התצפיתניות, המיתולוגיה היוונית והקיפוח הנשי – בימים ההם בזמן הזה.
רות נצר | 24/11/2023 | הרשמו כמנויים
הטענה שהכחשת הידע שהתצפיתניות הביאו נובעת מהזלזול בנשים באשר הן – מקבלת את אישורה מיחס התרבות הגברית לנשים בכל הדורות. הביטול של דברי התצפיתניות נעוץ בקללה שקסנדרה הנביאה קוללה: שלא יאמינו לדבריה. זו העמדה הגברית הקדומה שמסרבת להאמין לאשה היודעת. אני מביאה כאן קטע מתוך ספרי 'מסע הגיבורה' (מודן 2019):
במיתולוגיה היוונית אקו מעריצה את נרקיס שקולל שלא יוכל לאהוב אלא את עצמו, ויש לה אפשרות בלעדית רק לחזור על מילותיו האחרונות ולא לומר את דבריה שלה. לכן מרב צער על העדר יחס כלפיה היא הפכה להד בהרים.
קסנדרה היא ואריציה של אקו וגם של בת הים הקטנה שלא מכבדים את קולה וכך נלקח קולה האמיתי.
קסנדרה סרבה להנשא לאפולו ובזעמו העניש אותה בעונש כפול – הוא נתן לה את כושר הנבואה והעניש אותה שלא יקשיבו לנבואותיה. למרות דברי אפולו היא הזהירה ללא הרף מפני מה שעתיד להיות. כך הזהירה מפני הכנסת הסוס הטרויאני ואנשי טרויה לא שמעו לקולה וטרויה חרבה על ידי החילים שחדרו לעיר בתוך סוס העץ. בסופו של דבר קסנדרה הוצאה להורג על ידי קליטמנסטרה, אשתו של אגממנון, שהביא את קסנדרה כשבויה-כפילגש שלו. קסנדרה כנביאה ידעה את מותה הצפוי ולא יכלה לעשות דבר. קסנדרה מגלמת את הכוח הנשי שפתוח לידע של הלא מודע, לאינטואיציות, תובנות בין אישיות, ידיעה פאראפסיכולוגית, השראה ויצירה. זו נבואתה – הקול הנשי שהוכחש והוחנק על ידי העולם הגברי.
אני רואה את קומפלקס קסנדרה בנשים שנחנו בקשר אוטנטי לעמקי נפשן ובדחף לבטא אותו אבל איבדו את האמונה באמת שלהן ובזכותן לבטא אותה לעולם. הן מפנימות את קול אפולו, המסר הפטריארכאלי בכל הדורות, שמנותק בעצמו מהמעמקים הנשיים, מזלזל בידע הנשי, מקטין את האשה, אוסר עליה לבטא את קולה האמיתי ולא מאמין לה. אפולו מסמל את הקול הבקורתי, קול האנימוס השלילי בתוכה שאוסר עליה להיות היא עצמה. נשים בעצמן מסרבות להקשיב לקסנדרה בתוכן, לאנטואיציה הרוחנית הטבעית שלהן. הן מבטלות את תחושות הבטן האינטואיטיביות מתוך נחיתות מפני החשיבה הרציונלית הגברית-פרקטית שניתנת להוכחה 'מדעית'. אפשר לראות במרחב הציבורי כיצד נשים לפעמים מקטינות עצמן ומשתיקות את קולן מול הקול הגברי שמזלזל בהן. נשים נוטות יותר להתנצל ולהסתייג מדבריהן ובכיתות מעורבות הן מדברות פחות מאשר הבנים. בקליניקה אני רואה נשים שמכסות את פיהן ביד כשהן מדברות.
לכן יש לשאול - מה כל כך אהוב במונה ליזה? האם זו השתיקה המסתורית שלה וידיה השלובות של אשה מכובדת מבויתת שחיה לפי המוסכמות ולעולם לא תפתח את פיה לומר מה שבלבה? היא לעולם לא תצעק. כי לנשים לא היתה זכות דבור ומה גם זכות הצעקה. ואם צעקה, ולא חשוב כמה הייתה מדוכאת ולכן צעקה, הייתה נחשבת היסטרית או מכשפה. קסנדרה היא הכוח הנשי המסורב; או שסרבו לשמוע לה או שפחדו מכוחה והוציאו אותה להורג כמו בציד המכשפות. את ז'אן דארק, שהשמיעה את קולה והלכה אחריו העלו על המוקד. נשים יצירתיות שאושפזו בבית חולים פסיכיאטרי על ידי בעליהן שלא יכלו לשאת את גאוניותן ומקוריותן, הן קורבן לגורל קסנדרה ( צ'סלר 1987), מלבד בודדות, כמו המיסטיקניות הילדגרד מביניגן ותרזה מאוויליה שיצירתן החזיונית נועדה לנשים ותאמה את קוד המיסטיקה הנוצרית. תרזה מאויליה משלבת את חזיונותיה ללא הרף בהתנצלויות על טפשותה וכך משלמת מס שפתיים על זכותה להתבטא במסגרת הפטריארכלית.
במקרא מסופר על ארבע נביאות – מרים, חולדה, דבורה ונועדיה, אבל חז"ל מזלזלים בהן, מקטינים את ערכן בעוינות, ואף מוצאים בהן פסול, ומכל מקום לא מאפשרים להן כוח הנהגה כמו לנביאים. עובדה היא שהתרבות המערבית לא כללה בקנון שלה טקסטים פילוסופיים של נשים ובכך התיחסו אל חכמת האשה כאל חכמת קסנדרה שאין מקשיבים לה, כי חשיבה נשית נחשבה לא רציונלית ורגשית.
קומפלקס קסנדרה נוצר על ידי התרבות הפטריארכלית שסרבה להאמין לדברי החכמה הנשיים ובעצמה שילמה מחיר על כך. גם המיתוס על בליעתה של מטיס אלת הפקחות והערמומיות על ידי זאוס מתאר זאת: גאיה ואורנוס ניבאו שמטיס תלד לזאוס בת ששמה אתנה, שתשתווה לו בחוכמתו. זאוס פחד שהנבואה תתממש לכן בלע את מטיס.
והכל התחיל כאשר התרבות היהודית והנוצרית הפכו את חוה לחוטאת אשמה וטמאה משום שפיתתה את אדם לאכול מפרי הדעת. האשה הפתוחה לחכמה עמוקה היתה פתוחה לקבל את הידע המבחין בין טוב לרע שמבלעדיו אין תרבות, מוסר ואנושיות. התרבות השליטה את ארכיטיפ הרִיק של אקו על העולם הנשי והגברי כאחד והשכיחה את המלֵאות והאינטואיציה של חוה וקסנדרה.
