הַשֶּׁלֶג – מֵיֻפֵּה כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹהִים
עלון פסיכולוגיה עברית | 30/1/2022 | הרשמו כמנויים
השלג הזה, הלבן הלבן, כמה מצפים לו אצלנו, כמה נערכים לבואו, כמה מצלמים סלפי'ז עם הגיעו, כמה עולים לרגל מהמרכז כדי להרגיש אותו ואפילו לשעות ספורות. אנחנו מתפלשים באפשרות שהשלג הזמני מציע - אפשרות של משהו זר, לא מכאן. השלג הופך את המקום המוכר שלנו למקום אחר. לאגדה. אל-ביתיות קסומה. אנחנו משתכשכים בתחושת ההשתאות והפליאה שמגיעה איתו, נלהבים מהיופי הזה, שאינו בשליטתנו, ועוטף ליממה את חיינו. מסתבר שמזג האוויר יכול לשנות לפעמים את מזג העולם. ואז הוא נמס, ומתלכלך, והופך בוצי, ונמהל בגשם הזה, היום-יומי. החיים חוזרים למסלולם – הפלאי נמהל בסתם. ובכל זאת, משהו נרשם בתוכנו.
השבוע באתרנו, מאמרים חדשים, ספרים נפלאים וטורים מעניינים:
במאמרו "הערות על זיכרון ותשוקה" (1967) מציע וילפרד ביון את 'העדר הסובייקטיביות', או במילים אחרות את 'אי הידיעה', כחלופה לעמדה הסובייקטיבית של האנליטיקאי במהלך טיפול. נעם כהן דובר מבקשת במאמרה להבהיר את חוויית ההעדר ולהתחקות אחר הגדרתה של חוויה זו ומשמעותה בהשוואה בין הפרספקטיבה הביוניאנית לזו הבודהיסטית. לשתי תורות אלו משותפת האמונה כי השהייה בהעדר או במצב של אי ידיעה, אכן מעוררת חרדה, אך משרתת את פועלן של מטרות רבות המובילות להתפתחות, וכן כי היכולת לשמור על איזון נפשי נוכח העדר או אי ידיעה, מהווה בסיס לצמיחה מנטלית.
במדור הספרים - הלל. "הלל" נפתח במחזור יחיד במינו בשירה העברית: "חשמל". זהו ניסיון מרחיק לכת ונועז — הן נפשית, הן פואטית — לנסח בשורות שיר את חוויית הטיפול במכות חשמל ואת הימים הקודמים להם ואלה המתמשכים מתוכם. שערי הספר האחרים נעים בין שירי אהבה ואושר לבין קינות, בין מחוות לשירה העברית לדורותיה לבין שירי זיכרון וקריעה מהילדות. לפניכם שירים מתוך ספרו של נדב ליניאל, "הלל" לצד הקדמה מיוחדת לפסיכולוגיה עברית, מאת המשורר בה הוא נוגע בקשר שבין השירה, השפה והאשפוז הפסיכיאטרי שעבר, ובתהליכי הריפוי והשיקום הנפשי שהובילו ללידתו של ספר יפהפה זה:
" ..אבל אחד הדברים הקשים ביותר ש"קורים" בספר – ובאמת אחד הדברים המבהילים ביותר שקרו לי בבית החולים - היה אובדן הלשון, לא כדימוי, לא כמטאפורה. פשוט אובדן. התרוששות מוחלטת של השפה. וכמו בתאונה, הכתיבה שימשה איזו פיזיותרפיה, שדרכה למדתי איך עושים דברים פשוטים מאוד. איך הולכים, איך אוחזים בכפית, איך מביטים, שוב, בעולם".
וספר נוסף: פוליטיקה – טיפול – אהבה | ליאורה סוטו ואיתן גילור מילר: "פוליטיקה – טיפול – אהבה" נע בין כמה צירי זמן, כמה מספרים וכמה שפות. הוא מתאר סיפור דרמטי, מתפתח ומרתק של נוּר – ישראלית-ערביה צעירה. הסיפור עולה מתוך תהליך טיפולי – מפגש בין נור וליאורה, מטופלת ומטפלת בנות תרבות ולאום שונים – המתקיים בצל סכסוך מדיני עקוב מדם. סיפור זה שזור בסיפורם של איתן וליאורה, מחברי הספר המביטים על התהליך הטיפולי ועל האופן שבו החיים האישיים והמקצועיים שלהם נוגעים ומשפיעים על ההתמקמות שלהם מול תהליכי הטיפול; בהקשר זה הם מציעים את המונח "עצמי-קהילה". את כל אלה מלוות הערות מרחיבות דעת מתחום הטיפול הנפשי, החברה והפילוסופיה. לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחברים וההוצאה לאור.
