ארור העור הזה, דבר אינו משאיר סימנים
עלון פסיכולוגיה עברית | 29/11/2020 | הרשמו כמנויים
השבוע צוין היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. בקלות ובכאב, אפשר להזכר בפנים ושמות של נשים שנרצחו השנה על ידי בני זוגן, במקרים שעלו לכותרות וזעזעו את כולנו. על פי הערכות, בישראל כמאתיים אלף נשים המצויות תחת אלימות כזו או אחרת במרחב הביתי, כשבשנה הלא רגילה הזו נרשמה עליה של 20% במקרי האלימות. מבהיל לחשוב על נשים רבות כל כך, שקולן לא נשמע, על מקרי האלימות האילמים, שכמו חתומים על עור שלא נותרים בו סימנים. נדרשת מאיתנו ערנות גבוהה, אבל גם הזמנה כנה ופתוחה שלנו כאנשי מקצוע להאזין, להיות עם, ללוות בכאב. סימון ברור שאנחנו רוצות להקשיב, לסייע. מי יודעת, אולי מישהי ששתקה תבחר להענות להזמנה.
השבוע באתרנו מאמרים וטורים חדשים ומעשירים, ובהמשך גם אסופה קצרה של מאמרים שעלו באתר לאורך השנים ועוסקים מזוויות שונות בנושא האלימות נגד נשים:
סיפור קפוא - על הזדהות במפגש הטיפולי: במאמרה המרתק מציעה הדס אורינגר כי תפקידנו העיקרי כעדים לסיפור המטופל היא לאפשר זרימת אוויר חדשה, תנועה והטלת ספק, על מנת לתת למטופל לבצע הכרעות חדשות הקשורות בסיפור שכונן ובתנועה האפשרית בתוכו ומחוצה לו.
בסיטואציה האינטימית עשוי להתעורר קושי במעבר ממגע שהוא נעים למגע המעורר תחושות ארוטיות. נושא זה כמעט שלא נחקר בצורה ישירה וממוקדת בספרות, אבל ניתן להשתמש ברעיונות שונים המופיעים בספרות כרלוונטיים להבנת שלב זה. מאמרו של יעקב אנגר חוקר את הקשיים המלווים במעבר ממגע לאירוטיקה. הוא ערוך בצורה אסוציאטיבית סביב עבודותיהם של תאורטיקנים שונים, ומנסה בסופו לגבש דרכי פעולה עבור הנמצאים בקצה הפרימיטיבי של חוויה זו.
כאשר המסגרת לא מתאימה לתמונה: סקירת מאמרו של אנתוני באס, שעוסק בהשפעתה של המסגרת הטיפולית על התהליך הטיפולי ולהפך - בהשפעה של התהליך הטיפולי על המסגרת. הקריאה במאמר פתוחה לסטודנטים ולעוסקים במקצועות בריאות הנפש.
במדור הספרים – ספרה של עמלה עינת – 'העץ והתפוח - ליקויי למידה במראה בין-דורית' - המרכיב הגנטי אכן דומיננטי בתסמונות השונות של ליקויי למידה והפרעות קשב. האם יש בעובדה זו כדי לעזור לילד שירש אותן מהוריו? האם ניסיונו והבנתו של ההורה הלקוי מקלה עליו ועל ילדו את ההתמודדות עם הקשיים?
וגם ספרו של אודי בונשטיין המשלב תחומי מחקר שונים ומציג גישה חדשה ומקורית להבנה לעומקה את חוויית החלימה הפרטית, ולהיעזר בה לצורך התפתחות אישית והכירות עם חלקים פחות נגישים בנפשנו.
ולציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, אספנו עבורכם כמה מאמרים מעניינים בנושא שהתפרסמו באתרנו לאורך השנים:
- גברים המשתמשים באלימות כנגד בנות זוגם: תיאוריות, סיווג וטיפול
- דיאלוג עם הגוף – רגעים של חסד במקלט לנשים נפגעות אלימות
- מציאות ותעתוע ביחסי העברה והעברה נגדית בטיפול בניצולי טראומה מינית
- גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה והפרעה פוסט-טראומתית
- איפה הגברים כולם? מודל להסבר המחסומים בפנייה של גברים לעזרה נפשית מקצועית
בפסיכובלוגיה -
נראה כי מגפת הקורונה, מעבר להיותה תופעה בריאותית, טורפת את הקלפים גם בכל תחום אחר. תמר מחלב מבקשת לדון בסדר העדיפויות הסמוי העומד בבסיס החלטות חברתיות שנעשות בתקופת הקורונה וחושפת כיצד אנו מעדיפים, באופן כמעט טבעי, לשלם מחיר פוטנציאלי כבד מאוד ולו רק על מנת להמנע מלשלם מחיר חברתי. בטור מוצג מודל הטיות חשיבה אשר עשוי להסביר את הדיסוננס בין לקיחת סיכונים לתחושה רגועה.
ד"ר חנה דויד כותבת על הסכנה שבניכוס הפוליטי של ערך השכול, בעקבות ההפגנה מול בית משפחת פרקש בקיסריה, ובבלוג שלה מספרת על הקונגרס הבינלאומי הראשון לחינוך של מדענים צעירים מחוננים באיסטנבול.
ד"ר מרים אבנרי כהן דורשת מזווית פסיכולוגית בסולמו של יעקב שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
ובמדור "הרצאה בנעלי בית" - הסיפור שלך חשוב: על שימוש בקול של נפגעי/ות תקיפה מינית בתקופת הילדות בתהליכי שינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - שיח בין יעל שרר ופרופ' כרמית כץ.
ת'שמעו בדיחה: יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר שאמור לפעול לתנאי העסקתן ושכרן של פסיכולוגיות.ים בשירות הציבורי נדרש לעבוד בהתנדבות. אז זו לא בדיחה - יו"ר הסתדרות המח"ר, אלכסנדרה ציבולבסקי, החליטה שתקן יו"ר חטיבת הפסיכולוגים ילקח והיו"ר החדש יצטרך למלא את תפקידו בהתנדבות. עדכון מלא ניתן לקרוא בפוסט של יו"ר חטיבת הפסיכולוגים היוצאת, ירדן מנדלסון.
אפשר לבקר בקליניקה שלך? בשנה האחרונה התאפשרה לנו הזדמנות נדירה להתבונן באחד המקומות האינטימיים ומשמעותיים שישנם - חדר הטיפולים. בבלוג "חדר משלך: תמונות מחיי קליניקה" ביקשנו לקבל הצצה לתוך קליניקות של מטפלים בארץ, כדי להציג מרחבי טיפול שונים. רוצה להשתתף ולהציג את הקליניקה שלך? פנו אלינו.
•
ארור העור הזה
דבר אינו משאיר סימנים
מי יראה אותי ירח שהשחיר
שקרה לי משהו
שקולי נדם
אל תראוני שאני שחורה
שיבש בי הדם.
(הילה להב מתוך 'עד הבוקר')