לקראת יום הכיפורים: הגבלות הקורונה בראי המצוות
ד"ר חנה דויד | 25/9/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
לקראת יום הכיפורים רבו המחלוקות, השנאות והמריבות סביב גדרי הקורונה. ויכוחים על "מה כן צריך" ו"מה אפשר בלי". מה "הכרחי" ומה "פחות חשוב". העדפותי שלי בראש וזלזול באלו של האחר נעשו נחלת הכל. כאילו היכולת לראות את הזולת, בוודאי לחשוב עליו, על העדפותיו, על רצונותיו – על הדברים החשובים לו – נעלמה. כאילו הכל הפכו לחסרי אמפתיה לחלוטין. הנגע פשה בכל שכבות החברה ולא פסח על אף אחד: דתיים מול חילוניים, ערבים מול יהודים, ימניים מול שמאלניים, והמצדדים בכל מפלגה, מהמסעדן ועד לחבר הכנסת והשר, מול המתנגדים לכל מה שמציעים יריביהם הפוליטיים. התוצאה, עד כה, היתה חורבן.
יום הכיפורים הוא יום מיוחד לכולם – זה היום בו רבים המאמינים שנחרץ גורלם לשנה הבאה, אבל זה גם יום השבר הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, יום הזיכרון האולטימטיבי, יום החורבן. כדי שיום זה יציין השנה את תחילתו של עידן חדש אולי כדאי שנאמץ עשר מצוות, כולן מתוך המאגר הקיים של התורה, המשנה, התלמוד והמדרשים, וכולן יכולות להיות מקובלות כלשונן גם על יהודים שאינם רואים עצמם כדתיים, שאפילו מגדירים עצמם כאנטי-דתיים. המצוות הללו – כדאי שכל אדם – יהודי ושאינו יהודי – ינהג לפיהן; כולן מקובלות גם על כללי המוסר האנושי שנחשב בסיסי.
1. וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת (אבות א, ו)
הסירוב לריחוק, לקבלת עול ההסתגרות, לקבלת משמעת עצמית באופן כללי וגם לקבלת חוקים ותקנות "מלמעלה", או לחילופין – הפרת התקנות והחוקים, שאופייניים כל כך לגל זה של הקורונה, מיתרצים כמעט תמיד במשפטים מהסוג: "אם – אז". "אם בשוק X יש דוכנים פתוחים – למה לא גם אצלנו, בשוק "Y. "אם במקום מסוים מתקהלים – מדוע שלא נתקהל גם אנחנו?" או "אם האישיות הציבורית A הפרה את הבידוד – למה שגם אנחנו לא נעשה זאת?"
ובכן – על פי פירוש הרמב"ם:
כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב ואם תפרשהו על דרך אחרת יהיה רע קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע.
דהיינו, אם שמענו על מקום מסוים שנפתח בעוד שמאתנו נמנע מלפתוח מקום דומה, או אם ביישוב מסוים חגגו "ברוב עם" ואנחנו חושבים "אז למה שגם אנחנו לא נחגוג" – אומר לנו הרמב"ם שעלינו לחשוב "מחשבות טובות", דהיינו – לדון את מי ששמענו שעשה מעשה מסוים לכף זכות. נכון זה קשה. לפעמים ההרגשה שזה בלתי אפשרי, אבל זה יהודי. "לא להיות פראייר" נשמע מאוד ישראלי, אבל זה לא יהודי. "לתת את הלחי השניה" זה נוצרי – לא בהכרח רע, אבל לא לזה הכוונה. נוכל למשל לחשוב: "אולי האדם שפתח את החנות הגיע לפת לחם, אולי אשתו מאוד חולה והוא חייב לרכוש עבורה תרופות יקרות" – וזה יהודי. "לחשוב רע", לדברי הרמב"ם גורם לכך ש"יהיה רע". זו אינה דרך יהודית.
