כל יום מתים קצת ומתחיים קצת
עלון פסיכולוגיה עברית | 28/9/2014 | הרשמו כמנויים
בשבוע הקצר והחגיגי שעבר עלינו, הספקנו לסיים שנה, לפתוח אחת חדשה ולציין 75 שנים לפטירתו של זיגמונד פרויד. את הטקסטים המעניינים שהספיקו להתאסף בין ארוחה לארוחה, אנחנו שמחים להגיש לכם כמנה אחרונה של ארוח(ו)ת החג, או מנה ראשונה ומעוררת מחשבה לשבוע כבד הראש שבין כסה לעשור:
שני המאמרים שראו השבוע אור באתרנו מעניקים זווית התבוננות עכשוויות ומרעננות לדמותו של אבי הפסיכואנליזה ולתאוריה שלו - ד"ר מריאנה גייטיני לוקחת אותנו למסע מרתק אל סוף המאה ה-19 למפגש מחודש עם אילונה וייס, הלא היא 'אליזבת פון ר.', המטופלת החותמת את הספר 'מחקרים בהיסטריה'. היא מתלווה אליה ואל פרויד בצעדיהם הראשונים בתוך שדה לא נודע, שיהפוך לימים להיות "השדה הפסיכואנליטי" ומתחקה אחר אבחנת ה'היסטריה', תוך הסתכלות על ניצני החשיבה הטכניים והתיאורטיים של פרויד. לבסוף מרשה לעצמה לתהות יחד עם הקוראים - מה היה קורה לו פסעה אליזבת לתוך הקליניקה של 2014?. מומלץ. גם רות גולן מאפשרת לנו הצצה למפגש, או נכון יותר - מייצרת מפגש - בין פרויד לבובר, שלמרות קרבתם ההיסטורית, לא התאפשר מפגש מתמשך ביניהם במציאות. המפגש המאוחר עוסק בדיאלוג בין שני ההוגים סביב נושאים של שפה, הקשבה ואהבה ומדגיש כי הזיקה בין עולם הנפש לבין עולם הרוח אינה ניתנת לביטול או לצמצום.
בטור חשוב ונוקב טוענת ד"ר ניצה ירום כי רעיון 'השבת הסמכות ההורית' הינו אנכרוניסטי ובלתי ישים ומציעה אלטרנטיבה המוגדרת על ידה 'פיתוח סמכות הורית במשפחה דמוקרטית'. מה דעתכם בנידון? מוזמנים להגיב. ד"ר ארנון רולניק השתתף בכנס EABCT - כנס המטפלים המטפלים הקוגניטיביים-התנהגותיים (European Association for Behavioral and Cognitive Therapies) שהתקיים בהולנד, ומביא לנו סקירה מעניינת של המתרחש בכנס ושל היחס לעבר להווה ולעתיד בטיפול הקוגניטיבי. רות נצר בשירים נוגעים לקראת יום כיפור, וכשלפנינו אותו יום נורא, במובניו השונים, והאסוציאציות הטראומטיות - הלאומיות והאישיות - מהמלחמה ההיא, נחתום בספר 'המתמטיקה ש הטראומה', מאת יוחאי עתריה, המהווה ניסיון לתאר את פניה המגוונות של הטראומה ואת האופן שבו היא מפרקת ומעצבת את התרבות. פרק העוסק בשורשי הטראומה המערבית 'מעקדת יצחק ועד קפקא', זמין לעיונכם.
"כל יום מתים קצת ומתחיים קצת.
זה לא עניין של טכניקה, אלא של קצב.
מה שאתה מאבד ומה שאתה מרויח.
וכל השאר הן עצמות יבשות.
עכשיו צא אל העמק ותן צעקה.
מישהו ישמע אותך ביקום הזה.
מישהו יקלוט אותך ביקום הבא.
עכשיו צא אל העמק ותן צעקה..."
(מתוך 'כל יום קצת', דוד אבידן- כל השירים 4, הקיבוץ המאוחד)