בימים שלא הייתה קורונה
הודיה זיו ברגר | 14/3/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בימים שלא הייתה קורונה..
התחלנו את היום יודעים.
הייתה לנו תוכנית.
הייתה לנו תוכנית גם לגבי מחר.
בימי שלישי כבר הודענו להורים אם נבוא לאכול בשישי.
ולעוד חודשיים סגרנו כרטיסי טיסה לוינה, בקטנה. באוגוסט הזמנו חופשה משפחתית ברומניה כדי לסבול כמה שפחות בבית .
בימים שלא הייתה קורונה, ידענו.
ידענו לברוח.
היה לאן.
בימים שלא הייתה קורונה..
פגשנו חברים והעזנו לגעת- עם היד, עם הגוף, עם השפתיים.
הסתכלנו אחד על השני בחיוך, בקרבה, ברוך.
בימים שלא הייתה קורונה- שאלתי בספונטניות בא לך לקפוץ אליי?
היום אני חוששת. עדיף שתישארי בבית.
בימים שלא הייתה קורונה..
לא ידעתי מי זה מנכ״ל משרד הבריאות.
לא ידעתי שביבי פנוי כל ערב בשמונה.
לא ידעתי כמה אני אוהבת לעבוד, ללמוד, ללכת לסופר, ללכת ברחוב, לשבת בקבוצות, לאכול במסעדות, להתחכך בהמוני אדם, להאמין באנשים, להתחבק.
כן, בימים שלא הייתה קורונה
האמנתי יותר. חשדתי פחות.
בטחתי בחברים שלי,
היום הם מגישים לי מרפק.
הם מתחככים בי עם הכתף, עם חצי חיוך כדי לא להעליב אותי. הם זורקים חצי בדיחה על קורונה בשביל למרוח אותי עם קצת הומור.
הם כלואים, כמוני,
באביך של פחד,
ברוחות של פרנויה,
באביב של ריחוק.
כן, בימים שלא הייתה קורונה- לא הייתי בבדידות.
בימים ללא קורונה,
השתעלתי לי בפרהסיה ככה סתם,
הרשיתי לעצמי לכעוס יותר על הילדים,
על החיים, להתמרמר על העומס.
היום אני פתאום מעריכה-
את החיים, את החיים איתי, את החיים לידי,
את החיים בעיר הסמוכה לי,
את הצחקוקים, הפרצופים, השינה המאוחרת, הליטופים, את היד העוטפת.
את ההורים, את סבא וסבתא, את הגננות של הילדים.
בימים שלא הייתה קורונה, פייר, לא ככה.
תראי, קורונה,
כבר הרבה זמן שחיפשתי איזה בוסט,
עבודה יפה!
זה בסדר, תודה, עכשיו את יכולה ללכת.
אם רק אפשר, ביום ראשון,
מתאים לי איזה גשר. לא צריך שאף אחד יהיה חולה, זה בסדר.
אני כבר אקח לעצמי ׳יום חופש׳ מכל הפרנויה הזאת.
הודיה זיו ברגר
