מהו עונש 'ראוי'? על שימוש בענישה אפקטיבית ככלי למלחמה באלימות

ד"ר חנה דויד | 31/12/2021 | הרשמו כמנויים

בשנים 2006-2009, בהן לימדתי במכללת סכנין לעובדי הוראה, נתקלתי בתופעה מעניינת. כאשר דיברתי על ענישה גופנית, הן הסטודנטיות והן הסטודנטים היו חלוקים באשר ללגיטימיות שלה. אבל חלק גדול מהסטודנטים-הגברים – כולם מורים בפועל – אמרו שהם מיישמים ענישה כזאת. הסטודנטיות, כולן תלמידות לתואר ראשון, צעירות בגילאי 18-20, אמרו בדרך כלל ש"אינן יודעות" אם ינקטו ענישה כזאת, או "כמעט בטוח" שלא יעשו זאת. כששאלתי את הסטודנטים אם ידוע להם שענישה גופנית נאסרה לחלוטין על ידי משרד החינוך הם אמרו, שהם כמובן יודעים זאת, אך ההורים מבקשים מהם לנקוט בדרך זו, וגם על פי ניסיונם זו ענישה ש"עובדת". הם ציינו, שכל התכניות שהוצעו בידי משרד החינוך אינן אפקטיביות, ושבהסברים ובשיחות לא ראו כל תועלת. מכיוון שהם ידעו, שההורים  או מי מאנשי הסגל בבתי הספר בהם לימדו לא ידווחו עליהם למשרד החינוך, הם העדיפו לעשות את מה שלדעתם "היה צריך" ולא את "מה שכתוב".

לא אעסוק כאן בדעתי-שלי, אף לא בנושאים של מוסר, אתיקה וחוק. אף לא אנסה לנתח את שורש ההבדל המגדרי – ואולי הגילי, שכן, המורים היו מבוגרים בשנים מפרחי ההוראה. אתמקד כאן  ב"אמת המרה": המורים צדקו בקשר לעובדה אחת: התכניות הקיימות למניעת אלימות בבתי הספר אינן בדרך כלל אפקטיביות, והסברים בשעת מחנך, כמו גם פנייה להורים כאשר ילדם מתנהג בצורה שנחווית כאלימה על ידי מורתו מביאה פעמים רבות לתוצאה של התגברות ההתנהגות השלילית. שכן, הסברים ו"הכנסת הנושא לכיתה" אינם משפיעים על הילדים, שמבינים שההתנהגות שלהם נחשבת שלילית, ואם אינם מבינים – הם זקוקים לטיפול פרטני ולא לסיסמאות שכבר שמעו עד זרא. מאידך גיסא – הילדים שאין להם בעיית התנהגות בוודאי לא זקוקים להסברים על כך ש"אלימות היא גרועה" וש"אי אפשר לפתור אלימות באלימות אחרת".

אשר לשאלת האפקטיביות של עונשים פיזיים: בוודאי עדיף היה בכל המקרים לגרום להתנהגות נאותה בלעדיהם, ועונש פיזי אינו מלמד ואינו מחנך. לכן נשאלת השאלה – מדוע בכל זאת נקוטים עונשים כאלה בארצות רבות לא רק כלפי תלמידים אלא גם כלפי אזרחים, שאינם דווקא "פושעים כבדים". לדוגמה: לפני יומיים יכולנו לצפות ב"מצעד הבושה" של ארבעה סינים שהפרו את הבידוד, כשהם אזוקים, כל אחד מהם מלווה בשני שוטרים, והם עטויים מסכות מגן ולבושים בחליפות מגן כבדות שהקשו עד מאוד את צעידתם (איסרוביץ, 29.12.21). לעונשים גופניים שכאלה שתי סיבות עיקריות אפשריות: הראשונה – כדי שייעשה צדק, והשניה – כדי שהעונש ירתיע. בסין החלה הענישה הכבדה בכל הקשור לקורונה כבר עם פרוץ המגפה. בראשית פברואר 2020 הכריזה ממשלת סין על עונשים כבדים על מפרי תקנות הקורונה, בהם מאסר ומשפט מיידיים ואפילו עונש מוות (Lee, 2020). העונשים ההלו לא לימדו ולא חינכו, אבל ככל הנראה עזרו לסינים לבלום את הגל הראשון טוב יותר מרבות ממדינות אירופה העשירות והמפותחות. מכאן ניתן להניח ברמה גבוהה של ודאות, שהפחד מהעונש עבד.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

