וְנָנִיחַ שֶׁהָיְתָה הֲפוּגָה. וּמָה אָז?
עלון פסיכולוגיה עברית | 16/5/2021 | הרשמו כמנויים
לפני שבוע, עוד קיווינו להנמכת הלהבות, לעצירת הסחרור, אלא שמאז נשאבנו עמוק עמוק אל תוך מצב מלחמה. החזיתות רבות, וכל אחת מהן שוברת לב והופכת קרביים בדרכה. החרדה היא מצב צבירה נפשי נגיש במיוחד בימים אלה, וקשה לנשום עמוק, כי האוויר סמיך, רעיל כמעט. רסיסים של ייאוש פוצעים בנו מדי יום, הופכים את התקווה לעניין חמקמק יותר מתמיד. ובתוך כך, אנחנו מייחלים להפוגה. עוד לא תקווה, אלא הפוגה – עצירה של הסכנה המשתקת, הפסקה של השנאה המאכלת, הפוגה שמפוגגת את הפחד. (ומיד המועקה מחלחלת - נניח שהיתה הפוגה. ומה אז?)
באתרנו השבוע חומרים חדשים, שאפשר לקרוא גם באזורים מוגנים:
ילדים ומבוגרים בעלי רגישות יתר נוטים להגיב בצורה עוצמתית לגירויים שאותם רוב האנשים חווים כניטרליים. נטייה כזאת נקשרת לקשיי ויסות, ולרוב נחווית על ידי האדם ועל ידי סביבתו כבעיה. במאמרה המעניין ד"ר עדי מאנע בודקת האם אפשר להפוך את הקללה לברכה?
בקרבנו חיים לא מעט מבוגרים שהם אוטיסטים בתפקוד גבוה אשר לא אובחנו מעולם ככאלה – מכיוון שקטגוריה אבחנתית זו כלל לא הייתה קיימת עד לשלהי המאה ה-20, תוארה בעיקר ביחס לילדים, וכמעט אינה נלמדת בתוכניות ההכשרה בתחום – כך שאפילו בפנותם לאנשי מקצוע הם מקבלים לרוב אבחנות שגויות או חלקיות. ספרה של שגית בלומרוזן-סלע, 'הדור האבוד של האספרגר', דן בהיבטים שונים של בעיית תת-האבחון: האופי החמקמק של האבחנה (בעיקר אצל נשים); כיצד ניתן לזהות מטופלים כאלה בקליניקה; אבחנות מבדלות שונות; היתרונות בקבלת האבחנה המתאימה, ועוד. פרק מהספר זמין לקריאתכם.
לפני כחודש הרצה הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ההודי־מוסלמי סלמאן אח'טאר לראשונה בישראל בכנס שיוחד למשנתו. בשיחת זום שקיים הפסיכולוג גדעון לב איתו, הוא הציע סיבה מפתיעה לקושי של התרבות ההודית לקבל את הפסיכואנליזה, דיבר על נדיבות ועל שנאה, וגם על הקשר המפתיע שהוא מוצא בין פסיכואנליזה ודת.
ובפסיכובלוגיה:
גבי פרץ, הפסיכולוג הארצי, מזמין אתכם להשתלמות - הפסיכולוגיה של הפוסט-קורונה. לאור חשיבות הנושא והרלוונטיות שלו גם בימים אלו, הוחלט לאפשר הרשמה בחינם לכל מי שמעוניין ללמוד את התכנים המוצעים בהשתלמות. ההשתתפות בהשתלמות ללא תשלום ובמימון מלא של משרד הבריאות.
מ"חשיבה בשחור לבן" ל"חשיבה באפור": ד"ר חנה דויד על מטרה חשובה אך לפרקים נשכחת בטיפול במחוננים.
במדור הרצאה בנעלי בית - ערב עיון: בין אימה וייאוש לתקווה וסיכוי שותפים למסע הטיפולי המטלטל של נפגעות ונפגעי טראומה מינית. מטעם התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה פסיכודינמית לטיפול בטראומה מינית של היחידה ללימודי המשך של בית הספר לעו"ס באוניברסיטת בר-אילן ומרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב.
נבקש לחתום במסר של תקווה לחיים של שלום. מוזמנים להצטרף ולהביע תמיכה בכל צורה: במילה, בתפילה, בשיתוף, בשיר, או בהתנדבות במתן עזרה ראשונה נפשית.
ומה אז? / רון דהן
וְנָנִיחַ שֶׁהָיְתָה הֲפוּגָה.
וּמָה אָז?
הָיִינוּ צוֹפִים בַּתּוֹלַעַת מְכַרְסֶמֶת אֶת הָעֵץ.
הָיִינוּ מַשְׁעִינִים אֶת הַנֶּפֶשׁ כְּנֶגֶד הַקִּיר.
אֲבָל הַקִּיר הוּא זְמַן שֶׁשּׁוֹאֵף אֶל הַחִדָּלוֹן
וְהַנֶּפֶשׁ הִיא דְּרָקוֹן פָּצוּעַ
וְהַיָּדַיִם הֵן דְּיוֹ שָׁפוּךְ כְּמוֹ זֶרַע לַשָּׁוְא.
וְאֵין כְּלָל הֲפוּגָה אֲהוּבָה.
הַבִּיטִי. אֵין כְּלָל הֲפוּגָה.
מתוך "מות הציפור" בהוצאת אינדיבוק, 2018.
Photo by Elia Pellegrini on Unsplash