גליון תמוז

 

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". במשפט המוכר והמצוטט פותח טולסטוי את אחת היצירות החשובות בספרות. ואומנם, האם האומללות היא תמיד כל כך אישית, פרטית ויחודית או שגם באומללות של אנה קרנינה (ובאומללות הפחותה אולי של משפחתה והמאהב שלה) יש מין האוניברסליות? מה ברומן הזה מהדהד בנו (ובי) יותר ממאה ושלושים שנה אחרי שנכתב?

 

פורום הוא מקום באתר אינטרנט בו יכולה קבוצת אנשים לקיים דיונים בנושאים המעניינים אותם. המאמר הנוכחי מתמקד בפורומים בניהול איש בריאות הנפש. פורומים הפתוחים לקהל הרחב, מתנהלים בדרך כלל כפורום "מומחה", אך אינם תחליף לטיפול או ליעוץ. פורום לאנשי מקצוע, בדרך כלל סגור שמית, מתנהל כהחלפת דעות בין עמיתים בנושאים עקרוניים, ואינו יכול לבוא במקום הדרכה . מנהל הפורום אחראי לתפקודו השוטף של הפורום, ומבטיח בנוכחותו תחושת המשכיות ושמירה על כללי הפורום. סגנון פעילותו מושפע מאישיותו ומנושא הפורום. למנהל יש אפשרות למחוק או לערוך הודעות אשר עוברות על חוקי הפורום. בעקבות תכנים פוגעים שנכתבו בטוקבקים, הועלו בכנסת הצעות חוק העוסקות באחריות מנהלי אתרים לתכנים המתפרסמים בהם, ונדונו בועדת המדע והטכנולוגיה. היקף ההודעות הנכתבות באינטרנט אינו מאפשר מניעה מראש של ביטוי פוגע. נראה שעדיף להגיע להסדרה עצמית, על ידי מנהלי אתרים ומנהלי פורומים, ועל ידי המשתתפים עצמם. החוקים המגדירים את "העיסוק במקצוע" של אנשי בריאות הנפש אינם מותאמים לפעילות ניהול פורומים. רוב הקודים האתיים בתחום בריאות הנפש אינם מתייחסים לפעילות באינטרנט. המאמר מתייחס לעקרון האתי של מניעת פגיעה במשתתף הכותב בפורום או הנחשף לתכניו, באדם שאינו חבר בפורום, במנהלי הפורום ומנהלי אתר ובפעילות תקינה של אתר.

 

ספר ילדים, מיועד לגילאי שנתיים ומעלה. הספר מספר על דיגי, דג סנפירני וצבעוני,חכם וסקרן, החי בשונית אלמוגים. יום אחד אמו מגלה שצבעיו דוהים. דיגי יוצא עם הוריו לשונית ההבראה ושם פוגש חברים חדשים, מקבל טיפול ומבלה עד שצבעיו חוזרים להיות יפים וברורים. בספר נעשה שימוש במטפורה של דהיית צבעים לתיאור מצב חוסר תפקוד זמני עקב מחלה. הספר אינו מדבר על מחלה ספציפית ועל כן מתאים לתיאור כל מצב (החל משפעת וכלה במחלות קשות). באמצעות הספר, ניתן להסביר לילד על מצבו הבריאותי שלו או של מישהו בסביבתו (גן, כיתה, בן משפחה וכו') ולייצר איתו מרחב דיאלוגי, תוך שימוש בשפת הצבעים.

  

 

נוחי טל-שטרית: תמיד באותו יום באותה השעה - רק בין הקווים

אורות רכים בחדר. שתי דמויות ישובות זו לקראת זו. האחת רוכנת מעט ממתינה לדעת, והאחרת עטויה רדיד רחב, שעוטף כמעט את שתיהן. מלותיהן מרחפות בשתיקות וביניהן. מדי פעם גולש הצעיף הכהה, והיא, בתנועה מוכרת אוספת אותו. מבעד לחלון מתעמעם הים. לעתים זו שרוכנת מ

 

שרה איוניר: חדר הייעוץ לטרדות הנפש

"חדר הייעוץ לטרדות הנפש" ברובע שינגאווה בטוקיו, הוקם על ידי ראש מחלקת הבניה של הרובע, מר יושיו סקקי, כיון שבמהלך 22 השנים שהם נשואים ראה שלאשתו טצוקו סקקי יש יכולות מדהימות לפתור מצוקות נפש של אנשים. הוא האמין שאם ייצור בשבילה מקום שבו תוכל להראות את

 

אביגיל לב: קולאז' מחשבתי סביב ה-28.6

"אלוהים שלי רציתי שתדע..." באחד הלילות האחרונים חלמתי שאני לא מתקבלת לתואר שני. בחלום, חיפשתי באתר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב את העמוד שמבשר מי עבר ומי לא, וכל הזמן המסך ריצד וכפתורים קפצו, ואף מחשב לא פעל כמו שצריך. התרוצצתי בין מחשבים שהיו מ