נעלמה האוכלוסיה בסיכון - נעלמו הזקנים!
ד"ר ניצה ירום | 29/7/2020 | הרשמו כמנויים
מכתב תשובה לפרופ' רוני גמזו על הפיכתו ל'מגן ישראל' - כשהעלים את הזקנים ממפת הקורונה.
במשך חמישה חודשים חיינו את האימה שהזקנים הם אוכלוסיה בסיכון - שצריך להגן עליהם 'לטובתם', שקל היה לבודד אותם במוסדות, בבתים, בדיור שהיה אמור להגן עליהם.
בינתיים הכלכלה התרופפה ומושג הסגר החל להיות מאוס על אנשים - בצדק, שוללים זכויות אזרחיות אוטומטית. אבל אז, בפרק הקורונה הראשון - הזקנים היו על המפה, ראו שהם פגיעים למחלות, דברו על המצוקה והעוול שלהם. היו תקציבים שהתחילו להיות מופרשים לרווחה ולרווחתם.
אבל אתה, פרופ' גמזו, שהגית את מושג 'מגן אבות ואמהות', שהרגשת מצוקה אנושית לנוכח הטיפול הכושל בזקני השבט בראשית הקורונה - הבאת עכשיו בשורה חדשה: העלמת אותם לגמרי מן המפה ומן התקצוב.
בערב חגיגי של ה- 28 ליולי ש.ז. עמדתם אתה וראשי הממסד ודברתם בפריים טיים על המהפך השלטוני - הבריאות נותנת מקום לבטחון, הצבא מתגייס לקטיעה אפקטיבית של ההדבקה ולניהול החקירות האפידמיולוגיות. עכשיו עברנו משלטון רודני-פטרנליסטי לדמוקרטיה של 'ביחד' - אבל אף אחד, אף לא עיתונאי או פרשן לא שאל או הזכיר את הקשישים, בני 'האכלוסיה בסיכון'.
מה קרה אתם? סגרו אותם סתם? האם לא הדביקו אותם מטפליהם כשיצאו ובאו כשהאנשים הותיקים כלואים במוסדות שלהם?
דאגו להם בלי לחשוב על רווחתם. בודדו אותם משפחותיהם - תוך 'התחשבות' בהם. מה יקרה עכשיו - כאשר האחריות היא שיתופית, אנחנו 'ביחד' - אמרו הפרויקטור הלאומי וראש הממשלה פה אחד. אז מה אמור לקרות בחגים הקרבים - הזקנים יצטרכו לבודד את עצמם מרצון כדי להוכיח רוח אזרחית תקנית?
האם ישופרו מערכות התמיכה בהם, כאשר צריך לשמור מרחק? האם תתוגבר המעטפת הטכנולוגית עבורם? האם המתנדבים שהם המספקים היחידים של תמיכה נפשית לאוכלוסית הגיל השלישי (שסומנה בראשית עידן הקורונה החל מגיל 60 ומונה מיליון איש) - ימשיכו לבוא ולא לבוא חליפות לפי תקציב העמותות? האם אדם קשיש צריך להיות כלוא חמישה חודשים בביתו כי הוא חושש לצאת החוצה, כי לא תוקצב או הגיע אליו מלווה, והוא בוכה שהוא יוצא מדעתו? האם מישהו מאיתנו נשאר כלוא בביתו חמישה חודשים - ויכול להיות אמפתי עם אם החלש והלא מוגן חברתית הזה?
האם העובדה שנוסח כבר מסמך חדש כ'מגן אבות ואמהות' שידאג להם לחבילות מזון ותרופות ליד הדלת - יהיה קשוב וזמין יותר לפחדים שלהם, לצרכים האנושיים והחברתיים שלהם, להתכווצות האנושית שפוקדת אותם כשהם מבודדים כך? האם יוכלו בלי עזרה לצאת ממנה?
לא, בדו'ח האופטימי שלך, פרופ' גמזו - שמסתכל קדימה, הם נשכחו מאחור. הם מסמנים את הכשל של קודמיך, אבל הם היו שם והם יהיו שם בגל הבא, ובחג הבא, כשהציבור הצעיר, השועט, הנלחם, מתוקצב לפי ילדים ולפי פוליטיקת ילדים, ולא לפי מצוקת זקנים. זוהי חברה שהכלכלה בחזיתה - לא חברה מוסרית.
האם בבתי האבות ובמועדוני היום יאמינו לקשישים שיגידו שעכשיו הכל בסדר והטראומות נשכחו? האם היחס הפטרוני של מנהלי בתי האבות, שאי אפשר לומר שלא ראו רווחים בצמצום השירותים לדייריהם בעת הסגר - יימשך, והם לא יחוייבו להתחשב בצרכים הנפשיים, ובסיפוק קבוע של פונקציונרים מקצועיים לתמיכה נפשית שאינה רק על ידי מתנדבים? האם מישהו היה מסכים שתחומי הרפואה והחינוך בחייו יתבססו על מתנדבים בלבד?
האם העמותות תבטחנה שמתנדבים לא יתנדפו כאשר התקציב יגדע? האם משרד הרווחה והמשרד לצדק חברתי - יגובו על ידי האוצר כדי לדאוג לזקנים - והרשויות העירוניות תתקצבנה אותם ביושר? או, שעבור כולם - הזקנים פשוט מפסיקים להתקיים! ממילא קופת האוצר כבר התרוקנה למען הקמפיין הממשלתי הבא.
האם בפורום המקצועי העליון שבו ישבו מעתה שלל רופאים - תהיה נציגות לפסיכולוגים (אני מתנדבת) ולאנשי מקצוע הדואבים את הגורל הקשה הזה שהפלתם עכשיו על הזקנים? שלחתם אותם למות בשלג, בתרבות שכולם חוץ מהם - יוכלו למחות ולחגוג עם מסכות.
אפשר וצריך לתקן את המצב המבזה הזה - עכשיו!