2. "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה" (ויקרא י"ט, ט"ז)
מצווה זו היא אחת מתרי"ג מצוות – והיא נוהגת גם על פי חוקי המדינה:
על פי המכלול (2020): "עיקרה עזרה לזולת, בעיקר כאשר הוא נתון בסכנת חיים".
על כך פירש רש"י:
"אני ה' נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע כלומר: אני ה' נאמן לשלם שכר למי שיקיים אזהרה זו (והקודמות לה), ונאמן להיפרע ולהעניש את מי שיעבור עליהן.
התלמוד מפרט מצבים שונים שבהם יש לפעול לפי כלל זה:
מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר - לא תעמוד על דם רעך )סנהדרין, עג, ע"א).
הזולת הנתון לסכנת חיים הוא השכן שלי, המורה שלי, קרוב המשפחה המבוגר, או ילד שמערכת החיסון שלו שברירית. העזרה שאני יכול להעניק לו היא לא לחלות בעצמי – ולפיכך עלי לעשות הכל – גם אם זה קשה ולא נוח – כדי לא להיות חולה בעצמי.
החל משנת 1988 הפך חוק-התורה הזה גם לחוק המדינה. חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח–1998, נכנס לתוקף ב-28 בספטמבר .1998 עיקר החוק הוא סעיף 1 בו, הקובע:
(א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעניין חוק זה; בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.
חוק זה הופך את החובה המוסרית של עזרה לזולת לחובה הנובעת מחוק. העובר על הוראת החוק עונשו קנס.
דוגמה לקיום החוק:
"ביום הכיפורים הזה לא אלך לבית הכנסת" אומרת לנו נורית דאבוש (23.9.2020). "גם אם אנחנו לא שלמים עם הכל, וגם אם יש חובה לתקן את המנהיגות, ביום הכיפורים הזה אני אשמש דוגמה להנהגה ואקבל את האחריות על חיי.
3. לא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ
4. הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא י"ט, י"ז)
צמד מצוות אלו, המורכב ממצוות "לא תעשה" ("לא תשנא") וממצוות עשה (הוכח תוכיח"), שתיהן מדאורייתא – מאותו פסוק, נראה לכאורה קל למדי לקיים. אבל בימי קורונה אלו, כפי אנו רואים, במצוות "לא תעשה" זו נכשלו – ונכשלים – רבים מאתנו. מי שאמורים להיות מנהיגינו תורמים, אל נכון, לכך, אבל האחריות לשנאה היא גם שלנו. אין אנו יכולים לתלות את הקולר רק באחרים.
הכתוב מצווה אותנו "לא לשנוא בלב", דהיינו, להסיר שנאה מלבנו. אנחנו נכשלים בהבעת שנאה גם בגלוי, בדיבור, בצעקה, בטוקבק, בשיימינג; באי-יכולת לנצור את הרגשות השליליים כלפי הזולת. זו דרגה נמוכה מזו הנדרשת בפסוק.
דווקא ממי שאינו שונא את הזולת ניתן היה לצפות שהוא יוכיח אותו – אבל הדבר הפוך אצלנו. "הוכח תוכיח" זו מצוות עשה מן התורה – ותמיד קשה לקיים אותה. לא נעים להוכיח, לא נעים להעיר. בפרט לא בתרבות הישראלית של "יהיה בסדר" ו"בערך זה מספיק טוב". אבל אם רואים מישהו שלא עוטה מסכה, או אם השכן שלי עורך מסיבה – חטאו הוא חטאך. השתיקה היא חטא. חטא השתיקה בהקשר לקורונה הוא מתמשך, וגורם למחלה שעלולה להיות קשה ואף למוות. לכן חובת ההוכחה כאן אינה משום איסור דאורייתא "גרידא", שאינו אומר דבר לאנשים רבים, אלא נכלל, כמו שתי הדיברות בסעיפים הבאים, בגדר מצוות שאדם מוסרי יקיים גם ללא קשר לדת או לאמונה באל.
