פסיכולוגיה חברתית ומיקרו כלכלה בשירות המלחמה בעוני

שפיות זמנית | 1/12/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מיליארד אנשים (1,000,000,000) בעולם חיים, או יותר נכון מנסים לחיות, בפחות מדולר ליום. זה נתון מזעזע, מפחיד, מרתיע, ועל פניו נראה שצריך לעשות שינויים מרחיקי לכת בכלכלה העולמית כדי לשנות אותו. כנראה שזה נכון, אבל פרופ' אסתר דופלו כלכלנית בכירה מ-MIT לא עסוקה בשינויים הללו. "הבעיה של העוני כל כך גדולה שלאנשים נהיה מאוד לא נוח ברגע שהם מתחילים לחשוב עליה", היא אומרת בראיון ל"כלכליסט","לכן הם מתמקדים בשאלות כמו 'איך אנחנו יכולים לגרום לבעיה הזאת להיעלם?', ומחפשים מטה קסמים שאפשר יהיה לנופף בו ולהעלים את העוני. צורת החשיבה הזאת מסיטה את תשומת הלב מהשאלות האמיתיות, שאלות כמו 'מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את תנאי החיים של אנשים עניים?'. ברגע שמכירים בעובדה שאין תשובה אחת לשאלות כאלה, אפשר להתחיל להתמקד בדברים קונקרטיים שיכולים להביא לשינוי גדול".
הראיון עמה מרתק, ומוצגות בו אסטרטגיות קטנות שנבדקו מחקרית ועשויות להביא לשינויים רבי משמעות בחייהם של עניי העולם. כך, לדוגמה, חקרה דופלו את הסיבות לכך שאוכלוסיות עניות גדולות בעולם בוחרות לא להתחסן למרות הזמינות של החיסון בקהילות שלהם. "יש מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה שמראים שכל מיני חסמים קטנים, כגון הרצון שלנו להימנע מאי־נוחות, גורמים לאנשים להימנע מלעשות דברים שיועילו להם בעתיד" אומרת דופלו. "לכן הניתוח שלנו היה: 'זה לא שהאנשים מתנגדים לחיסונים, פשוט אין להם דעות מוצקות בנושא, ותמיד יש להם משהו טוב יותר לעשות'. אם ניתן להם תמריץ קטן, זה יכול לשנות את ההתנהגות שלהם". במקרה של החיסונים, צוות המחקר של דופלו הצליח להראות באמצעות מחקר אמפירי עם סטנדרטים מחמירים כי תמריץ העלה את כמות המתחסנים באוכלוסיה בהודו לכמעט פי שבע.
הראיון עמה נוגע גם בעמדה הפילוסופית עליה נשענת התערבות בתוך אוכלוסייה ענייה, ובחירה של אוכלוסיית מחקר. מומלץ.