שנתיים אחרי המלחמה האחרונה
עלון פסיכולוגיה עברית | 17/11/2019 | הרשמו כמנויים
שבוע קשה עבר על העורף הישראלי, בצל גל נוסף ואינטנסיבי של לחימה, בעת מעורערת גם כך. בדרום למוד האזעקות, ידעו הורים וילדים מעט מאד רגעים של שקט והרבה מדי 'צבע אדום'. גם במרכז, הצטרפו לבוקר סוער אחד למחול הרקטות מעורר החרדה. ומעבר לגבול, כך מדווחים לנו, תקיפה שגויה הביאה למותם של שמונה בני משפחה אחת. הלב המורגל בגל ועוד גל, דופק מהר מהר, מתכווץ ודוקר. שנדע, כולנו, כולם, ימים שקטים מאלה.
הודעות ממומנות
סמינר פסיכואנליזה זוגית ומשפחתית מתקדם - בחינת שונות בין-תרבותית בתאוריה ובאתיקה
נדון בדילמות אתיות לרבות נושא הארוטיקה בקליניקה. נתעמק ב’שדה של היחסים', נבין את ההבדל בין תפישות של Attachment , Relational ו Link ועוד
סדרה של 10 מפגשים בימי רביעי
הכשרת מטפלים IFS
Internal Family Systems זהו מודל טיפולי ייחודי מבוסס מיינדפולנס, מגובה בראיות ובמחקר, ומהווה דרך חיים ולא רק תאוריית אישיות או פרוטוקול טיפולי. לחצו לפרטים ולהרשמה
יסודות בפסיכו-דיאגנוסטיקה בטכניון חיפה
פתיחה 2.1.20, מיועד לפסיכולוגים בעלי תואר שני המתעתדים להתמחות בפסיכולוגיה קלינית.
ילמדו עקרונות העברה, ציינון וניתוח של המבחנים: בנדר II, ציורים, ווכסלר, רורשך, TAT ורוברטס, MMPI, BRC, ושאלוני דווח עצמי (BRIEF, DIVA, קונרס, BDI)
איך נכון להתנהג בזמן האזעקה עם הילדים? איך מפחיתים מהם לחץ וחרדה? האם בכלל לספר להם מה קורה? ואם כן - איך לעשות את זה בלי להכניס להם פחדים מיותרים? לירון בבילה בכמה עצות להתמודדות במצבי חירום (שבישראל שלנו כבר כמעט הפכו לשגרה), עצות המבוססות על מודל פעימ"ה: פרופורציה, עקביות, ישימות, מידה, והתבוננות.
ובשבוע בו עולה שאלה לגבי הקמת ממשלה צרה, בלי בנימין נתניהו, גיא אור בטור דעה מעניין - על מנהיגותו של נתניהו והפסיכולוגיה של ההמון. בהתאם לתפישתו של פרויד במאמרו "על הפסיכולוגיה של ההמון והאנליזה של האני", ניתן להבין משהו על מאפייני שלטונו הנוכחי של נתניהו ועל כוחו הפוליטי הרב. הטענה העיקרית של המאמר היא שעל ידי החלשת המוסדות והארגונים המווסתים את השלטון ואת הקשר בין ההנהגה לאזרח ועל ידי הדגשת הקשר הישיר בין המנהיג לבין העם, מתקבלים מאפיינים של קשר בין מנהיג לבין המון רגרסיבי - מה שמעצים את שליטתו של המנהיג בהמון. קראתם וחשבתם אחרת? מוזמנים לשלוח לנו טור תגובה.