שתי המצוות הבאות הן מתוך עשרת הדיברות:
5. כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ" (שמות, כ, יא; דברים, ה, טז)
6. "לא תרצח" (שמות, כ, יב; דברים, ה, יז)
שתי הדיברות הללו צמודות זו לזו – אחת מהן היא מצוות עשה והשניה – לא תעשה. שתיהן מצוות שנוטים לחשוב ש"הכל נוטים לקיים", כולל גם אנשים שאינם מאמינים בשכר ועונש או בבורא עולם היות שהן כלולות בהגדרה של "מוסר אנושי בסיסי". הרב סתיו, ראש ארגון רבני צהר ורב היישוב שוהם, שואל: "האם אנחנו רוצים להתייחס אל ההורים שלנו במסגרת של "מצווה דתית", או במסגרת של "מוסר טבעי"? (סתיו, 2020). אבל, כפי שמתברר, יש סיבה לכך שהמצווה היא לכבד את ההורים ולא לאהוב אותם: לא תמיד אוהבים, ואי-אפשר לאהוב על פי ציווי, אבל אפשר גם אפשר לכבד.
הדיבר הבא, "לא תרצח" – צמוד ל"כבד את אביך ואת אמך" – והפירוש שלי לימי הקורונה הללו הוא, שאם אני צריכה לבחור כיצד לכבד את הורי – עלי קודם כל לדאוג לכך שמעשי לא יגרמו למותם-שלהם. דהיינו, אם במסגרת ה"כיבוד" הרגיל עלי לבקר את הורי – ייתכן שעכשיו, כדי לא להיות זו שהדביקה אותם בוירוס שעלול להיות קטלני עבורם, עלי להימנע מכך. וגם אם פגישה פנים-אל-פנים, ללא חציצה, עלולה לסכן מישהו אחר ולגרום למותו – עלי הפחית מכבודם של הורי, לבקרם – אם זה בהתאם לחוק – ממרחק בטוח, ועם כיסוי. כל זאת כדי שלא לגרום למותו של אדם אחר – אולי של בן זוגי, אולי של בן משפחה אחר – ואולי של בן אדם אקראי שייתכן שאדביק אותו בוירוס שעבורו יהיה קטלני.
7. [...] וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל יט)
לגבי "ובחרת בחיים" ישנה פלוגתא: האם זו מצווה, ציווי, או שזו המלצה בלבד.
פעמים רבות אנו נוטים לראות בחופש הבחירה את הזכות הגדולה שבו, מותר האדם מן הבהמה, ובעיקר עדות לתפיסה אנושית וחברתית מתקדמת המעמידה את רווחתו וזכויותיו של הפרט בסדר עדיפויות גבוה. ניסוחיה של התורה בפרשת ראה ובפרשת ניצבים מציירים את הבחירה כציווי לא פחות מאשר כזכות. אין לאדם אפשרות להימנע מבחירה. האפשרות שלא לבחור אינה אופציה - "ובחרת בחיים" (עסיס, 2016).
נקיטת עמדה ברורה, של בחירה בחיים", אינה, לדבון הלב חזון נפרץ במקומותינו. דוגמה אישית של בחירה בחיים, של אדם חובש כיפה, שווה יותר מהטפות, צווים ואולי אפילו חוקים. על כך ראוי לשבח ראש המל"ל. ראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, הציע כבר אתמול בישיבת הקבינט לנקוט צעדים מיידים ולא לחכות עם ההחלטות. בן שבת אף הביע את תמיכתו בסגירת בתי הכנסת ביום כיפור, ואמר שהוא תומך בכך כאדם דתי, והציע לערוך את התפילות בכיפור ובסוכות בשטחים פתוחים בלבד (אייכנר, טרבלסי ונחשוני, 2020).
