בעיתונים כותרות מהדהדות והלב נשבר
עלון פסיכולוגיה עברית | 24/10/2021 | הרשמו כמנויים
השבוע צויין יום הזיכרון ה-26 לרציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. סערות קטנות על תוכן הנאומים ואופי ההיזכרות, נראות זניחות אל מול השאלות העמוקות - יום זיכרון הוא זמן לתהות - מהי ההשפעה ארוכת הטווח של טראומה בנפש האומה? איך נראים תהליכי החלמה של עם שמשהו בו נקרע, ומהם המצבים שמיד 'מטרגרים' תגובה פוסט טראומטית? התשובות נעשות מורכבות יותר, כשהשנים חולפות, כשממשלות מתחלפות, כשטראומות אחרות מצטרפות וגם בתקופות בהן שקט יחסי ממלא את האוויר. ובכל זאת, ננסה להאזין לתמורות.
באתרנו השבוע מאמרים מקצועיים טריים ונהדרים, וטורים אישיים מעוררי מחשבה:
בעשורים האחרונים הולכת ונפוצה הבחירה באלהורות - זוגות או פרטים הבוחרים שלא להיות הורים. בחירה זו סותרת במהותה את ההליכה בדרך הנורמטיבית והמסורתית, לפיה ילדים נחשבים לנכס חיוני בחוויה האנושית ולגורם הכרחי להמשך קיומה של החברה. בשנים האחרונות, ד"ר נורית דורון בר ראיינה עשרות גברים ונשים המגדירים את עצמם כאלהוריים והתוודעה מקרוב לבחירה זו. במאמר זה היא משתפת במסע הארוך אשר ערכה – ועודה עורכת – בהיכרות עם החיים ללא ילדים. זהו המאמר הראשון מבין סדרה של מאמרים אשר יעסקו בבחירה משמעותית זו של חיים ללא ילדים, ויתמקד ברקע, בתהליכים, במניעים ובגורמים לבחירה זו.
השתלבות תלמידים עם מוגבלויות במערכת החינוך מהווה שדה רחב ומגוון, הן מבחינת ההטרוגניות של התלמידים המשתלבים במערכת הרגילה ורמת תפקודם, והן במודלים השונים של שילוב. אחת הדרכים לשכלל את המיומנויות החברתיות ולהעמיק את ההשתלבות החברתית היא באמצעות קבוצה חברתית מונחית, הפועלת באופן עקבי ורצוף לאורך השנה. מאמרה של יעל גוטר מתמקד בעיקר בקבוצות חברתיות מונחות המופעלות במסגרת החינוכית, כחלק ממערך התמיכה בתלמידים בשילוב היחידני של תלמידים עם לקויות בשכיחות נמוכה, הלומדים בכיתות רגילות, תוך התמקדות בפרקטיקה של העבודה בקבוצה, הלכה למעשה.
הכנס החברתי השנתי של תנועת מש"ה, העוסקת בצמצום שיעור ההתאבדויות, הובא השנה לקהילה כדו"ח המפרט הלכה למעשה את פעילותה של התנועה בתחומי המחקר, לצד עבודת השטח המקצועית העוסקת במניעת אובדנות ובטיפול מיידי באירועי קצה. לילך אריאלי יצאה מהכנס כשהיא מוצפת מחשבות ורגשות, ומלאה בתקווה - ניתן למנוע התאבדויות, ולנו, כיחידים וכקהילה, יש אפשרות אמיתית להביא לשינוי.
ובפסיכובלוגיה:
פוסט חדש עלה בבלוג הנפלא של גלעד בר-טל, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד: גלעד מספר על הקונפליקט הנפשי של מטפל חפץ חיים הפוגש במטופל המבקש למות: "חיים נכנס לחדר מכובה לחלוטין. פניו נראו מיוסרות, עיניו מושפלות ועננה של סבל רחפה מעל ראשו. הוא התיישב באיטיות רבה. נאנח פעמיים, ובלי הקדמות מיותרות פנה אליי ישירות: 'אתה יכול לעזור לי? אני רוצה למות'".
