בואי נלך אל מחוץ לעיר
עלון פסיכולוגיה עברית | 25/3/2012 | הרשמו כמנויים
השבוע עמד בסימן הפיגוע הקשה בטולוז, והשנאה שהוא ביטא. ראש חודש ניסן מאחרינו, האביב כבר כאן, והניגוד החריף בין המוות והלבלוב קשה ומבלבל. ארנון רולניק מציג בפוסט שלו רשמים מכנס לפסיכוביולוגיה יישומית וביופידבק שעסק בטיפול בפוסט טראומה, בין השאר. באתר פורסמו השבוע מספר פרקים מספרים. תרגום של ספרו של מיכאל הנגר, "המח האנושי", העוסק באתיקה של חקר המוח בניסיון לאגד את הנתונים ושאלות המחקר לעמדות פרשניות המנחות את החוקרים. עוד מחשבות על אתיקה, הפעם מכיוון נוכחות אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש בתוכניות הריאליטי, מעלה בבלוג שלו דר' אילן אבירם. התייחסות נוספת לסערת האח הגדול, אך גם בנוגע לאושר ותפיסתו בחברה המודרנית בכלל. שמואל ברנשטיין בוחן את התפיסה שלנו אודות קפיטליזם במשקפיים יונגיאניות. ספר שני שהתפרסם השבוע, עוסק בסוגיה מורכבת ועדינה מאין כמוה, שאלת המסוגלות ההורית והדרכים של אנשי מקצוע להעריכה. ואילו ספר אחרון, מתחום הספרות היפה, של כותבת ותיקה ופורה, רות נצר. בספר האוטוביוגרפי היא מביאה מחוויות הילדות שלה בקיבוץ בעמק בית שאן. נצר אף מוסיפה התבוננות על תחושותיה עם צאת האוטוביוגרפיה שלה ובמהלך כתיבתה, כפי שהדהדו בדבריה של וירג'יניה וולף. האוטוביוגרפיה של וולף יצאה בעברית בשנה האחרונה, ונצר מוצאת נקודות מפגש אך גם שוני בינה ובין הסופרת. חותמת את השבוע בנימה יצירתית אודט דמרי, בשיר "הנה זמן הפיוס", המייחל לשבת ואביב של פיוס וריפוי. לו יהי.
"בואי נלך אל מחוץ לעיר,
אל מקום בו נהיה רק שנינו.
הירוק מסביב יהיה לנו קיר,
השמים חופה מעלינו." (מילים: עוזי חיטמן)