8. [...] שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". (סנהדרין, ד, ה)
במשנה הזאת מקופלים הן ה"עשה" – קיום הנפש, דהיינו – תרומה לשם קיומו של אדם מישראל, והן ה"לא תעשה" – מה אין לעשות למימוש האפשרות של איבוד הנפש. בשלב זה של המלחמה בנגיף הקורונה אנחנו כבר יודעים מה עלינו לעשות וממה להימנע. אם ב"גל הראשון" עוד שמרנו על כללים שהיום נראים מופרכים, כמו חיטוי המוני של גינות ציבוריות או לבישת כפפות ניילון באופן קבוע, הרי עתה הצטמצמו דרישות ה"עשה" – מסכה, מרחק ונקיון, ועוד יותר ה"לא תעשה" – "לא תתקהל" ו"לא תיגע". אבל מתברר שגם את השתיים האלה לא ניתן לכפות, אף לא להגיע לקיומן בדרך של הסברה. המעט שנותר לנו לעשות הוא להשתדל לא להדביק אנשים אחרים, בפרט לא כאלה שבקבוצת סיכון, וגם לקיים את נפש זולתנו – על ידי נתינה. זו יכולה להיות התנדבות בארגון כלשהו, אבל גם הספקת מצרכים חיוניים למשפחה של שכנים השוהה בבידוד (ולמי אין עתה כאלה?). אפשר לשוחח בטלפון עם קרובי משפחה או מכרים עריריים, מבוגרים ו/או חולים. כל זה פועל מען קיום נפשותיהם, ובכך לקיומו של עולם. כפשוטו. כי "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א, ב). תמיכה בקיומה של נפש הזולת היא גמילות חסד שעליה מושתת העולם.
9. "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם [...]" (דברים ד, טו)
ציווי זה, שמן התורה, הוא המקור ל"פיקוח נפש דוחה שבת" (שבת, קנא, ע"א):
רבן שמעון בן גמליאל אומר: תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת. אמרה תורה – חלל עליו שבת אחד, כדי שישמור שבתות הרבה.
טעם נוסף הוא מהפסוק "וחי בהם", ודרשו: ולא שימות בהם; משם למדו שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה (למעט חריגים שחילול שבת אינו כלול בהם).
דוגמה לרב שמקיים מצווה זו: הרב הראשי לישראל, דוד לאו, הביע לראשונה הסכמה עקרונית לסגירת בתי הכנסת ביום כיפור בכפוף לדעתם של גורמי המקצוע. יממה לאחר שהעריך באוזני ראש הממשלה וראש המל"ל כי ציבור המתפללים לא יישמעו להנחיות כל עוד לא מוטלות הגבלות דומות על משתתפי ההפגנות בבלפור, הבהיר הרב לאו שיתמוך בהחלטה לאסור קיום מנייני תפילה בחללים סגורים גם אם מחאות מתנגדי הממשלה יימשכו כרגיל, כל עוד גורמי הרפואה יחליטו שזה הדבר הנכון לעשות, ולא די במתווה המקטין מאד את הסיכון כדי להימנע מפיקוח נפש (הרב הראשי לאו, 23.9.2020).
הרב הראשי לאו: "ברגע שתהיה החלטת ממשלה - אתמוך בסגירת בתי כנסת ביום כיפור"
10. "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה" (ספרא, בחוקתי, פרק ז, ה)
ערבות הדדית היא מסימני ההיכר של העם היהודי מזה דורות רבים. ערבות זו אינה מתבטאת רק בקבלת אחריות ואף בהשתתפות בענישה על אי קיום מצוות, אלא גם, ובעיקר, בחיי קהילות ישראל. במשך דורות רבים בכל הגלויות שרדו יהודים בעיקר בשל הערבות ההדדית בכל הקשור לאספקטים החיוניים של החיים: חינוך, פרנסה, פתרון בעיות עם השלטונות, מאבק באנטישמיות – במופעיה ובתוצאותיה, ועוד.
