לפני שנתיים, אני זוכרת, היתה סופה איומה, חשבתי שלא אחיה עד סוף החורף
עלון פסיכולוגיה עברית | 4/2/2024 | הרשמו כמנויים
כבר שבועיים רצופים שהגשם פה. רק במקומותנו, נוכחותו של החורף, סתם חורף כהלכתו, נחשבת כידיעה חדשותית. חיכינו לו השנה קצת יותר מכרגיל, ומתישהו כנראה גם הפסקנו להמתין – בכל זאת, הראש שלנו היה בעניינים אחרים. הוא איחר אבל הגיע, ומאז פשוט נשאר. החורף הזה, על עגמומיותו, הולם את מצב העניינים הכללי, אבל מכביד את ליבנו כשאנחנו חושבים על מי שזקוקים יותר מאיתנו לקרן שמש ולמזג אויר בהיר. אחרי הגשם, הכלניות פורחות שוב בדרום האדום, ממשיכות בשלהן, ובכל זאת בחורף הזה דבר לא דומה לחורף שעבר.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים ומעוררי מחשבה וטורים מעניינים:
השפה הפסיכולוגית דומה למגדל בבל. תיאוריות שונות מתארות היבטים מסויימים בנפש ומזניחות היבטים אחרים. מושגים זהים מצביעים על תופעות נפשיות שונות לחלוטין. ומושגים שונים מצביעים על אותן תופעות נפשיות. במאמרה 'מצב עצמי, מצפון וכוחו של סיפור טוב', מבקשת אפרת ליה שחף ליצור אורגניזם מושגי לוגי-פסיכולוגי, הסובב סביב מושג "המצפון". המאמר יוצא למסע דרך כתביהם של פרויד ויונג באמצעות תיאור המקרה של ניצול השואה יחיאל די-נור. הדיון בקשר בין המצפון לקול הפנימי מאפשר התחלה של תשתית תיאורטית הקושרת בין המצפון לתופעות נפשיות שונות כגון "שמיעת קולות" במצבים פסיכוטיים. המאמר מבהיר גם את הקשר בין ההונאה העצמית ל"לא-מודע" ולמצבי העצמי השונים. לבסוף, ייסורי המצפון ממושגים כאותה אש המסוגלת להתיך יחדיו את ה"אניים" השונים לכדי אחדות המהווה את העצמי האמיתי של האדם, זה שנולד כמו הפניקס מתוך האפר של עצמו. הסיפור הטוב, כמו הרצון הטוב, מהווים את המניע לצאת למסע, להתגבר על הקשיים הכרוכים בו ולקוות לסוף הטוב.
בתיאוריה היונגיאנית, ה"אנימה" מתוארת כיסוד הנשי בגבר, וה"אנימוס" כיסוד הגברי באישה. האנימה והאנימוס נחשבים למרכיבים חשובים ביותר בנפש בני האדם, אך בהיותם מופשטים מאוד, קשה מאוד להגדירם. במאמרו של משה אלון 'האנימה והאנימוס בשירה העברית', "מגויסים" שני שירים בשירה העברית כדי לנסות ולהסביר את המושגים: השיר "הנני כאן" מוסבר ומפורש כמתייחס לאנימה, והשיר "אתה לי ארץ" מוסבר כמייצג התייחסות לאנימוס. פירוש השירים ברוח זו מספק הזדמנות להתייחס למושגים אנליטיים בסיסיים נוספים שפיתח יונג, ומאפשר להרחיב ולהעמיק את ההבנה של התיאוריה היונגיאנית.
לילך אריאלי מביאה אלינו את סקירת הכנס 'פצעים ונשיקות', שהתקיים בקיץ שעבר כשיתוף פעולה בין האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי לבין האגודה הישראלית לטיפול מיני (איט"ם). בכנס השתתפו א.נשי מקצוע העוסקים בתחום הטיפול המיני והזוגי, אשר ביקשו להדגיש את חשיבות התחום הקליני המשותף של עולם הטיפול המיני ועולם הטיפול הזוגי, כמשלימים ומחזקים זה את זה. מגוון ההרצאות לוו בדוגמאות ובסיפורי מקרה שהפיחו חיים ברעיונות התיאורטיים והציעו כלים שונים לעבודה אינטגרטיבית מינית וזוגית כאחת.