על פי מאמר חז"ל, "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע) (שו"ת מורשת, 11.4.2006). המאמר מתייחס לשאול המלך שריחם על אגג מלך עמלק – שעליו נאמר במפורש: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם..." (דברים, כ"ה, י"ט), דהיינו, רחמיו גרמו לו לאי-קיום אחת מתרי"ג מצוות, בעוד שבשל לשון הרע וחשד שווא הורה לדואג האדומי להרוג את תושבי נוב עיר הכהנים: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג: סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים" (שמואל א כ"ב י"ח). אין אני חלילה באה להציע עונשים גופניים; בוודאי שאינני מצדיקה עונשים כאלה, ואף אם לפעמים "מי שמרחם על אכזרים מתאכזר על רחמנים" קשה לי מאוד לקבל זאת כעובדה כוללת. אבל דבר אחד ניתן ללמוד מסיפורי המקרא אלו, ה"קשים-לעיכול": יש לחשוב על עונשים אפקטיביים, ולו כדי להגן על החלשים שהם הנפגעים מאלימותם של החזקים.

כשמגיעים אלי הורים לייעוץ ומודים שהם חסרי אונים בשל התנהגות ילדם, הם טוענים חדשים לבקרים ש"העונש האפקטיבי היחיד הוא שלילת מסכים". בכל המקרים הללו אני מסכמת את הנקודות החשובות שיש לתת עליהן את הדעת לפני שמחליטים על הטלת עונש:

1. אין עונשין אלא אם כן מזהירין;
2. העונש צריך להיות צמוד ל"חטא";
3. העונש צריך להיות פרופורציוני ל"חטא";
4. העונש חייב להיות כזה שהנענש יוכל לעמוד בו;
5. העונש חייב להיות כזה שניתן לאכוף אותו;
6. רצוי מאוד שהעונש יהיה קשור ל"חטא".

אין אני שוללת את עונש "איסור המסכים", אבל יש מגבלות לעונש זה, בפרט כעונש היחיד ש"בא בחשבון". שכן, עונש של "איסור מסכים" אינו תמיד קשור ל"חטא". במקרים רבים קשה, עד בלתי אפשרי, לאכוף אותו. גם אם אוכפים אותו בבית – הילד יכול במקרים רבים לבקר אצל חבר – אולי אפילו גם בבית הספר – ולקבל שם "מנת מסכים" לא מבוטלת.  מהן, אם כן, אפשרויות הענישה האחרות?

בפוסט הבא אציע אפשרויות כאלה; כאן אביא רק דוגמה אחת, כזו שאני נמנעת מלצטט את מי שהציעה אותה, שכן, מדובר בילדה בת 6. הילדה סיפרה על ילד שנוהג להרביץ בכיתה בלי שום סיבה, לבנים ולבנות כאחד. כששאלתי אם המורה יודעת, נעניתי: "בהתחלה היינו מתלוננים, בעיקר הבנות שלא החזירו, אבל המורה כתבה לו הערה וגם אמרה שהודיעה להורים, אז הפסקנו...". אכן, הערות אינן משפיעות על ילד מרביצן, בפרט כזה שמרביץ בגיל 6 גם לבנות.[1] גם ההורים קצרה ידם מלשנות את ההתנהגות של הילד בבית הספר. אבל כל עוד לא ניתן לכפות על ילד כזה טיפול, הנה ההצעה של הילדה לעונש: "למה המורה לא אוסרת עליו להשתתף בטיול? או בהצגה?" עונש כזה, של מניעת הטבה, יכול לשמש כאתגר להפסקת המכות, או למצער להפחתתן. אבל גם אם התוצאה לא תהיה כזאת, עדיין תחושת הפחד, חוסר האונים והכעס של הנפגעים, ולא פחות חשוב – אי הצדק שנובע מאי-הענישה, יפחתו.

מקורות

איסרוביץ, ח. (29.12.21). בנוכחות המונים: מפירי תקנות קורונה בסין עברו מצעד בושה משפיל ברחובות. נדלה מאתר מעריב https://www.maariv.co.i...ticle-887100

שו"ת מורשת (11.4.2006). "כל המרחם על אכזרים...". נדלה מהאתר http://shut.moreshet.co...odeClient=58

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

Lee, L. (8.2.21). China threatens harsh punishments for people who disrupt virus control ... including the death penalty. Retrieved from https://edition.cnn.com...70c2138b39da