סידהארתא / הרמן הסה
קריאה מודרכת | 13/1/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
סידהארתא מאת הרמן הסה. הוצאת שוקן 1999 (1950), 122 עמ'. תרגום מגרמנית: ד"ר אברהם כרמל.
ממליץ על הספר: גיא ברק, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית במרפאת "כללית" בקרית אליעזר, עוסק בכתיבה ופיתוח תיאוריות פסיכואנליטיות ופילוסופיות באופן עצמאי.
איני זוכר כיצד סידהארתא נפל לחיקי. אולי היה זה בגלל סגנונו הבודהיסטי אליו השתוקקתי באותה תקופה בה ניסיתי לא להשתוקק; אולי לאור הגילוי כי הסופר שבדה אותו, הרמן הסה, זוכה פרס הנובל לספרות, טופל למשך תקופה אצל קארל יונג – מפגש שבמידה שהייתי בונה מכונת זמן הייתי לבטח מנסה לפקוד; אולי בגלל מספר שירים של להקת "רדיוהד" שאהבתי במיוחד ושהסתבר לי שנכתבו בהשראתו; ואולי פשוט משום שהופיע בבית הוריי וקרץ לי. אך ככל שאני מעמיק בחשיבתי, ומגלה בדיעבד מגוון מרחבים נפשיים שהיו צבועים בצבעי הספר עוד לפני שקראתיו, כך מתחזק בי הרושם שאולי בכלל אני הוא זה שנפל לחיקו של סידהארתא.
"כל זה תמיד היה קיים, אך הוא לא ראה אותו".
שם הדמות הראשית בספר, סידהארתא, שאול מהאגדה הבודהיסטית על הנסיך ההודי הצעיר אשר ענה לשם זה. הנסיך סידהארתא, גדל בסביבה שמנעה ממנו התוודעות לסבל בעולם. כאשר נתקל בסבל כמעט במקרה, בצורה של זקנה, חולי ומוות, הזדעזע עולמו של הנסיך הצעיר, שהחליט להתנזר ולצאת למסע ארוך אל עבר 'הארה' ומציאת פתרון לסבל האינהרנטי לקיום. לאחר השלמת מסעו והגעתו להארה, קיבל הנסיך הצעיר את הכינוי: 'זה שהתעורר' – בודהה. סידהארתא של הרמן הסה עובר אמנם דרך מגוון הרפתקאות וגלגולים המזכירים במידת מה את אלה שעבר הבודהה בדרכו להארה, אך על אף הדמיון והשם הזהה, אין השניים זהים וסידהארתא של הסה אף פוגש את הבודהה ברגע נצחי אחד במהלך מסעותיו.
"האני – הוא הוא שביקשתי לעמוד על טעמו ומהותו. האני – שממנו ביקשתי להינתק, לגבור עליו. אלא שלא עלה בידי לגבור עליו, רק להטעותו עלה בידי, לנוס ממנו, להיסתר מפניו. אכן, שום דבר בעולם לא העסיק מחשבותיי כמו אני זה שלי, חידה זו שאני חי, כי אחד אני, נפרד ומופרש מכל השאר, כי סידהארתא אני! ואין דבר בעולם שידיעתי עליו כה מועטת כמו עליי, סידהארתא!".
במהלך חיפושיו אחר מהותו, סידהארתא מתגלגל לצורות חיים שונות ומשונות לחלוטין: סגפן, פילוסוף, איש עסקים מצליח, נהנתן, איש משפחה ועוד. הוא נכנס בעובי קורתם של סגנונות החיים שחי ויורד לעומק מהותם, אך אינו מוצא אף באחד מהם את שמחפש – את מהותו הוא. השיא, בעיניי, מתממש כאשר סידהארתא פוגש בבודהה בכבודו ובעצמו – באדם היחיד שהשלים את מסע ההארה שסידהארתא יצא אליו. על אף הפיתוי הגדול שטמון בהתמסרות לבודהה, סידהארתא מחליט לעזבו ולהמשיך במסעו האינדיבידואלי. כאשר מספר על כך לבודהה, סידהארתא מסביר כי עליו ללכת לא בשבילו של איש, מואר אשר יהא, אלא בשביל של עצמו, מכיוון שאין כל מורה אשר יכול לגלות את דרכו של סידהארתא, מלבד סידהארתא עצמו.
"דעת יכול אתה למסור, לא כן חוכמה".
השבילים בהם צועד סידהארתא נשזרים רק בסוף חייו, כאשר נחשפת במלוא עוצמתה האבולוציה הדיאלקטית שהתגלמה מבעד לסיפור חייו במלואו. באותו האופן, כך אני מאמין לפחות לעת עתה, מתחברים לכדי משמעות השבילים והמעגלים בהם כל אדם צועד – אך ורק בדיעבד. לכן, למשל, כאשר מטופל נשאל בדבר סיבת הגעתו לטיפול, הוא מתבקש למעשה לחזות את העתיד ולתאר במילים את שבהגדרתו עדיין חשוך מילים. הטיפול, בעיניי, כמוהו כמסע שעובר סידהארתא – נע בין מחוזות שונים ומשונים, שמציירים אט-אט את משמעותם. כל שיכול מטפל לעשות הוא ללוות את המטופל במסעותיו הייחודיים ולנסות ליצור יחד עמו את סיפור הדרכים, בהם ככל הנראה יתהלך כך או כך.
"משמעות ומציאות לא נחבאו מאחורי הדברים אלא היו בתוכם".
התובנה העוצמתית ביותר שנארגה בנפשי מאז נפגשתי לראשונה עם סידהארתא (ושממשיכה לעשות כן במרץ רב), היא שתורה, באשר היא, אינה יכולה כשלעצמה להוביל איש אל עבר מהותו. פסיכותרפיה, פסיכואנליזה, פילוסופיה, מוזיקה, יוגה, מדיטציה – כל אלה לא אלא כלים, שמבעדם יכול אדם לבטא את מהותו, אך משימת גילוי מהותו תלויה לא בכלים, אלא אך ורק בו עצמו. תובנה זו עוזרת לי לזכור שהכלים בהם בחרתי (או שבחרו בי), כמו למשל פסיכולוגיה או כתיבה, הן לא הדרכים היחידות, ההכרחיות או הנכונות. נדמה לי שתובנה זו מתגלמת מבעדי בטיפולים, כאשר איני כופה את שפתי ועולמי על המטופל, כאשר אני מעודד אותו להשתמש בשפתו הטבעית וכאשר אנו מסתנכרנים ומוצאים יחדיו שפה משותפת – שפה שיכולה להיות שונה לחלוטין בין מטופלים ואף בין פגישה לפגישה עם אותו מטופל. סידהארתא ניער אותי בצבעוניותו האותנטית מכבלי הריצוי ועודד אותי להתעורר בעצמי בעולם, במלוא עצמיותי וצבעוניותי.
"הסיבה שאני ממשיך במסעותיי – לא על מנת למצוא תורה אחרת, טובה יותר, כיוון שאני יודע שכזאת אינה בנמצא, אלא על מנת להתרחק מכל התורות ומכל המורים, על מנת להשיג את יעדי בעצמי".
