על מה שמולד ועל מה שנלמד באוניברסיטה.

שפיות זמנית | 27/12/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מחלוקת ארוכת ימים חוזרת לשולחן הדיונים המקצועי בעקבות סערה שהתעוררה בתקשורת בימים האחרונים. בכתבה שהתפרסה בעיתון הארץ, מובעת מחאתם של מומחים באבחון וטיפול בבריאות הנפש, אנשי חינוך וחברה, וכן חברים בקהילה הגאה. שמוחים על ההתייחסות התיאורטית והאטיולוגית כלפי הומוסקסואליות בספר הלימוד "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן). הספר נפוץ במוסדות הלימוד למקצועות בריאות הנפש, ונכתב על ידי ארבעה מומחים מוערכים בקהילה המקצועית בארץ, יצא בגרסתו האחרונה ב 2010.
בפרק העוסק ב"בעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות המשולבות בהתפתחות המינית והכיווניות המינית", מצוין שהומוסקסואליות איננה עוד חלק מפתולוגיה, ונתפסת כאחת מהאפשרויות הכיווניות שהפרט בוחר. בהמשך הפרק (שהוא למעשה תת פרק קצרצר של הפרק הדן ב'הפרעות מיניות') מובאות בקיצור תמציתי תיאוריות מרכזיות; ביולוגית, התפתחותית/אנליטית ותיאוריה אינטגרטיבית. מקריאה בפרק, וקריאת הכתבה, והשוואת העמדות המובאות מצד פרופ' שמואל טיאנו, ומצד המתנגדים לאטיולוגיה המיושנת והחלקית למדי המובאת בפרק ניכר כי המחלוקת ארוכת הימים באשר לאבחנה של הומוסקסואליות "כהפרעה", ההתייחסות המחקרית, האבחונית והטיפולית באשר להעדפה מינית עודנה טעונה דיון ובדיקה מעמיקה.
שאלות רבות נובעות מנושא חשוב זה, ומהפער בין הכתוב באחד מספרי הלימוד הנפוצים ביותר, ובין הידע המעשי והיחס המשתנה והמתפתח מזה שנים בשדה הקליני והחברתי כלפי הומוסקסואליות. אתם מוזמנים לשתף בעמדתם ובהבנתכם כאן למטה, ממש פה מתחת, במקום הפנוי לתגובתכם.

כתבה: רננה פרייברג