ובמדור הספרים - מדיניות ושירותים בבריאות הנפש בישראל: בין קִדמה לקיפאון מאת אורי אבירם. ספרו של אורי אבירם בוחן את המאמצים של מדינת ישראל לרפורמה בשירותי בריאות הנפש, בהתאם למגמות ולחידושים שהתרחשו במדינות המתקדמות בטיפול ובשיקום אנשים הסובלים ממחלות נפש החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20. בהתאם לכך, החל משנות ה-70 מנסה המדינה להסיט את מוקד שירותי בריאות הנפש ממערכת המבוססת בעיקרה על בתי חולים פסיכיאטריים לקהילה, וכמו כן לאזן מתן טיפול רפואי, סיעודי ושיקומי ראוי עם שמירה וקידום זכויותיו וחירותו של המטופל. פרק העוסק ברפורמה הביטוחית בבריאות הנפש (2015): סיכויים וסיכונים, זמין לקריאתכם.
ובפסיכובלוגיה -
במדור 'קריאה מודרכת' – סמדר שטינברג, ביבליותרפיסטית, עובדת ב"עמך", מנחת קבוצות ביבליותרפיה ובעלת קליניקה בהרצליה, ממליצה על ספרו האהוב של דויד גרוסמן – 'שתהיי לי הסכין' – "כשהספר הזה נפל לידיי, בתחילת שנות העשרים שלי, נתפסתי קודם כל לשם שלו, לאזורי הסכנה, החודרנות והאינטימיות שנרמזים בו. כל אלה נמצאים - ובעוצמות גבוהות, בלתי נסבלות כמעט - לכל אורכו של הספר. מדובר ברומן מכתבים שמופיעים ברובו רק המכתבים שכותב צד אחד, המוען, ללא מכתבי התשובה. כך אנו נחשפים לכל הפנטזיות, הניחושים, החששות והתקוות שלו כלפי הנמענת, או בקיצור – לכל ההשלכות שלו".
רות נצר כותבת על תערוכת הצילומים של איריס נשר המצלמת את ארי בנה הילד-נער הנרדם וישן באולמי תערוכות, בטווח של כעשר שנים, שינה זמנית לקראת השינה הנצחית.
פרופ' עמיה ליבליך יצאה מקונצרט של הפילהרמונית שבו בוצעה היצירה רקוויאם המלחמה, אופוס 66, מאת בנג'מין בריטן, וכתבה לנו מיד על הדי הכלים בגופה ומהרהרת- האם נולדנו לחיות עם מלחמות תמיד?
ד"ר מרים אבנרי-כהן בפוסט מעניין, על חוסן, ומשברים כניסיונות בחיי האדם, כמו אלה שעברו על אברהם.
ד"ר רננה אלרן חוזרת אלינו בפוסט חשוב ומעניין – ומספרת על סדנא בה התקיים דיאלוג ייחודי בעולם השיקום בין בני משפחה של מתמודדים לבין אנשי שיקום שהם בעצמם בעלי ידע מניסיון אישי לגבי התמודדות עם משברים נפשיים ותהליכי החלמה.
ובמדור הרצאה בנעלי בית, תוכלו לצפות בהרצאות מתוך יום העיון 'אתיקה של נוכחות, ערב השקה לכרך כתבים: פסיכולוגיית העצמי התרומה הישראלית'.
•
פְּרָחִים חֲדָשִׁים מְטַשְׁטְשִׁים אֶת הָרֵיחוֹת
וְכַמּוּבָן הַתִּינוֹקוֹת
(לִחְיוֹת בְּמוּעָקָה בָּאָרֶץ הַזֹּאת
לִחְיוֹת בְּתַרְעֵלָה)
אֲבָל הָאֲדָמָה עֲדַיִן
מְלֵאָה אַלְפֵי פְּצָצוֹת
(הַאִם פֵּרוּשׁוֹ
לִחְיוֹת בָּאָרֶץ הַזֹּאת
הַאִם פֵּרוּשׁוֹ לִחְיוֹת?)
וְהַפַּחַד מְסוֹבֵב עַל צִירוֹ אֶת הָרֹאשׁ
וּמִכָּל הַקִּדְמָה נוֹתְרוּ רַק מִתְחֲמֵי קְנִיּוֹת
וּמִבְצָעִים חִסּוּל.