מי שלא זכה - היברו פבלישינג קומפני
פרופ. עמיה ליבליך | 20/1/2012 | הרשמו כמנויים
אינני ידעת אם גם קוראי הבלוג התרגשו מתחרות הסופרים על פרס ספיר השנה - אבל אני, כן. איש לא שאל לדעתי אולם היו לי שני מועמדים, הראשון הוא חגי ליניק, שאמנם זכה בפרס על סיפרו 'דרוש לחשן' שעליו כתבתי במהלך השנה כאן. מאז קראתי את הספר שוב ואף ראיתי את מחברו באחד האירועים הספרותיים, ולאט לאט גברה הערכתי אליו ואל כשרונו. אני בטוחה שיביא לנו עוד ספרים מיוחדים שכאלה בעתיד.
אבל הייתה לי עדיפות נוספת, ולא ממש יכולתי להכריע בין השניים, אילו התבקשתי לכך. הספר השני שהיה מופלא בעיני, הוא ספרו של מתן חרמוני שנקרא בשם המצחיק בעברית 'היברו פבלישינג קומפני'. ספר זה מתאר את חייו של סופר יהודי בשם מרדכי שוסטר, החי בניו יורק מראשית המאה העשרים, לאחר שהיגר כנער יתום בכוחות עצמו ממזרח אירופה. ברמה מסויימת הוא סיפור על המוביליות של המהגרים בארצות הברית של אמריקה, שרבים, כמו שוסטר, הגיעו בחוסר כל, כולל בחוסר שפה, וטיפסו מעלה מעלה בסולם הכלכלי ולעיתים אף בסולם החברתי הנלווה אליו. סיפורי המוביליות הזו של המהגר היהודי, האיטלקי או האירי כבר תוארו בספרים ובסרטי קולנוע לא מעט. גם הקשיים הגדולים - שהובילו או לא הובילו להצלחה - שחוו המהגרים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הם נושא די שחוק כבר לעניות דעתי. אולם, רוב הספרות הזו באנגלית, ולא בעברית, ומתוך הספר היפהפה הזה נושבת רוח רעננה לגמרי.
עלילת הספר מורכבת מכמה הבטים המשתלבים היטב - סיפורי הגירה, הסתגלות ועלייה בסולם החברתי, ובתוך הקשר זה סיפורים על התבגרות והמפגש בין המינים של הצעירים באותה תקופה מחד גיסא, וחיי התרבות והספרות, הסופרים והשחקנים, של עולם היידיש, שפת היהודים השלטת באותה תקופה, מאידך גיסא. העלילה המרכזית מתארת את חייו הקטנים של נער שמתחיל את דרכו כשוליית סדרים בבית דפוס המתמחה בסיפרוני רומנים קטנים ביידיש, תעסוקה מיכנית אליה הוא מגיע בעקבות דודו. לאותו דוד הקולט אותו גם בביתו, בחדר משותף עם בת הדוד הצעירה, אמירה מקצועית חוזרת "אל תראה אותנו שאנחנו ככה, מרדכי. אנחנו מין חוליה, מרדכי, חוליה שמחברת בין הסופר והדף. הסופר, הוא מכיר את העט, ואנחנו, סדרי הדפוס, אנחנו מכירים את הדף". בתוך הדואליות הזו מחליט מרדכי הנער כי בעתיד יעבור לצד השני של המתרס, לא יתמחה בעבודת הדפוס אלא יכתוב את הסיפור המודפס בעצמו. כך אמנם קורה, לאחר שהוא מעיז לכתוב את הסיפורים שבדו הוא ואהובתו הצעירה, בשעת משחק מקדים במיטת הניסויים המיניים שלהם. דרך תיאור של התגשמות חלומותיה של הנערה היהודייה אנני (היא הניה), גיבורת הרומן בהמשכים שהמציא, הופך מרדכי שוסטר (סנדלר ביידיש) לסופר מבוקש ומצליח שכל יהודי באמריקה הגדולה מכיר את שמו. בשיא הצלחתו הוא גם נישא לשחקנית יידיש גדולה ונחשקת, המביאה את בנם היחיד, המפונק, האובסי, לעולם.
אולם, התהילה של מרדכי היהודי של חרמוני איננה נמשכת לעד, ועוד בחייו הוא חווה את הירידה בסולם שבו טיפס בהצלחה יובל שנים קודם לכן. הירידה נובעת מהשינוי התרבותי העצום שחל בעולם המהגרים היהודים במהלך המאה העשרים, לאחר שקיבלו את תרבות המקום וזנחו את היידיש לטובת האנגלית האמריקאית ואורחות החיים האנגלו-סקסיים. מרדכי לא יכול היה להשתנות שוב, ונשאר כמזכרת עגומה מתקופה שנעלמה ומתרבות שנגוזה.
אולם, מה שמופלא בספר זה אינו עלילתו, אלא שפתו. אף על פי שהפתיעה אותי הבקיאות הגדולה שגילה סופר ישראלי צעיר זה בעולם שהוא לחלוטין זר ושונה מכל מה שהוא מכיר בחייו הממשיים (כך אני מנחשת), ופנייתו לאפיק שלא הלכו בו כמדומני בעברית המודרנית מאז שלום עליכם - מה שכבש אותי לחלוטין הוא יכולתו לכתוב בעברית שנקראת כאילו הייתה יידיש. (אכן כתוב על כריכת הספר כי הוא מלמד ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטת בן גוריון). בקריאת הספר, והחזרות המרובות עד אינסוף של קטעים, משפטים ומילים, מעביר חרמוני בכישרון רב את רוח השיח של שפת היידיש שכמעט נעלמה מהעולם. דרך סיפרו שמעתי מחדש את סיפורי סבתא וסבא שלי במטבח הצפוף של ביתנו, עם אימרות השפר שלהם, ועם השאלות הרטוריות והפניות החוזרות לשומע שנמצא או לא נמצא בממשות המקום. גם הקללות העסיסיות והשמות המצחיקים של הגיבורים שהמציא חרמוני משעשעים ביותר. שילוב האנגלית בתוך העברית, בכתב עברי, מעבירה היטב את התחושה של שפת המהגרים המעורבת של אותה תקופה. אגב, גם מהלך של טיפול פסיכולוגי בבנו המפונק של המהגר המצליח-לשעבר יש כאן עבורנו. קריאה שיש בה הנאה צרופה!
