לדרוש אלוהים | יאיר כספי
אביעד טל | 15/8/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בדומה לפסיכולוגיה המודרנית, מטרת הספר היא הדרכת הקורא בדרך להנהיר את רגשותיו, להרגיש אותם ללא פילטרים, ולבסוף, מתוך כך, להגיע לתחושת משמעות ושמחה. אלא שבניגוד להנחות היסוד של הפסיכולוגיה – אשר שמה את האדם והאושר במרכז ובמידת מה אדישה לאפשרות לדיאלוג אלוהי ואנושי[1] - כספי מציע הנחות יסוד שונות. כבר במשפט הראשון בספר מבין הקורא שיש פה ראייה שונה, מיוחדת:
"מחפשי חופש לא ימצאו חופש. מחפשי חובה אפשר שימצאו חופש. אלה היו הדברים ששמעתי את האיש אומר. ומכאן התחלתי להיות אדם אחר" (עמ' 15)
הספר הוא מסע אישי בנבכי הנפש ומסע פסיכולוגי ברחבי המקורות היהודיים. כספי, אשר עוסק במשך שנים בתחום הנקרא "פסיכולוגיה יהודית", מביא את סיפורו האישי, את חיפושו "אחרי תורה שתסביר לי את עצמי", כדבריו. במהלך חיפוש זה הוא חזר בתשובה והגיע לחיק היהדות, אשר אצלה, בניגוד למקומות בהם חיפש לפני, האדם הינו בעל תפקיד במערכת גדולה ממנו ולכן יש לו אחריות אישית, יש מקום ש"צריכים אותו שם... יש מי שמחכה לו" (20), ולכן יש לו משמעות.
אני שמעתי על הספר לפני זמן רב מחברה טובה שקראה ואמרה שהספר ממש שינה לה את החיים. ולמרות המלצה חמה זו, הספר היה נראה לי מדי ספוג בדת, אפילו חששתי שהוא על גבול המסיונריות, ולכן עלול ללקות בחוסר-יושר אינטלקטואלי. באותו זמן לא הייתי מספיק פתוח כדי לתת לו הזדמנות, העדפתי לשפוט אותו מרחוק במקום לנסות. לאחרונה הבחנתי בספר שוב על מדפיו של מורה רוחני שלי, בתקופה בה הרגשתי תקיעות עצומה וחיפשתי אחר תורה שתגאל אותי מסחרור הסתמיות והריק שהייתי בתוכו. אז החלטתי לצלול לתוכו.
הספר לא פשוט לקריאה, יש בו חלקים איטיים, חזרתיות פה ושם וחלקים בהם הוא נסחף לתיאורים מופרזים של כאב ועצב, אך בסופו של דבר הקריאה שווה את המאמץ וההשקעה. כספי עובר בשיטתיות על מושגי יסוד ביהדות ומפרש אותם על-פי שיטתו הפסיכולוגית. כך, כשהוא לוקח את הקורא יחד אתו יד ביד לאורך עשרה שערים-פרקים, הוא בונה אפשרות מרשימה למשמעות, הוא הופך את המשמעות לדבר שיכול לקרות בעולם ולא יישאר תמיד בגדר חלום. לא אוכל לעבור על כל המושגים והשערים בספר ברשימה קצרה זו, אך רציתי לשתף בתובנה בעלת-ערך למטפלים ומטופלים ובכלל לבני-אדם.
התמה הנפרשת לאורך הספר כולו היא הסטת השאלה מ'מה עושה לך טוב' לשאלה "למה נועדתי? למה אני אחראי? מה אני צריך לעשות?... בעולם שנברא בכוונה, עם תכלית ומטרה, כל מעשה שלך הוא השתתפות או השתמטות מתפקיד ייחודי שניתן לך... מה מוטל עליי לעשות? ולא מה עשו לי, מי חייב לי, מי אשם. העיסוק בחלקם של אחרים מרחיק אותי מעצמי, מתפקידי. בירור אחריותם של אחרים יהיה אפשרי רק אחרי שתתבהר אחריותי שלי. ילדות קשה, נטייה גנטית בעייתית, אפליה חברתית, כל הדברים שעשו לי הם, ראשית, הזמנה לתפקיד ייחודי, שלי. משימה המוטלת עליי, היום, בנוגע לנסיבות שלא היו תלויות בי". (45-46)
אבל – וזו השאלה היסודית – איך יודעים מה תפקידך? מהי האחריות המוטלת עליך?