במדור הספרים תוכלו להתוודע אל ספרם של שלמה פלד ואילן דיאמנט – 'בגידה בממלכת הסוד - מסע אל נפשם של מרגלים שבגדו במדינתם'. סיפור חייהם של אנשים שהפרו את חובת הנאמנות לארצם, בוחן את המאפיינים האישיותיים שלהם ומנתח את המניעים הפסיכולוגיים שהביאו אותם לנקוט את הצעד הדרמטי, הבלתי הפיך, של הבגידה. האם בכל אחד ואחת מאיתנו טמון פוטנציאל לבגידה? האם אפשר לנבא התנהגות קיצונית זו? האם ניתן להקטין את הסיכונים להתרחשותה של בגידה? איזה מחיר משלמים הבוגדים, ומהן ההשלכות לארגונים החשאיים שאליהם השתייכו? פרק 4 אודות מרקוס קלינגבר זמין לעיון.
ובפסיכובלוגיה -
עדי רפאל, עובדת סוציאלית מומחית בזיקנה ודמנציה, מלווה משפחות בהתמודדות עם אתגרי הגיל השלישי, מביאה את רשמיה מביקוריה בבתי המטופלים כשרוחות המלחמה נושבות מסביב ובתוך החדרים. רפאל מספרת לנו על הקשישה שרוקדת עם המטפלת שלה את כל הדרך לממ"ד ומשתפת בעוד חוויות ומחשבות בעקבות עבודה עם מטופלים בגיל השלישי ובני משפחותיהם בתקופה המורכבת הזו.
בפוסט נפלא ומעורר לב כותבת פרופ' עמיה ליבליך על חשיבות התקווה ועל הדרכים לעורר אותה, ובתמצות – 'פייק איט אנטיל יו מייק איט', ו'נעבור את פרעה נעבור גם את זה'. "שואלים אותי: מניין תבוא תקווה? אז ראשית כל בואו נתבונן כל אחד אצלו בנפש פנימה (במילות ההמנון): יש לי אפילו שמץ, רמז, רמץ של תקווה? איך אני יכולה להבעיר אותה, לפחות טיפ-טיפה?".
ד"ר ארנון רולניק בשיחה מוקלטת עם ד"ר עופר צור על 'צמיחה פוסט טראומתית' בצל התקופה. האם מחכה לנו PTG בקצה המנהרה?
"כל האמור לעיל מביאים אותנו, אנשי בריאות הנפש, לחשוש "ממגפה של פוסט טראומה" ולכולנו ברור שאנו נדרשים להערך לסייע לאוכלוסיות רחבות מבעבר. וליד כל זאת – האם יש סימנים של תקווה ואותות המנבאים אפשרות של צמיחה? והנה – למרות הכל – נדמה לי שיש גם סימנים להתמודדויות בריאות, בעורף, בחזית ואולי גם אצל החטופים. אני רואה סימנים של תקווה בשיחות עם החיילים שלנו, אני צופה בראיונות עם החטופים ורואה ליד המרכיבים הטראומטים גם סימנים של חוזק. פודקאסט זה רוצה לבדוק את ההשערה כי יש גם תהליכי צמיחה או post traumatig growth שמותר לנו לצפות להם".
את כל שנותי זכרתי,
כשירד הגשם הראשון,
שנים שלא היה לי מעיל,
שנים שלא היה לי תנור.
שנים עלובות.
קיץ וחורף, יורה ומלקוש בעתו,
גלגל המזלות גורם לי תדהמה,
לפני שנתיים, אני זוכרת,
היתה סופה איומה,
חשבתי שלא אחיה עד סוף החורף.
הגשם מרכך את העלים
זוחל מן הגגות
מחשיך עיר על יושביה.
פתאום משך אותי לבי
בעבותות חמלה.
מי כמוני יודע
מה גדול סבלם
של אנשים.
מוזר, איך לא השגחתי בם עד כה.
האם אני נפרדת?
(דליה רביקוביץ מתוך הספר 'חורף קשה')
Photo by Ian Talmacs on Unsplash
