בטיפול. הצילומים שנמצאים והצילומים שטרם | צביקה תורן

צביקה תורן | 17/11/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

כבר פגישה רביעית. חשוב לה לבוא. אומרת שמחכה לפגישות, שמגיעה מוקדם ומחכה בחוץ ברכב עד שתגיע השעה להכנס. תדפוק על הדלת בהתרגשות ותחכה שאפתח. מתח כזה נעים ולא נעים. כשלעצמי אני אומר שטרם הביאה לכאן נושאים מהותיים של החיים. הכל בקטנה. פרפראות מן החיים. דילמות קטנות שיודעת לפתור בעצמה. אנקדוטות מחיי המשפחה והעבודה. הצעתי שתצלם מה שתצלם וכמה שתצלם ותשלח לי שבעה צילומים. שלחה לי שנים עשר צילומים. לא ידעה על מה לוותר. כולם צבעוניים ומלאי חיים. גם הדוממים. הכל נפלא.

ליאונרד כהן: "במקום שבו יש סדק, שם נכנס האור".

יהודה עמיחי: "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב".

אני שואל אותה מה היא נמנעה לצלם, או מה היא בחרה שלא להביא, למרות שצילמה. נעלבה. אמרה שאמרתי לצלם מה שבא לה, וזה מה שעשתה. אמרתי שרק לאחר שצילמנו, רק במבט לאחור, אפשר לראות חלקים בהתנהגות שלנו שלא היינו ערים להם. למשל, מה ראתה ולא צילמה. מייקל אייגן ("קשרים חבולים", 2014) אומר שלפעמים הצילומים הנעדרים הם המשמעותיים יותר מאלה שהובאו למפגש. היא אומרת שצילמה הרבה צילומים דומים לאלה שהביאה ולא מבינה מה אני שואל. יש שיקראו לזה התנגדות. יש שיקראו לזה דפלקסיה. לעצמי אני לוחש שיש משהו חשוב מאד שטרם ננגע. היא באה בעקביות. מתרגשת לפני-, ולא התרחשה כאן עדיין יצירה משמעותית חדשה.

אני מעלה על המסך במחשב הנייד צילומים של בתים. שניים מהם שופעים צבע וצמחיה ומים, ארבעה מהם מספרים סיפור של רגשות לא נעימים. ריק, או עזובה, או נטישה, או שממון, או כמעט, או...

אני שואל אותה אם משהו מהצילומים האלה מעניין אותה. היא אומרת שיש שני צילומים שמעניין אותה איפה הם צולמו, ושלושה צילומים שמעניין אותה אם אני צילמתי. השניים כלולים בתוך השלושה. השלושה כולם יכולים לעורר רגשות של דכדוך, או עגמומיות, מלנכוליות, בהלה, או...לא עניתי לשאלותיה. ישבנו בשקט. היא דפדפה במחשב בין צילומי הבתים. השקט נשמר.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

לאחר איזה זמן אמרה: אני יודעת למה הבאת את הצילומים האלה. אתה כבר הרגשת. נכון, אני מאד עצובה. אף אחד לא יודע את זה. כולם חושבים שאני שמחה ומאושרת ואין לי בעיות בכלל. עכשו אני מרגישה קצת טפשה. אני כבר רוצה לקחת את המצלמה ולצלם מה שאני באמת רוצה לצלם. אני לא רוצה לדבר על זה בינתיים. אני אלך עכשו וניפגש בשבוע הבא, אם זה בסדר לך.

והלכה.