אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי
עלון פסיכולוגיה עברית | 18/9/2022 | הרשמו כמנויים
עדיין חם, אבל אפשר כבר לחוש בסתיו שמרפרף על פנינו בערבים. אתמול בלילה הצטרפו גם המתפללים האשכנזים אל קהילות עדות המזרח באמירת הסליחות, לקראת הימים הנוראים שעוד רגע פה. והתחושה הזו, ש'אחרי החגים' – עדיין נמצא במרחק ביטחון, ועם זאת – כבר קרוב מדי, מה איתה עושים? ארומה של רגע-לפני-שינוי יכולה לעורר התרגשות אבל גם מתח ורצון לעצור את הזמן, או לפחות להאט אותו. אלא שהזמן, יש לו זמן משלו, ובכל מקרה, הוא לא מתעניין בדעתנו. אולי האפשרות להאמין בשינוי שקורה בין כה, גם אם לא התאמצנו או התארגנו עבורו כפי שתכננו, יכולה לשנות משהו במשקלם של הימים החולפים?
השבוע באתרנו חומרים מקוריים מרתקים, פרקים מספרים וטורים מעניינים:
באיזה אופן משפיע ארגון האישיות של המטופלת - נוירוטי, פסיכוטי או גבולי - על הפרעת האכילה ממנה היא סובלת? במאמרה המרתק ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין טוענת שהגורם הנפשי הפנימי הוא העומד בבסיסן של הפרעות אכילה, ולכן מציעה סיווג חדש להפרעה - במרכזו עומד ארגון האישיות של המטופלת, ולא הסימפטומים דרכם ההפרעה מתבטאת.
מהם מנגנוני ההגנה הראשוניים, ומה השלכותיהם על אישיותו של האדם? כיצד ניתן לסווג את אישיותו של האדם בהתאם למנגנון ההגנה המרכזי בו משתמש? סקרנו עבורכם פרק מתוך ספרה של ננסי מקוויליאמס, במהלכו היא מתארת את מנגנוני ההגנה הראשוניים, ומסבירה כיצד הם מתפתחים, מהם מופעיהם השפירים והממאירים, והשלכותיהם על אישיותו של האדם.
התפיסה הפסיכואנליטית ביחס לגוף האנושי שונה מהותית מזו של הרפואה או של הביולוגיה. מבחינת הפסיכואנליזה, לא רק שהשפה רשומה בגוף, אלא שהגוף הוא גם תוצר של השפה ושל האפקטים שלה. בספרו של אמיר קלוגמן, "גוף פוגש שפה – קריאה פסיכואנליטית בסיפוריו של דויד גרוסמן", נבחנת השאלה באיזה מובן הגוף האנושי הוא ״גוף מְדַבֵּר״, באמצעות קריאה בסיפורים של גרוסמן. לפניכם קטע מתוך הספר, בוא מוצג מתווה ראשוני של הגוף האנושי על פי האוריינטציה הלאקאניאנית, באמצעות מיקום הגוף בשלושת המשלבים של לאקאן: הדמיוני, הסמלי והממשי.
שלוש שנים לפני מותו, כתב לאקאן בכתב יד טקסט קצר מלווה בשרטוטים לקטלוג תערוכה של ציוריו המופשטים של הצייר הצרפתי פרנסואה רואן. אפרת ביברמן סוקרת טקסט זה, ותוך כך "אורגת" בין מושגי היסוד של הוראתו המאוחרת של לאקאן, לבין שיח ומעשה האמנות. לפניכם פרק מתוך הספר "לארוג ציור: אמנות ישראלית וההוראה המאוחרת של לאקאן" באדיבות המחברת והוצאת מאגנס.
ובפסיכובלוגיה:
טור חדש ומעניין בבלוג הטרי של ליאור שיינפלד 'הלחמה של חלקי תודעה'', והפעם – על אינטגרציה לאחר שימוש בחומרים משני תודעה.
"המונח אינטגרציה מרמז על הפירוק שקיים תחת ההשפעה של חומר משנה תודעה וכוונתו הכללית היא הקניית משמעות למה שקרה לי במסע הפסיכדלי וכיצד זה מתקשר לאופן שבו הכרתי את עצמי עד אותו הרגע, יצירת גשר שמחבר בין האני שהייתי לפני החוויה לבין האני שאחריה. ובמילים פשוטות- איך אני הולך ברגליים את מה שחוויתי כשהיו לי כנפיים".
משולחנו של יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר - עדכון לגבי דיון ראשון בבית הדין לעבודה בנושא מימון ההשתלמויות לפסיכולוגים. לאחר ניסונות ארוכים לפתור את סוגיית מימון ההשתלמויות לפסיכולוגים התקיים דיון בנושא.
"במהלך הדיון פרשנו את טענותינו מכתב התביעה שלנו - הקושי לאכוף את הסעיף הזה, חוסר אחידות שיש בשטח, וכל מעסיק עושה מה שמתחשק לו. המדינה טענה את טענותיה, ונראה היה שציפתה שהתיק יידחה על הסף, דבר שלא קרה. השופט קיבל את טענתנו שיש להסדיר את הנושא, וזאת על מנת לאפשר מימון השתלמויות מובהקות למקצוע, החיוניות לכלל הפסיכולוגים".
ובמדור 'הרצאה בנעלי בית' – כנס 'שיחות' החשוב שכותרתו 'מגדר: בין מיצר למרחב' והוקדש לנושא המגדר והתנועה המגדרית, מתוך ניסיון לחקור את התנועה המגדרית, את מהותה, את האופנים השונים שדרכם היא נפגשת עם החשיבה התיאורטית הפסיכולוגית לסוגיה, ואת הדרכים שבהן מפגש זה בא לידי ביטוי בטיפול הפסיכולוגי.
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד שֶׁאֶהְיֶה מֵֵאֲחוֹרַי / ישראל אלירז
...וּכְאִלּוּ הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי:
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא
וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד
שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי.
אַחַרְכָּךְ אֲנִי אוֹמֵר, נָזוּז, וּמִיָּד
מוֹסִיף עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים עַל
סֵדֶר הַסִּבּוֹת שֶׁלָּקַחְתִּי בּוֹ חֵלֵק וְשׁוֹאֵל,
מַה נִּשְׁאַר לִי אוֹ לְמִי מִכָּל זֶה?
מִישֶׁהוּ בָּא וְאוֹמֵר, חָשַׁבְנוּ
שֶׁכְּבָר זַזְתָּ, וּמַחְוִיר
וַעֲדַיִן לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר עַל
מַה שֶּׁבִּלְעָדָיו
אֵין טַעַם בְּכָל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ עַד הֵנָּה.
מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל פָּנַי
לוֹקֵחַ אֶת פָּנַי,
אֲנִי רָאִיתִי.
וְ"אֵיךְ נָתַנּוּ כָּכָה לַעֲשׂוֹת
מֵעַצְמֵנוּ עוֹבְרִים"
(מתוך שיר של ישראל אלירז)
Photo by Jr Korpa on Unsplash