שלשום (25.9.20) החלו סוף סוף מספר אנשים בעלי השפעה מהמגזר הדתי והחילוני כאחד להביע את דעתם בעניין הקשר שבין הערבות ההדדית והקורונה. הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת מעלה גלבוע ורב הקיבוץ הדתי לביא, בתכנית "סדר יום" עם קרן נויבך אמר, שבלי כל קשר להחלטה בדבר ההפגנות – הוא מתנגד לתפילות במקומות סגורים. לדבריו איגוד רבני צהר יקיים תפילות אך ורק בחללים פתוחים. יתירה מזו: אנשים שהם בסיכון – עליהם להישאר בבית ולהתפלל תפילת יחיד. ראש עיריית שוהם היה כמדומני הראשון שהכריז על סגירת כל בתי הכנסת ביום הכיפורים וקיום תפילות בחוץ בלבד.
על פי התלמוד:
הדעה המקובלת היא שהערבות חלה רק על החטאים הגלויים, וגם עליהם אין עונש לזולת אלא אם כן היה בידו למחות, וייתכן שאילו היה מוחה – היו שומעים בקולו, והוא התרשל בחובתו ולא מחה (בבלי, שבת, נ"ד, ע"ב; סנהדרין, כ"ז, ע"ב).
התפקיד של כולנו, הוא אם כן, למחות, אישה ואיש – כל אחד במה שיש בידו. בכתיבה, בדיבור, בזעקה, בהסברה. כי לכל אחד ניתנת זכות המחאה וכל אחד יכול למצוא במה – כזו שלא תסכן את הזולת.
לסיכום: "עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (יומא, ח, ט)
אי-ציות לכללי הגבלות הקורונה וסירוב של פוליטיקאים דתיים להגבלות נוספות הן עברות שבין אדם לרעהו, שעליהן יום הכיפורים לא מכפר ולא משנה באילו קפסולות יתפלל המתפלל, כמה יענה נפשו וכמה יזעק לאלוהים. גם אם ירצה החוטא לרצות את חברו – לדאבון הלב, אין כל אפשרות לרצות אדם שאביו נפטר כי נדבק מאדם שחלה בקורונה כששהה ליד חולה מאומת שיצא מהסגר לעריכת קניות, או מי שאיבד את אחותו שנדבקה בנגיף מאחד הילדים בגן בו עבדה כסייעת, משום שהורי הילד שלחו אותו בבוקר לגן לאחר שנתנו לו אקמול להורדת החום במקום להשאירו בבית ולברר אם חלה בקורונה.
רבנים, ראשי הערים ואף מספר חברי כנסת החלו מוחים; זו נקודת האור שממנה עלינו לשאוב תעצומות נפש. יהי רצון שגם מחאתי-שלי תכריע את כף המאזניים שלי לטובה ביום הדין, ואזכה לשנה בריאה.
מקורות
אייכנר, א. טרבלסי, ת. ונחשוני, ק. (23.9.20). קבינט הקורונה התכנס: נתניהו דורש סגר נרחב באופן מיידי. נדלה מאתר YNET https://www.ynet.co.il/article/BJNqrtOrw#autoplay
דאבוש, נ. (23. 9.2020). "ביום הכיפורים הזה לא אלך לבית הכנסת". נדלה מ-YNET https://www.ynet.co.il/news/article/ByatJuurP?utm_source=Taboola_internal&utm_medium=organic
המכלול, האנציקלופדיה היהודית (2020). נדלה מ- https://www.hamichlol.org.il
(23.9.2020). הרב הראשי לאו: "ברגע שתהיה החלטת ממשלה אתמוך בסגירת בתי הכנסת ביום כיפור. https://www.maariv.co.il/corona/corona-israel/Article-791595
ספרא, בחוקתי (2020). נדלה מתוך https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Chapter_7?lang=he
סתיו, ד. (2020). מצוות כיבוד הורים - חובה גבולות ומשמעות. בתוך: ביכורי בית לומדים ביחד בחג השבועות. נדלה מאתר ארגון רבני צהר https://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/tso_shav18_mekorot_sg_kal-004.pdf
עסיס, ח. (1.9.2016). "ובחרת בחיים": זכות או ציווי? נדלה מאתה כיפה https://www.kipa.co.il