רשימת הקריאה השבועית של פסיכולוגיה עברית עוסקת בהעברה נגדית. העברה נגדית (countertransference) ברשימת קריאה זו תוכלו לקרוא על ההיסטוריה של התפתחות המושג, על הקשר בין ההעברה הנגדית של המטפל לתוצאות הטיפול, על שימוש בהעברה נגדית בסוגים שונים של טיפולים, ועל העברה נגדית בהקשרים רחבים יותר, כמו סכסוכים פוליטיים ובמחשבה היהודית.
ובפסיכובלוגיה:
בשבוע שעבר ד"ר אילן טבק-אבירם פרסם טור חשוב בו הציע שהגיעה השעה ל-MeToo של המטפלים והמטפלות בבריאות הנפש. ד"ר עמית פכלר קרא את דבריו ומגיב בטור נוקב משלו בו הוא מתייחס בין היתר לתפקידם הקריטי של מדריכים במצבים רגישים אלה -
"...אמירות כגון אלה שציטטתי מעידות על עמוד שדרה מקצועי עקום ואחראיות לגידול דורות נוספים של מודרכים אובדי-דרך - ולפרקטיקות של תת-החזקה של מטופלים, אשר לא יזכו לעזרה בניסיונותיהם להיחלץ מדפוסי יחסים חולניים. הגיע הזמן להתעמת, כמו ב-CBT, עם האמונה השגויה לפיה הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות - למטפלת או למדריכה שלה! - הוא שהמטופל יעזוב; זה כמו לומר שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאישה מוכה הוא שבעלה המתעלל יעזוב. לא ולא: הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות הוא הנצחת יחסים חולניים באיצטלא של 'צורך המטופל'".
פרופ' עמיה ליבליך כותבת על טיך נאת האן, מורה הזן הוויאטנמי שמת לפני כשבוע, בגיל 95:
"על הבודהיזם שמעתי וקראתי מזה שנים רבות בחוג מכרי הקרובים שעסקו בפסיכותרפיה. הייתי סקפטית למדי. ראיתי בזה תורה ופרקטיקה השייכות לעולם זר ורחוק, שאינו עולמי. כבר אז השוויתי אחדות מהאמירות הבודהיסטיות לדברים ששמעתי ממורה הגשטאלט שהיה לי, פריץ פרלס, שאכן היה מושפע מזן ובודהיזם, בין היתר. אבל עניין שהיה אינטלקטואלי הפך לעניין אישי קרוב אחרי שחוויתי אובדן פתאומי וקשה לפני למעלה מעשור..".
וד״ר חנה דויד כותבת על השתיקה בטיפול מרחוק בילדים, ועל ההבדל בינה לבין שתיקה בטיפול פנים אל פנים.
שלג בירושלים / נדיה עדינה רוז
הַשָּׁמַיִם מִתְגַּלִּים כְּתִכְנוּן עֲתִידִי
הַמְשֻׂרְטָט בִּתְנוּעוֹת מְהִירוֹת
שֶׁל פִּתִיתֵי הַשֶּׁלֶג
טְיוּטוֹת נוֹחֲתוֹת עַל אֲדָמָה,
מֵעֲלֵיהֶן עֵצִים שׁוֹקְדִים,
בּוֹנִים מֵעֲנָפִים מוֹדֵלִים תְּלָת -
מְמַדִּיִּים עֲבוּר הָעוֹלָם הַבָּא
אֲנִי עוֹמֶדֶת – לְבֵנָה עַל לְבֵנָה
עַל כּוֹבַע תְּכֵלֶת נֶעֱרֶמֶת עוֹד קוֹמָה
הַמַּגְבִּיהָה אוֹתִי בְּכַמָּה מַעֲלוֹת
אֵין אֶבֶן מֵעָלַי, אֲנִי כְּלוּלָה בַּתָּכְנִיּוֹת
הִלָּה אוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁי הַפָּנָסִים
אֵדִים יוֹצְאִים מִפֶּה כִּנְבוּאָה
הַשֶּׁלֶג – מֵיֻפֵּה כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹהִים
חוֹתֵם תַּחְתָּיו בִּכְתַב סְתָרִים
Photo by Myriam Zilles on Unsplash
