״הנפש לא מרפה״ (כך אמרה לי) | יואל בלום
יואל בלום | 10/1/2023 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
״הנפש לא מרפה״. כך אמרה לי. שהנפש לא מרפה גם ממה שאירע לפני שנים רבות. זה נצרב בגוף. לא מרפה. נחווה באופן סובייקטיבי כקעקוע לא רצוי. זה לא אומר שיש זיכרון מודע של הדבר. מחמת הדחקה שנדרשה כדי לשרוד. אבל זה שאין זיכרון מודע לא אומר שזה לא חי בתוכה ומפעיל אותה. להיפך.
היא מרדימה את עצמה, מבלי שיודעת זאת. זה לא אקטיבי, זה קורה ״מעצמו״. כלומר, הדבר הזה של החיים. שצריך להמשיך איתם. בתוך תנועתה יש אי- נחת שהתו שלו צובע את חוויית החיים שלה- ממשיכה באופן פונקציונלי בחייה בעוד מציאותה הנפשית נותרת קפואה. ללא קשר למה שקורה ב״מציאות״.
מטופלת אומרת לי: ״הנפש לא מרפה״. כי על אפה ועל חמתה היא מגלה, בכל גיל, שמה שניסתה להתעלם ממנו כדי להמשיך עם חייה- לא מרפה. זה חזק ממנה. היא מגיעה כי היא במועקה. מועקה זה לא כיף. אלא שמועקה היא גם דלק שעשוי לעורר אותה ביחס לחייה. זה לא אידיאליזם. זו מציאות נפשית של פרט מסוים. אין הצהרות קולקטיביות גדולות, אין אג׳נדה מוכנה מראש. זה לא רומנטי. בנקודה מסוימת בחייה משהו אירע שבגינו היא חווה מועקה כבדה. יש משהו בתוכה שהיא מתנגדת לו. ומה שהיא מתנגדת לו זה הדבר שמעורר בה מועקה. לא מרפה.ֶ היא לא מצליחה להסדיר זאת באמצעות לכידה רציונלית. וההסבר הוא לא כזה חשוב. ולא מספיק אפקטיבי ברמת הגוף. אנשים לא באמת מתעוררים לחייהם בגלל הסברים. זה חלושס. אבל ידע שהוא ברמת הגוף.. אז הנפש חיה. כמו ביקורות והמלצות על ספרים. יכולה להיות ביקורת מנומקת וחכמה על ספר. אלא שאם הגוף שלך לא פוגש זאת, זה תיאורטי בלבד. ומצוי בשיח של האחר. זה תקף לגבי שדות שונים ומגוונים בחיים. וכשהיא מפסיקה להרדים (זו לא פעולה מודעת בהכרח) היא חווה מועקה. יש שהמועקה הזו תשמש אותה להקלה רבה של סבל, שהיא תחוש קלה יותר עם עצמה, רעבה יותר לחיים. לא בלי כאבים אבל לא מנוכרת לחייה. היא רוצה לקום בבוקר אל החיים. היא מתעוררת אל חייה.
(קליניקה).
