על גבול השיגעון והבדידות
איילת כהן וידר | 21/6/2019 | הרשמו כמנויים
מה מחפשת פסיכולוגית דתיה על מדרגות הרבנות?
רבים שואלים אותי מה לי ולרבנות? למה בחרתי לצאת ביוזמה שהרבנות היא הנמען שלה? הרי זה מוסד כל כך מקומם, עצם השליטה של הרבנות במעמד האישי בישראל הינה מקוממת ומהווה עוול בפני עצמו, היות הרבנות מוסד על טהרת הגבריות, היחס כלפי נשים, הפסיקות המעוותות הקוראות שוב ושוב לשלום בית של אישה עם איש שנהג באלימות כלפיה או כלפי ילדיה, המוסר הכפול המפלה בין אישה שבגדה (אשת איש דינה מוות) לבין גבר שבגד (הוא עשה תשובה, מה לעשות, לגבר יש יצר מין חזק...) ועוד שואלות אותי, האם בכלל אפשר לפי חוק לשלול ממישהו תואר רב? ומה זה בעצם משנה? מה שחשוב זה עמדות הציבור ולא החלטה כזו או אחרת של הרבנות
ולמרות כל אלה החלטתי עם חברותי לנקוט בפעולה אקטיבית ולדרוש מהרבנות הראשית לישראל לשלול ממוטי אלון את תואר הרב בו הוא מחזיק.
אלון, שהיה רב פופולרי ונערץ במגזר הדתי הורשע בשנת 2013 בביצוע מעשה מגונה בכוח שביצע בתלמידו. ההרשעה הגיעה שנים אחרי שתלונות נגדו הגיעו לפורום תקנה. פורום תקנה דרש ממנו לעזוב את תפקידו כראש ישיבת הכותל והוא מיוזמתו עקר את מקום מושבו למגדל .
אולם במגדל שב אלון לסורו. טיפח קהילה ותלמידים ובמהרה הגיעו שוב התלונות נגדו. גם לאחר שהורשע המשיכו התלונות להגיע, לפני מספר חודשים חשף אחד הנפגעים צילומים שהעידו על כך. הוא בחר לא להתלונן במשטרה אך בעקבותיו התלונן במשטרה א. שנפגע ממנו בעת לימודיו בישיבה התיכונית. התלונה נמצאת עדיין בברור משטרתי. א. פנה לרבנות באמצעות עורך הדין שלו ודרש לשלול מאלון את הכשירות לרבנות. תואר זה מקנה למחזיק בו אפשרות לערוך חופות ולהגיש מועמדות למשרת רב עיר או שכונה.
תקנות שירותי הדת מעניקים סמכות לרבנות הראשית לבטל את תוקפה של תעודת כשירות שניתנה לפי התקנות כאשר הרב התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של רב בישראל, כאשר הוא הורשע בעבירה שמפאת חומרתה, אופיה ונסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כרב.
אין ספק כי זהו המקרה. אולם התשובה שקיבל א מהרבנות היתה סתירת לחי כואבת עבורו. הרבנות החליטה לא להשתמש בסמכותה והיא מסתפקת בהתחייבות שנתן מוטי אלון שלא להשתמש בתואר רב ולהגיש מועמדות לתפקיד הדורש תואר רב עד שנת 2023. (עשר שנים מהרשעתו בבית משפט שלום)
הרבנות הראשית הסתפקה בהתחייבות הזו ונמנעה מלשלול את התואר רב ממוטי אלון.
וכאן נכנסתי אני לתמונה. מזה זמן רב אני מבינה שאיני יכולה לטפל בקורבנות פגיעה מינית טיפול מיטבי כל עוד איני פועלת לקידום שינויים בשדה החברתי. מהמטופלות והמטופלים שני אני לומדת כמה חשובה להם ההכרה הממסדית בעוול שנגרם להם. פגיעה מינית על ידי דמות סמכות נחוות כבגידה אולטימטיבית, היא גורמת לקריסה של כל העולם הרגשי ויחד איתו של העולם החברתי. לאחר ההלם הראשוני הקורבן מתעשת ומחפש קרשי הצלה להאחז בהם. הוא מבקש לתקן את הסדר החברתי שנפגע, ובמקרה של מי שנפגע על ידי רב הוא מבקש לתקן את גם את עולמו הדתי והרוחני שנפגע. הוא מבקש להיווכח כי הפגיעה שחווה היתה טעות מרה, סטייה מהדרך, הוא מבקש להוכיח לעצמו שהעולם הוא מקום מתוקן שאפשר לחיות בו, שלחברה יש דרכים לטפל במי שסרח וניצל את מעמדו לרעה. לכן הוא פונה לסמכויות. כאשר הממסד בוגד בו ומשיב את פניו ריקם הוא חווה בגידה על בגידה, שבר על שבר. או אז הוא נוכח שהחברה כולה חולה, שלחברה בה הוא חי אין רצון לתקן את עצמה, שהמבוגרים האחראים לא מזדעזעים ממה שקרה לו ומה שעשוי לקרות לאחרים. מניסיוני בקליניקה השבר בשלב זה קשה מנשוא, התקפי החרדה גוברים, הלילות הופכים ליותר ויותר לבנים, תחושות ההשפלה והפגיעה בערך העצמי מגיעים לשפל חסר תקדים. זהו גם השלב בו לעיתים מופיעים ניסיונות אובדניים. להבנתי זה השלב בו הפער בין מה שאת כנפגעת יודעת על העולם לבין מה שמספרים לך נעשה קשה מנשוא ומוביל לתחושת שיגעון. תחושת הבדידות מתעצמת לממדים שקשה לשאת אותם.
לכן חשוב לי כל כך לתקן את העוול הזה. איני משלה את עצמי שזהו תיקון אולטימטיבי של הסיפור אבל זהו צעד עם פוטנציאל משמעותי של תיקון חברתי ודתי. יש כאן הזדמנות לומר לנפגעים ולנפגעות- אנחנו איתכן, אנחנו רואים את העוול והעיוות הזה ואיננו מקבלים אותו, אנו שותפים לתחושות שלכם, הצורך לתקן את העוול הוא גם צורך שלנו.
יחד אנו קוראות לרבנות הראשית להעביר מסר ברור כי רב המשתמש בסמכותו הרבנית כדי לפגוע אינו רב.
הצטרפו אלינו . תמיכתכם תאפשר לנו להגיע ליעד ולהגיש את העתירה.
היכנסו ותמכו בנו:
