עם החזרה ללימודים: על סדר, אי-סדר, יציבות ואי-יציבות
ד"ר חנה דויד | 17/9/2021 | הרשמו כמנויים
ההתלבטות שהורים רבים שיתפו בה הן אנשי מקצוע, הן בני משפחה, והן את חבריהם ב"חיים האמיתיים", למי שעדיין נותרו כאלה לאחר כל הסגרים והבידודים, כמו את גם אלה הוירטואליים (שלא לומר – את ה"אמיתיים" שהפכו וירטואליים) לא הסתיימה ב-1 בספטמבר. שכן, אחת מתהפוכות הקורונה הכריחה את כולנו לחיות במצב קבוע של חוסר ודאות לגבי הפעולות הפשוטות ביותר, היומיומיות ביותר: עבודה, מסגרת חינוכית, חוגים ושאר פעילויות של אחר הצהריים, יציאות ומפגשים לאירועים, לספורט, לפגישות "חשובות" ולפגישות "סתם". חוסר היכולת לקבע את הדברים היומיומיים הללו בסדר ידוע משפיע מאוד על ילדים, ולא לטובה. ילדים בעלי לקויות למידה, הפרעות, מחלות, מוגבלויות ורגישויות סובלים מאי-הסדר, ובעקבותיו אי-היציבות, יותר מאשר ילדים "רגילים". לרבות מהבעיות הללו מרכיב גנטי לא מבוטל, וחלק נכבד מהילדים הסובלים ביותר מחוסר הסדר ואי-היציבות בחייהם הם בנים ובנות במשפחות שבהם ילד/ים נוספ/ים ו/או אחד ההורים סובלים גם הם מלקות או בעיה רגשית. בנוסף, מחלה, הפרעה או לקות מצריכות תמיד גם התמודדות רגשית, וחלק נכבד מהילדים הסובלים ביותר מחוסר הסדר ואי-היציבות בחייהם מתמודדים עם קומורבידיות של שתי בעיות לפחות כאשר מסגרת החיים הרגילה נפרמת.
במשפחות כאלה, שנאלצות עתה, בין השאר, לעמוד שעות ארוכות בתורים כדי להגיע לבדיקות הקורונה עבור הילדים הצעירים, או עבור ילדיהם הבוגרים יותר שלא התחסנו, השאלה "לשם מה" עולה תדיר. שכן, הבידודים הפכו נחלת הכל, והשאלה "האם כדאי לחזור לבית הספר בשביל 11 ימים?" שנשאלה על ידי הורים רבים לפני ה1 בספטמבר, ממשיכה להישאל: האם כדאי לחזור לאחר הבידוד בשביל 6 ימים? 4 ימים? יומיים לפני חג הסוכות? לשאלות אלה אין תשובות. גם לשאלה "אם אחזור לבית הספר אכנס לבידוד"? אין כמובן תשובה. אני לא פגשתי, עד כה, ולו ילד אחד, במסגרת עבודתי או בכל מסגרת של חיי הפרטיים, שלא היה בבידוד. אפילו לשאלות" עד מתי נעטה מסכות"? או "אם נעטה מסכה לא נידבק?" אין תשובה. ילדים רבים, בפרט צעירים, מתקשים לזכור מצב שבו כל המבוגרים הסתובבו כל הזמן גלויי פנים. במשפחות רבות הם זוכרים היטב ש"צריך לשמור על סבתא-רבתא", אבל פתאום מתגלה שהיא דווקא נדבקה משכנתה בבית האבות, או מהמטפלת שלה, עת ישבה עם כל המשפחה בסעודת החג של ראש השנה. לכן יציבות וסדר, שכולנו כל כך רוצים להעניק לכל ילד כי בהחלט "מגיע לו", אינן בידינו.
לדעתי טעות היא לחשוב, שאנחנו יכולים להבטיח לילדינו ש"אם תשמרו לא יאונה לכם רע" או "אם תעטו מסכה לא תידבקו". במקום לשמור על יציבות של המסגרות, דבר שאינו תלוי בנו, כדאי להתרכז בנסיון לשמור על חוזק אחד היסודות של הבניין שעליו נבנה שלומו הנפשי של כל ילד: הורים שמחליטים בלי לערב את הילדים, בלי לשאול אותם, וניצבים איתנים מאחורי החלטתם. החלטות כאלה, שמחליטים בתנאים של אי-יציבות, מטבע הדברים לא תמיד אפילו בדיעבד אפשר לדעת אם היו נכונות. לדוגמה: הורים שהחליטו לא לשלוח את הילדים למסגרות החינוכיות לפני אוקטובר לא יכולים לדעת בוודאות האם ההשפעה של השהייה בבית גרועה מההשפעה של הפחד מהידבקות, אולי אפילו מהידבקות בקורונה – הם אינם יכולים לדעת אם אכן ילדם יידבק בקורונה, או אפילו אם "בטוח" שייכנס לבידוד. בוודאי לא מתי ייכנס לבידוד. על ההורים להחליט, על פי היכרותם עם הילד, ומתוך אחריות לשלומם של כל בני המשפחה, מהן התשובות לשאלות כמו "מי יישאר עם הילד בבית" או "עד כמה הילד יכעס, או דווקא יהיה מרוצה מהשהייה הנוספת בבית". כל עוד החלטתם נעשית בכובד ראש, וכל עוד הם מסבירים לילד את החלטתם, על פי גילו והבנתו, אי-היציבות ואי-הוודאות יאפשרו סדר חדש, "מיני-סדר" בתוך הכאוס, "סדר יום" לזמן שלא הולכים לבית הספר וסדר יום שרובו נקבע מראש כשההחלטה היא ל"לטובת" בית הספר.
לסיום – כמה מלים על מחוננים בהקשר זה. כל ילד זקוק לסדר, ולא משנה מה גילו המנטלי. אולם, כאשר מדובר על ילדים מחוננים, בפרט כאלה שמסוגלים ורוצים לעבוד לבד, בפרט אם אין להם לקויות והם בעלי קשב ארוך, צריך לאפשר להם להתקדם לפחות במקצוע אחד, שאותו הם אוהבים, ככל שיחפצו. ילד מחונן שקורא ללא עזרה ספרים באנגלית בגיל 9 לא "לומד" אנגלית בבית הספר, כך שאם ינצל את הזמן בבית לקריאת כל טקסט בשפה זו, כמו גם להתכתבות באנגלית עם חברים מהעולם – כמובן תחת השגחה הורית, יצא נשכר. רמת הלימודים בבית הספר לא תהיה גבוהה-דיה עבורו בשום מקרה, וכאשר מתווספת "בעיית הקורונה", והמורים נאבקים על תשומת הלב, על הכנת השיעורים, על הקשב והריכוז, ועל משמעת מינימלית בכיתה, צריך לעזור ללמוד שלכל מי שחפץ בכך.
