פודקסט חדש: 'טיפה טיפול' בנושא טיפול אקט (ACT) בהובלת ד'ר רן אלמוג
מכון חיבורים | 19/12/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
קהילת מטפלים יקרה שלום רב,
רצינו לחלוק איתכם תוצר חדש שאנחנו שמחים בו שראה אור השנה- הפודקסט של מכון חיבורים: "טיפה טיפול" אותו מוביל ד"ר רן אלמוג, המנהל המקצועי של המכון.
בפודקאסט אנו מארחים דמויות מובילות מהקהילה האקטית ובכלל לשיחה על אקט ועל החיים. במפגשים הכוונה היא לייצר שיחה אינטימית על החיים, על אקט ועל האופן שבו השניים נפגשים בחייהם של המרואיינים והמרואיינות. השיחות מבקשות לדמות מעין מפגש חברי, בבית קפה או על הבר, ומלוות בדרך כלל בשתיה משותפת של אלכוהול בדומה למתרחש במפגשים חברתי. האלכוהול ממלא גם הוא תפקיד משמעותי בראיון, כמעין מכשיר תרבותי חברתי שמאפשר מפגש בין אישי משוחרר ופתוח יותר. בנוסף לכך, האלכוהול מאפשר מגע בשיחה עם חלקים פחות מעובדים וקוהרנטיים ובכך מאפשר משחקיות ושחרור רבים יותר במפגש.
השיחות בפודקאסט מאפשרות בראש ובראשונה היכרות אינטימית עם המורים והמורות המובילים לאקט בארץ. אותם מרואיינים ומרואיינות מביאים את עצמם בצורה חשופה וישירה ובכך מתאפשרת חוויה של פתיחות, שוויון ושותפות בקהילה האקטית. מעבר לכך המרואיינים והמרואיינות מספרים על האופנים שבהם אקט משתלב בחייהם ובכך מהווים מודל בעצמם להזמנה אותה מטפלי אקט מפנים אל הפונים אליהם, הזמנה לעמדה מודעת, פתוחה ומאפשרת ביחס לחוויות החיים השונות והזמנה לחיים של תנועה אותנטית ונאמנה לערכים האישיים.
ובפרק הראשון: עדי דוידוביץ'
העונג בשליטה והמבוכה שבהרפיה – בבסיסו של המהלך האקטי ערעור על אג'נדת השליטה, והזמנה לעמדה של איפשור וקבלה לחוויה הפנימית להיות כפי שהיא. אג'נדת השליטה היא הניסיון האנושי, הנורמלי, המוכר כל כך, לשלוט, לווסת ולארגן את החויה הפנימית שלנו כך שתתאים יותר להעדפותינו וזאת תוך התנגדות למה שקורה וישנו כפי שהוא. אנו מבקשים להרגיש אחרת לעיתים, להרגיש יותר או פחות, להרגיש דברים אחרים, בתדירות שונה, בעוצמה שונה או לעיתים לא להרגיש בכלל. נקודת המוצא האקטית היא שעצם ניסיון זה, הוא בבסיס הסבל האנושי. ניסיון זה גובה מחירים בעלי גובה משתנה ולא פעם בטווח הארוך מסתמן כעקר. וכך, מתוך עמדה פרגמטית ההזמנה באקט היא להרפות מההשקעה האנרגטית המיותרת הזו ולאמץ עמדה אשר מאפשרת לפנות אנרגיה ותשומת לב מהמאבק התובעני והעקר לשליטה בחוויה שלי ולתעל אותן לעבר חיים תואמי ערכים.
הקבלה היא הרפיה, העדר פעולה במובן מסוים, הרי מה נדרש מאיתנו לעשות על מנת לאפשר למה שבכל מקרה כבר שם להיות שם בדיוק כפי שהוא? כלום... ויחד עם זאת כולנו מותנים מילדות לפעולה, להתנגדות, לניסיון שליטה. התמקמות אקטיבית למול בעיה תהא זו בעיה בעולם שמחוצה לנו או בעיה בעולמנו הפנימי היא אחד מהבסיסים לערך העצמי המקובל בחברה ובתרבות. והניסיון לפתור בעיות, המאבק בכאב וההשקעה האנרגטית להשגת שליטה יכולים להמשך לאורך שנים ולתבוע משאבים אדירים.
אם כן, ההזמנה לקבלה היא הזמנה שמקפלת בתוכה עמדה טראגית. היא מספרת לנו שאנו יצורים מוגבלים, שבחירותינו יתכן והיו שגויות, שלעיתים אנו מגלים שהשקענו לחינם והדברים שהאמנו כל כך בהם היו למעשה אשליות מסוכנות. הכבוד העצמי, ההערכה העצמית, הביטחון העצמי מתערערים... ההזמנה לעמדה המקבלת היא עוד מהלומה לאגו האנושי, לגאווה שכולנו חוטאים בה כיצורים אנושיים בוגרים, הגאווה על הקומפטנטיות שלנו ועל הבחירות המושכלות שלנו...
כפי שעדי דוידוביץ מייטיבה להציג זאת בפרק, השליטה בחוויה שלנו היא "אגו טריפ", היא מאפשרת חוויה של התעלות גם אם היא הרסנית לחיינו הקבלה לעומת זאת, מחייבת ענווה, התרוקנות האגו מהאויר אשר בו הוא התמלא, ולעיתים גם נכונות לחוות מבוכה עצב ואף להתאבל על כל האנרגיה והזמן אשר ירדו לטמיון במאבקים עקרים... אם כן, אין ספק שיש קשר הדוק בין המהלך של הקבלה כפי שהוא מוצע באקט ובין תהליכים של צמיחה רוחנית.. אך זה כבר נושא לדיון במקום אחר. האזנה נעימה
