בגנות אייגן
ד"ר ניצה ירום | 27/6/2020 | הרשמו כמנויים
אפשר לומר שמייקל אייגן הוא ה'ביבי' של המקצוע הטיפולי. הוא טבע את ז'רגון האימה כשהביא את המושגים הקלייניאניים השגורים ממילא: 'פסיכוטי', 'קטסטרופי', 'מזהם', 'מרעיל', 'מדבק', 'ממית' לפתחו של כל אחד כשנתן למינוח של קליין וביון לשכון בבטחה ובחופשיות בסובייקטיביות של כל אחד ואחת, של כל מטופל ומטפל שהוא, דרך תעשיית בית של מטפורות מהסוג הזה.
הוא נתן לגיטימציה לרבים בקהילה המקצועית-פסיכואנליטית להתפעל מאסתטיקה מורבידית ולסגוד לה. הוא דומיננטי בכך בשל ערוב ז'רגון האימה, ודרכו - את האשמת המטופל בזיהום, הדבקה, הרעלה, המתה של המטפל - עם המטפורות הסובייקטיביות מסוג זה שאנשי מקצוע מייצרים כיום בחופשיות.
אני עוקבת אחרי ההבלחות הפומביות שלו שנים רבות - אותי האסוציאטיביות שלו לא כובשת והנרקיסיסטיות שלו - דוחה. הוא תמיד טורח להזכיר בפומבי הרצאה שלו, ראיון פומבי אתו, מצטט מישהו שמצטט אותו, מצטט את עצמו, הוא אף פעם לא מצטער על משהו שקרה סביבו ואתו. כאילו שאין לו השפעה על סביבתו - חוץ מהזוהר המובן מאליו המגיע לו. בעיני הוא אדם חסר אחריות.
אתן דוגמא, בחודש מרץ, כשמגפת הקורונה רק פרצה, אחרי ימים ספורים, זרחה שמש אביבית ותושבי ניו-יורק זרמו לפארקים, ביניהם אייגן שכתב: "כמה טוב להיות חי" באביב שכזה. הוא מעולם לא חשב להפיק לקח מהיציאה ההמונית הזו שהייתה אחראית לגל הראשון הגדול של תחלואה בניו-יורק, הוא לא התנצל. הוא המשיך בלי חשבון נפש למחזר את המנטרות של ביון כמורה דרך ראשון להתמודדות עם הקורונה (במאי) כשהוזמן לתדרך את ציבור המטפלים הנבוך בישראל - דרך מושג 'ההתקפה על החיבורים' של ביון.
אלא שלא הייתה התקפה על החיבורים - אנשים היו מבולבלים אבל לא מפורקים, הם יכלו בהדרגה להסתגל ואפילו להפיק את המרב מהמצב שהשתרר. אולי הם היו זקוקים לדבר על תהיותיהם ולחוש תחושת ביחד וירטואלית - אבל פירוק לא היה שם, וגם לא הייתה שנאת המציאות שבגינה ביון מסביר את מנגנון ההתקפה על החיבורים. היה פחד אצל אנשים מבוגרים מבודדים מסוימים - אבל זה לא קשור להתקפה על החיבורים כמנגנון נפשי נורמטיבי, אלא תוצאה של החלשות, הצטמצמות וחוסר אונים שלהם מול איום הקורונה, ובעיקר - מול הכליאה-הבידוד שנכפה עליהם בגינה, הן על ידי השלטונות והן על ידי בני משפחותיהם. גם עם בוא הגל השני בימים אלה, שדרן נאור אמר בקלילות שלאור המצב הנוכחי צריך להפריד את האוכלוסייה המבוגרת ולהשאירה בבית.
אבל אייגן כבר היה ב'מקום הזוהר הבא': בימים אלה הוא העלה פוסט שבו כתב:"אני מביא בזאת צרור שיחות, ראיונות ופאנלים שלי החל מ-2008 ועד השבוע האחרון". בין הראיונות אתו הוא מצרף את "שיחת הקורונה של אייגן עם 1000 מטפלים ישראליים במאי 2020". האם הוא עזר בהתמודדות עם הקורונה, או הותיר מטפלים נבוכים שחששו להביע בפומבי את הסתייגותם מדברי הגורו, מחמת מבטיהם המוכיחים של עמיתיהם?
בפוסט שלו מן הימים האחרונים הוא מזכיר גם את השיחה שלו מאוקטובר 2019 במרכז למחקרים פסיכואנליטיים מודרניים בשם: "הנפש שרה ובוכה: זיווג בין רעב הנפש והקיום המדהים שלנו". אכן, הרגלו הוא לפרסם את עצמו, לפזר מנטרות גוף וקיום דרמטיות (שללא זוהרו הן היו יכולות בקלות להיחשב למגוחכות או למסוכנות) - אלא שהוא אף פעם לא מסתכל אחורה. אין לו אף פעם טעויות וחרטות.