כספי ממליץ לבדוק זאת ע"י מושג ה'שכר' של המצווה. את השכר הוא מפרש לא בתור גן-עדן לעתיד לבוא, לא בתור נכסים ארציים, אלא על-ידי השאלה 'מתי היית מאושר'? ולאחר שאתה מוצא מתי ואיפה היית מאושר, אתה נדרש לשאלה הבאה: 'מה עשית שהביא את האושר ההוא אליך'? ולבסוף – 'איזה רמז יש באושר ההוא בנוגע לתפקידך עכשיו'? (53)
כלומר, גם כספי מפלס דרך לעבר האושר, אך הוא מפנה את הזרקור מהתעמקות בדברים חיצוניים שהאדם פסיבי להם – כמו השאלה 'מה עושה לך טוב' או כמו הניסיון להבין מי גרם לך לרע – לעבר אקטיביות ויגיעה אישית ונפשית לכיוון האושר. כספי לא מציע רק הבנה של המשקעים הנפשיים וממה הם נגרמים אלא גם אפשרות לתיקון אותם המשקעים בכוחך שלך. בעיניי, זו תובנה נפלאה למטופלים, מכיוון שהיא עוקרת מהנפש את חוסר-האונים שבדרך-כלל אופף סיטואציות סבוכות ובעיות עמוקות. תובנה זו, ואיתה הספר כולו, מעניק תקווה שגורלנו לא נחתם עקב הבית שנולדנו אליו, בחירות שגויות שבחרנו או סיטואציות אליהם נקלענו. להיפך, המבט בספר מופנה אל העתיד ולא אל העבר. השאלה המתנוססת מעל כל הספר היא 'איך אני מתקן ומיטיב עם עצמי מכאן והלאה'? זהו מהלך משנה-תודעה לדעתי, שעשוי להפוך ייאוש לאמונה בעצמך ואמונה ביכולת לשמוח שוב.
נקודה נוספת שאני רוצה לציין לטובה בנוגע לספר היא היסודיות שלו. כספי מסביר את כל המושגים החשובים בתורת הנפש היהודית (חסד, ברכה, אמת, שקר, עונש, תפילה, תשובה, חורבן, עבודה זרה, משיח ועוד) ובסוף מפליא לעשות ומסכם רשימת שאלות אותם אדם אמור לשאול את עצמו כדי להבין אותו ואת רצונו ומשם להתחיל עבודה נפשית עם ציפיות נכונות ווודאות פנימית באשר לתפקידו ואחריותו בעולם. את סט השאלות הזה כספי מציע לשאול את עצמך לגבי כל ספק והחלטה בחיים – החל מאיזה קורס כדאי לקחת באוניברסיטה וכלה בשאלה אם להתחתן ועם מי. לשם הדוגמא, אנו מקבלים בסוף הספר הצצה לשאלות עליהן תוהה כספי בעצמו. ומה נושא השאלות שלו? כתיבת הספר הזה. רפלקציה עצמית של אדם שהחליט להוציא לאור את פרוייקט חייו. בדרך זו אנו זוכים ללמוד איך לעשות את התהליך הזה גם לבדנו, על-ידי הכלים שכספי מתקין בשביל עצמו.
הייתי נותן את הספר לכל אדם שמרגיש שהחיים שלו תקועים במקום, שאין שום זרימה בנפשו, ושהוא רוצה משהו אחר אבל אין לו מושג מה.
לדרוש אלוהים. יאיר כספי. הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, 299 עמודים.
[1] כך למשל, פרויד, בספרו "התרבות והדת" טוען שהדת היא תוצאה של פחד להתמודד מול העולם לבד ללא-הגנה, שה"רגש האוקייני" של הרליגיוזיות הוא בסך-הכל ביטוי לחוסר-הישע של האדם לאחר שהפסיק, כשהיה תינוק, לינוק מאמו. אומנם יש זרמים רבים בפסיכולוגיה וכבר ב1903 וויליאם ג'יימס התייחס בחיוב לדת בספרו "החוויה הדתית לסוגיה", אך בכל זאת זה נראה לי משפט נכון בצורה כוללנית. גם פרופ' יובל נח הררי מתייחס לשינוי בין הכנסייה לפסיכולוגיה בספרו "קיצור תולדות האנושות" וכותב שהמעבר הוא בין עולם שאלוהים במרכזו לבין עולם שהאדם במרכזו.
