מן המיצר
עלון פסיכולוגיה עברית | 12/7/2013 | הרשמו כמנויים
ימי 'בין המצרים', המסמלים בלוח העברי את התהליך ההיסטורי שהוביל אל חורבן בית המקדש, עתידים להגיע אל שיאם העגום בשבוע הבא עם צום 'תשעה באב'. בסיפור ההיסטורי, התהליך שמתחיל בבקיעת החומות הממשית והסימבולית הוא כזה שאין ממנו מוצא מלבד החורבן. אך מה בנוגע למצרים הפנימיים? חוויות חיים שונות עלולות לדחוק אדם את חווית 'בין המצרים' - חנוק ודחוק, חסר אונים, מיצר מזה ומיצר מזה. האם ניתן לצאת מן המיצר אל המרחב עוד בטרם הומט חורבן? וכיצד יוצרים מרחבים שכאלה בחיים ובחדר הטיפולים?
השבוע התפרסמו באתר מאמרים עשירים המתארים מייצרי נפש שונים וניסיונות אמיצים להיחלץ מהם ולייצר מרחב פנימי המאפשר נשימה ונחמה. בגידה ביחסים מטלטלת את עולמם של בני הזוג המגלים לעיתים תסמינים פוסט טראומטיים. בניסיון להוביל זוג במצוקה אל מחוץ למיצרי הכאב האשמה וההאשמה, משלבת דורית קנובל טיפול בשיטת הEMDR בטיפול זוגי קונבנציונאלי ובעזרת תיאור מקרה מפורט מאפשרת הצצה אל טיפול מסוג קצת אחר. גם הורים המתמודדים עם ילדים מתבגרים שהתנהגותם מתדרדרת מוצאים עצמם לא פעם 'בין מצרים', תוהים וחסרי אונים. דני שראל כותב בבהירות על הצורך והקושי של הורים לספק לילד 'נוכחות הורית מיטיבה דיה' גם בשעות משבר ועל הדרך להרחבת המרחב הפנימי של ההורים על מנת שיוכלו להתמודד עם תוקפנות ילדם. בסקירה מרתקת וחשובה של מפגש 'ויניקופדיה' נוסף, מתארת שילי ורדימון את המיצרים הגבוהים המפרידים לא פעם בין המטפל למטופלת נפגעת הטראומה המינית. שילי מביאה את דבריהם של ד"ר בעז שלגי וד"ר דניאל לוי המציעים שניהם, כל אחד בדרכו, שבכדי לסייע למטופלת לצאת ממיצר הטראומה הפנימי ובכדי למוסס את המייצרים שנוצרו בחדר הטיפולים, יש צורך לא פעם באווירה של מוכנות הדדית לפגוש את החדש, הלא מוכר והמאיים, במטפל ובמטופל כאחד.
צרות מבט היסטורית יכולה להיות גם היא סוג של מיצר - פרופ' עמיה ליבליך מקדישה את הפוסט שלה לספרו של מומחה הג'נוסייד יאיר אורון "השואה, התקומה והנכבה" ומבקשת מקוראיה להרחיב את המבט ולהאזין לסיפורים ולכאב של שני העמים. בבלוג כתיבה יצירתית תמי קויפמן מפגישה אותנו עם 'נחמה' שעוזבת את העולם הזה ועדיין מחכה למישהו שרק יקרא בשמה, ובמדור הפודקאטים ד"ר ארנון רולניק מקיים 'ראיון בלתי אפשרי' עם מי שהיה המטפל הראשון שלו, ד"ר אברהם בנימין שכבר אינו בין החיים. רולניק מקריא חלקים מספרו של בנימין 'הראיון המסייע' ומנסה להתחקות אחר גישתו הטיפולית של מטפל שעיוורונו לא הפריע לו להיות פסיכולוג ומנחה קבוצות שמאזין לכל רחש חיצוני ופנימי, יוצא ממיצר המבט ופוגש את מטופליו במרחב בו אין תמונות רק קולות ולבבות פועמים.
"כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים,
להיות משה עצמו בתוכה
ביד חזקה, או בחריקת שיניים.
כל אדם צריך אימה וחשכה גדולה,
ונחמה, והבטחה, והצלה,
שידע לשאת עיניו אל השמיים".
('כל אדם צריך מצרים', אמנון ריבק)