כבד על עפעפינו העולם
עלון פסיכולוגיה עברית | 6/12/2020 | הרשמו כמנויים
כשהגשם יורד מתחשק לפעמים לעצור את הכל, לרדת מרכבת החדשות והעדכונים, מקרון האקטואליה, מפסי השגרה הבלתי שגרתית, ופשוט לנוח. כבד על עפעפינו העולם, ואחת לכמה זמן, עולה דחף לעצום את העיניים, לא להחזיק את כל קווי העלילה, האישית, המקצועית, הפוליטית, הקורונית.
באתרנו השבוע טקסטים נהדרים לרגעים עייפים ונמרצים גם יחד:
הגיבור במחצית השנייה של החיים: מאמרה של רות נצר עוסק בתהליכי האינדיבידואציה שכל אדם, כגיבור של חייו, אמור לעבור בחצי השני של החיים, שכולל את הגיל השני ואת המשכו, הגיל השלישי, שהוא גיל הזיקנה. בתקופה זו, מה שבני הנעורים מצאו בחוץ, על האדם למצוא בפנים.
במדור סקירת המאמרים - טיפול מבוסס מנטליזציה להפרעת אישיות גבולית: סקירת מאמרם של אנתוני בייטמן ופיטר פונאגי. במאמר זה הם מסבירים את התיאוריה, המבנה והעקרונות של טיפול מבוסס מנטליזציה לטיפול בהפרעה זו. הסקירה נגישה לסטודנטים ובעלי הרשאה מקצועית רשומים.
במדור הספרים –"שתי וערב: פסיכואנליזה, אמנות ותרבות, בעריכתה של הילית אראל-ברודסקי. האם המוזה היא זו שמאפשרת לנו לחשוב אנליטית? ליצור? או שמא זו המשמעת הכמעט דתית שבה אנו מגיעים מידי יום לחדר הטיפול ושבים ומקשיבים בכל פעם מחדש למטופל המגיע אלינו? אסופת מאמרים זו נעה בין נקודות הממשק והשונוּת שבין הפסיכואנליזה לבין תחומי אמנות מגוונים כגון מוזיקה, אמנות פלסטית, ספרות, צילום, קולנוע, ארכיטקטורה, מחול, תורת הסוד ובודהיזם. פרק מעניין מן הספר זמין לקריאתכם - האם הפסיכואנליזה תשנה את פניה בעולם הסייבר? מאת רינה דודאי.
ונחי אלון סוקר את ספרה של ד"ר עמלה עינת: "העץ והתפוח: ליקויי למידה במראה בין-דורית", העוסק במשפחות בהן ילדים לקויי למידה הם בנים להורים שסובלים גם הם מלקויי למידה.
בבלוג של יו"ריית חטיבת הפסיכולוגים במח"ר עדכונים חמים על שינוי שיטת התקצוב של מלגות ההתמחות בפסיכולוגיה והמשמעויות הבעייתיות של שינוי זה. ועוד - עדכונים חדשים משולחן "הרפורמה בחינוך המיוחד".
וד"ר מרים אבנרי כהן בעוד מדרש חסידי-פסיכולוגי, והפעם על פרשת "וישלח" מציגה את מפגש הפיוס בין יעקב לעשו. מדובר במפגש דרמטי, מותח וטעון, שבו האחים מתחבקים ובוכים.
•
כבד על עפעפינו העולם.
ראשינו שח. בכינו נאלם.
נחתם האור בפאתי הים.
הזמר תם.
הולכים עבים. צועדת השירת
בדומיה זורחת ומקומרת.
נהיה שלוים. נהיה שלוים מאד.
היום פנה. עינינו עצומות.
(לאה גולדברג)