בזמן שהשגרה את מקומה אצלי תפסה

פורים חלף עבר ועם תום הקרנבל מחלחלת לה במהירות השגרה אל ימינו. עם המוכר והרגיל חוזר אלינו, לסיבוב נוסף, הפולמוס הכמו-קיומי שהתעורר בקרב הקהילה הפסיכואנליטית בעקבות ספרה האחרון של פרופ' אווה אילוז 'גאולת הנפש המודרנית'. והפעם - עודד גולדברג, עו"ס קליני ודוקטורנט ללימודי פרשנות ופסיכואנליזה טוען במאמר דעה רהוט שהקונפליקט המתמשך בין חקר התרבות לבין הפסיכואנליזה נובע גם מכך ששתי הדיסציפלינות מדברות בשפות שונות בתכלית, ותוהה אם המילייה הפסיכולוגי מסוגל להפיק תועלת מנקודת מבט ביקורתית וחיצונית המפעילה עליו כלי ניתוח שאינם שלו עצמו. גולדברג מדגים את דבריו באמצעות תגובתו של שלד"ר יוסי טריאסט לטענותיה של אילוז, כפי שהתפרסמו באתרנו לאחרונה. על כן, להשלמת התמונה, מאמרו המרתק של טריאסט על תפקידה החברתי של הפסיכואנליזה הוא הוא 'בחירת העורכת' לשבוע זה. ואם כבר הזכרנו את פרופ' אילוז, נספר שב 'שפיות זמנית' תוכלו למצוא לינק למאמרה האחרון בעיתון 'הארץ' בו היא טוענת בדרכה מעוררת המחלוקת, שזוגיות מתמשכת היא המענה החתרני לקפיטליזם עלי אדמות ומדגישה שוב את הקשר בין השיח הפסיכולוגי המודרני לבין הנהייה המוגזמת אחר התשוקה. מוזמנים להגיב ואולי ליצר את הפולמוס החם הבא.

עוד בבלוגים, פרופ' חנוך ירושלמי בפרק השלישי בסדרת העוסקת בהיעדר התקשרות אימהית. אם בחלקים הקודמים ביקש ירושלמי להגדיר את התופעה ולדון באחריות האימהית ובדרכי התיקון והריפוי במצבים קשים אלה, בפוסט הנוכחי הוא מנסה לתאר שלושה 'טיפוסים' אישיותיים שעלולים להתפתח עקב מחסור בהתקשרות אימהית. שווה לשים לב גם לדיון הרציני שכבר הספיק להתפתח בחלק התגובות למאמר, ובו תוהים המגיבים על הקשר בין היעדר התקשרות אימהית בילדות לבחירה להיות מטפל בבגרות ובאופן ממוקד יותר - בסוגיה המוכחשת של מטפלים המתעללים במטופליהם. בהקשר נרחב זה, של תגובות המטפל למטופל הנובעות מעולמו האישי, כדאי להעמיק ולקרוא את מאמרה שלרקפת לינק-סקופ, מטפלת באמנות המבקשת להבין בעצמה ולהסביר לקוראים אחת ולתמיד, למה מתכוונים תיאורטיקנים שונים כשהם אומרים את מילות הקסם 'העברה נגדית'. לינק סקופ מנסה לנסח הגדרה של 'העברה נגדית' שתתאים למתרחש בחדרו של המטפל באמנות, אבל על הדרך עושה קצת סדר לגבי המושג השמיש והיסודי הזה. רלוונטי למטפלים מכל הסוגים. במאמר מעניין נוסף שהתפרסם השבוע, היועץ הארגוני והפסיכולוג החינוכי פלג דור חיים דן בפער שבין תכנון לבין חוסר וודאות המאפיין את מציאות עבודת הפסיכולוג בגנים ובבתי הספר וטוען שיש להתייחס לבית הספר כמעין קוסמוס כאוטי, על פי מודלים סבוכים של 'מערכות מורכבות'. נחתום בפוסט לירי של תמי וילדמן שסבורה שהחיים, בכללותם, הם מערכת מורכבת. מדי. וכותבת על הייאוש שלא נעשה יותר נח ועל מחשבות לברוח מכאן.

יצאתי לשדות בדמיוני,

סוסים על הר, קולות אני שומע

הם קוראים אלי מן המדבר

אני לשם מגיע מעופף לי

על שטיח בסלון שלי,

יוצא מהשגרה שלי

אני והקולות שלי וכל החלומות שלי.."