מה זה לעזאזל "צמצום הפערים הרגשיים"? על תפקידי בית הספר בעת מגפה
ד"ר חנה דויד | 17/8/2021 | הרשמו כמנויים
כבר למעלה משנה אנו שומעים על "הפערים הרגשיים" בקרב ילדים: "בגלל הזומים", "בגלל שהם לא נפגשים עם החברים שלהם", ובאופן כללי – בגלל ש"קשה להם". כמובן שגם ה"פערים הלימודיים" סוף סוף "התגלו", ובהתאם – גם ה"תרופות" להם. אין אני מזלזלת חלילה בשום פער – המרכאות הן בגלל בעיה לשונית גרידא. "פער" הוא, על פי הגדרתו "הפרש גדול בין שני דברים מסוג אחד, רווח" או "חלל ריק בין שני דברים" (אבניאון, 1998). מכאן ש"פער" מצריך מייד לאחריו את השימוש במילית "בין", ואחרי "בין" חייבים לבוא לפחות שני פריטים כדי של"הפרש" או ל"חלל" תהיה משמעות. שימוש ב"פער" ללא הסבר בין מה למה, בלי ציון ה"דברים", הוא חסר משמעות כמו גם שגיאה בעברית בסיסית.
אבל אם נתייחס לגופם של שני הדברים נוכל אולי להניח, שכאשר משתמשים בביטוי "פערים רגשיים" הכוונה היא "בין המצב הרגשי שלפני הקורונה או זה שנמדד עם החזרה ללימודים לאחר כל אחד מהגלים שבגינם הופסקו הלימודים הפרונטליים במוסדות החינוך", או אולי "בין המצב הרגשי שהיה לפני הקורונה של מי שאמור היה ללמוד באחד ממוסדות החינוך במסגרת חוק חינוך חובה, דהיינו, ילדים ובני נוער גילאי 3-18 , ובין זה שנמדד בנקודת זמן מסוימת בין פברואר 2020 ליולי 2021". ואכן, לית מאן דפליג שמגפה וסגר, עם כל תוצאותיהם, פוגעים בבריאות הנפשית של הנחשפים אליהם, ולא אאריך כאן בנושא זה, שנלעס ונטחן עד בוש. בריאותם הנפשית של ילדים של ילדים נפגעה גם בשל העובדה, שבריאותם הנפשית של כל המבוגרים סביבם – בני משפחה קרובה ורחוקה, חברים ומכרים, מורים ומדריכים נפגעה, וגם בשל הריחוק החברתי שהמגפה כפתה, ועדיין כופה, על כולנו,.
אבל בין העובדות הטריביאליות הללו למסקנה הגורפת, שבית הספר ימנע יצירתם של "פערים רגשיים" או ש"תפקיד בית הספר הוא לגשר על פערים רגשיים" (לדוגמה: "המורים צריכים להמציא עצמם מחדש: להפוך למנחים, מאמנים ומנטורים", טרבלסי חדד, 2020; "התלמידים [...] ייצאו אל חופשת הקיץ בתום שנה שכללה סגרים חוזרים, למידה מרחוק, ריחוק חברתי ופערים לימודיים, חברתיים ורגשיים", טרבלסי חדד, 2021) הקשר בעייתי. "פערים רגשיים" בין תלמידים שמצבם הנפשי טוב יותר משל אחרים היו, הווים ויהיו. כדי לעזור למי שחווה קשיים רגשיים, יש צורך גם בזמנים "רגילים" באנשי מקצוע, וביתר שאת – בעת מגפה. אנשי מקצוע שיכולים להקל על מצוקתם של תלמידים, כמו על זה של אזרחים "סתם", ועל אלו של גננות, מורות ומורים, שנאלצים לתפקד בעת מגפה בכמה כובעים – ובכללם של הורים, הם ממש זן נדיר בשירות הציבורי בכלל ובגני הילדים, בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובתיכונים בפרט. הטלת מתן "מענה רגשי" על המורה, כאשר היא-בעצמה צריכה להתמודד עם קשיים רגשיים שהתגברו אצלה בשל המגפה, כאשר היא אם לילדים שצריכים להתמודד עם קשייהם-שלהם, וברבים מהמקרים גם עם בדידות וחרדה לבריאות ואף לחיים של בני משפחה מבוגרים אינה ריאלית ובעיקר – אינה הוגנת. ההנחה, שעצם השהות בבית הספר או בגן הילדים, כאשר כל ילד בר דעת מודע לסכנות האורבות גם שם, לעובדה ש"המקום הבטוח" אינו בדיוק בטוח, וחלק עצום – אם לא מרבית ילדי הגנים ובתי הספר – חוו עד כה בידוד – תורמת ל"סגירת פערים רגשיים", צריכה עיון גדול.
פוסט זה נועד רק להדגיש, עד כמה הפתרונות הפופולריים המוצעים לבעיות רגשיות של ילדים בעייתיות, והציפיות מגני הילדים מבית הספר במתן "מענה רגשי" מוגזמות. ילדים זקוקים לילדים אחרים כדי לגדול בצורה מיטבית, ובגן הילדים, כמו בבית הספר, הם אכן פוגשים ילדים אחרים. אבל מכאן ועד הציפייה, שהמורות "תגשרנה על הפערים הרגשיים שגדלו בשל הקורונה", עוד רחוקה הדרך.
הפוסט הבא יזרע מעט אור על מה שמכונה "הפערים הלימודיים" שגדלו, כמובן, בזמן המגפה, ועל הציפייה שפתיחת בתי הספר תביא להקטנתם.
מקורות
אבניאון, א. (עורך) (1998). מילון עפרי: מילון עברי-עברי מרוכז בשיטת ההווה. אור יהודה: הד ארצי ואיתיאב.
טרבלסי חדד, ת. (22.12.20). פחות שעות לימוד, יותר סיוע לתלמיד: "להמציא מחדש את מערכת החינוך".נדלה מהאתר https://www.ynet.co.il/news/article/S13WMS62D
טרבלסי חדד, ת. (30.6.21). תלמידי הגנים והיסודיים יוצאים היום לחופש, הנזקים הלימודיים והרגשיים יישארו. נדלה מהאתר https://www.ynet.co.il/news/article/BJ8Pl11Y3d