התערבות המטפל בעולמו החיצוני של המטופל בתוך חדר הטיפול ומחוצה לו - חציה 'אסורה' של הגבול בין הפנים והחוץ, כישלון העברה נגדית בשמירה על הסטינג, או תוצאה טבעית של יחסי האהבה האינטרסובייקטיביים בין המטפל למטופל והדרך להצלחה בטיפול? - בחמישי הקרוב ידבר על כך ד"ר אלכס אביב כשיתארח להרצאה האחרונה בסדרה 'פסיכותרפיה פסיכודינמית – על התנועה שבין פנים וחוץ', בשיתוף היחידה ללימודי המשך והשתלמויות של ביה"ס לעבודה סוציאלית אוניברסיטת תל-אביב.
האם מחוננות היא ערובה לשירות צבאי משמעותי? מספק? תואם ציפיות? האם בכלל יש קשר בין מחוננות ושירות בצה"ל? האם צריך להיות קשר? ואם כן – איזה? ד״ר חנה דויד מנסה להשיב.
ד"ר עמית פכלר מסביר למה אנחנו עוצמים לרוב עיניים כשאנחנו מתנשקים, אולי כדי להקהות את האינטסיביות שאהבה כרוכה בה? ועל הדרך תוהה - איך זה שמתוך כמאתיים ערכים לתיוג כמילות-מפתח לטור בפסיכובלוגיה, לרבות "מוות" ו-"מיניות", לא נמצאת המילה "אהבה"?
ד"ר טל פלג שגיא ממשיכה ללוות אותנו בסיור מודרך אל הבורות שבנפש בטור חדש – "כל מה שאני רוצה זה להיות ריקנית איתך יחד - על הבורות שבנפש – חלק ב - לפיכך, אני מקפידה להתבונן לבור של המטופל בעיניים. אני משיימת אותו ומאפיינת אותו, וזה לעתים קרוב להפליא לחוויית המטופל שעד אז הייתה ללא מילים. עד כמה זה מרגיש משוגע, אינסופי ומפחיד. לא מוכר".
גבי בונויט בסיפור על פרויקה משכונת נווה שאנן, יחסים כואבים בין אבות לבנים, ושערות שצומחות על כף היד.
רות נצר מהרהרת ב'סצנה' בין הורים לילדים בה צפתה על שפת הבריכה - משחק תמים או פוגענות מוסווה? ואיפה עובר הגבול בין השניים?
ד"ר אילה בלוך, פסיכולוגית שיקומית מדריכה ונוירופסיכולוגית יו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות במכתב לציבור הפסיכולוגים בעקבות הרצח של ליטל יעל מלניק ז"ל על ידי אח שעבד במחלקה בה הייתה מאושפזת בעבר. "לנו כפסיכולוגים, תפקיד מרכזי בשמירה על רווחת המטופלים שלנו, ולעיתים אף על חייהם".
ולסיום, שירים חדשים בבלוג 'כתיבה יוצרת' – ענת פש כותבת על קִינְטְצוּגִי - הסדק היפני המוזהב, וגם תמי קויפמן בשלושה שירים קצרים.
חלום כהה / אסף אמדורסקי
תמיד ימצאו אותנו
זרוקים על המדרכה
ימים שנשרו מאיתנו
יוצגו לראווה
בעיתונים כותרות מהדהדות
והלב נשבר.
משהו בפנים
כבר מת לפני שנים
והרעש בראש
לא מספיקים לנשום
הרבה רגשות אשם
הרבה ייסורי מצפון
ובור של ריקנות.
רגל אחת סוחטת את הגז
עיניים שקועות
עמוק בתוך חלום כהה
לא יכולה להפסיק
בעיתונים כותרות מהדהדות
והלב נשבר
והכל נשאר
חיוור כמו תמיד.
יש לי חופש
יש לי מטרה
לא צריך לנסוע חזרה
יש עוד טעם
אפשר למצוא פינה
תן לי סוף
או שתמצא לי התחלה.
Photo by S O C I A L . C U T on Unsplash
