ועקורים רבים מייחלים ליום שבו ישובו לביתם. איננו יודעים מה צופן העתיד, ואילו אתגרים עוד מחכים לנו. אך עבור ילדים אוטיסטים רבים ובני משפחתם – במעונות, בגנים, במועדוניות, ובתים לחיים – ועבור משפחותיהם היקרות, עמותת אלו"ט ממשיכה להוקיר תודה על הזכות להיות עוגן ומקור ביטחון. העמותה תמשיך לפעול ללא לאות, ולספק את התמיכה וההכוונה גם בתקופות קשות אלו.
תודה גדולה לד"ר אריאלה עילם, פסיכולוגית שיקומית מדריכה ומנהלת מקצועית תחום דיור ותעסוקה באלו"ט, על קריאת המאמר, הארותיה החכמות והסיוע בעריכתו.
מקורות
דוד, פ. (2018) . לדבר את הלא מדובר. נקודת מפגש 15 ( עמ 27-29).
Burnard, K., Bhamra, R., & Tsinopoulos, C. (2018). Building organizational resilience: Four configurations. IEEE Transactions on Engineering Management, 65(3), 351-362.
Dodds, R. L. (2020). An Exploratory Review of the Associations between Adverse Experiences and Autism. Journal of Aggression, Maltreatment & Trauma, 30(8), 1093–1112
Enea, V., Rusu, D. M. (2020). Raising a Child with Autism Spectrum Disorder: A Systematic Review of the Literature Investigating Parenting Stress. Journal of Mental Health Research in Intellectual Disabilities, 13(4), 283–321
Feldman, R., Vengrober, A., Eidelman-Rothman, M., & Zagoory-Sharon, O. (2013). Stress reactivity in war-exposed young children with and without posttraumatic stress disorder: Relations to maternal stress hormones, parenting, and child emotionality and regulation. Development and Psychopathology, 25(4pt1), 943–955
Huges, D.A. (2007) Attachment-Focused Family Therapy New York. W. W. Norton & Company.
Trauma, Autism, and Neurodevelopmental Disorders: Integrating Research, Practice, and Policy. (2018). Fogler, J,M., Phelps R,A.,( ed.) Springer International Publishing.
Kerns, C.M., Newschaffer, C.J. & Berkowitz, S.J. Traumatic Childhood Events and Autism Spectrum Disorder. J Autism Dev Disord 45, 3475–3486 (2015).
Klinger, L. G., Cook, M. L., & Dudley, K. M. (2020). Predictors and Moderators of Treatment Efficacy in Children and Adolescents with Autism Spectrum Disorder. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology, 50(4), 517–524.
Lengnick-Hall, C. A., Beck, T. E., & Lengnick-Hall, M. L. (2011). Developing a capacity for organizational resilience through strategic human resource management. Human Resource Management Review, 21(3), 243-255.
Lieberman, A. F., Van Horn, P.,(. (2011 Psychotherapy with Infants and Young Children: Repairing the Effects of Stress and Trauma on Early Attachment: Guilford Publications.
Linnenluecke, M. K. (2017). Resilience in business and management research: A review of influential publications and a research agenda. International Journal of Management Reviews, 19(1), 4-30.
Mafabi, S., Munene, J. C., & Ahiauzu, A. (2015). Creative climate and organisational resilience: The mediating role of innovation. International Journal of Organizational Analysis, 23(4), 564-587.
Shi B, Wu W, Dai M, Zeng J, Luo J, Cai L, Wan B, Jing J. Cognitive, Language, and Behavioral Outcomes in children with autism spectrum disorders exposed to early comprehensive treatment models: A meta-analysis and meta-regression. Front Psychiatry. 2021 Jul 26.
Rozenblat, S., Nitzan, T., Matz Vaisman, T., Shusel, R., Rum, Y., Ashtamker, M., & Koller, J. (2024). Autistic children and their parents in the context of war: Preliminary findings. Stress and Health, e3442.
Stack, A., & Lucyshyn, J. (2019). Autism spectrum disorder and the experience of traumatic events: review of the current literature to inform modifications to a treatment model for children with autism. Journal of autism and developmental disorders, 49(4), 1613-1625.
Shechory Bitton ,M. & Laufer, A.(2018). Children's emotional and behavioral problems in the shadow of terrorism: The case of Israel. Children and Youth Services Review. Vol 86.
Tola, G.; Talu, V.; Congiu, T.; Bain, P.; Lindert, J. Built Environment Design and People with Autism Spectrum Disorder (ASD): A Scoping Review. Int. J. Environ. Res. Public Health 2021, 18, 3203.
Vogus, T. J., & Sutcliffe, K. M. (2007). Organizational resilience: Towards a theory and research agenda. In 2007 IEEE International Conference on Systems, Man and Cybernetics (pp. 3418-3422).
כותבי המאמר :
אודיה כהן - מנתחת התנהגות, M.A. במנהיגות וניהול מערכות חינוך. מנהלת תחום הכללה בקהילה בעמותת אלו"ט ומדריכה מנתחות התנהגות בגני התקשורת. מטפלת, מדריכה ומרצה בנושאים שונים להורים ולצוותים חינוכיים וטיפוליים.
עידית גורן - עו"ס ומטפלת רגשית, בשנה ג' ללימודי פסיכותרפיה מבוססת אינטגרציה בתוכנית עוגן. מנהלת אזורית שפלה-דרום בתחום הגנים באלו"ט. מדריכת טיפול רגשי בגני התקשורת בבת ים, בעלת קליניקה פרטית במזכרת בתיה. עוסקת בטיפול רגשי לילדים ונוער, טיפול ילד הורה וטיפול בהורות.
טל מימון - עו״ס קליני עם מומחיות בילדים ונוער. מנהל מקצועי אזורי בתחום גני התקשורת בעמותת אלו״ט. בעל קליניקה פרטית בפתח תקוה. עוסק בטיפול בילדים ונוער ובהדרכות הורים. מרצה להורים ולצוותים חינוכיים להתמודדות עם אתגרים התנהגותיים וליישום פרקטי של מושג סמכות עדכני.
רונית שוסל - פסיכולוגית התפתחותית מומחית - מדריכה. מנהלת החטיבה לפיתוח ידע מחקר והכשרה באלו"ט. בעלת קליניקה פרטית במודיעין. עוסקת בטיפול ילד – הורה, מרצה במכון חרוב לטיפול בטראומה בילדים (CPP) מלמדת ומדריכה צוותי חינוך, בריאות, טיפול והורים במסגרות שונות.
